תאוריית השיקום של קרייסי
תאוריית השיקום של קריסי היא תאוריה בקרימינולוגיה לפיה ניתן לשקם עבריינים ולהחזירם למוטב באמצעות מסגרות מתאימות. התאוריה פותחה על ידי הסוציולוג והקרימינולוג האמריקאי דונלד קריסי (Donald Cressey) ב-1955.
על פי התאוריה, כדי לשקם עבריינים יש להעבירם למסגרת מגורים נורמטיבית, בה יוצבו כלפיהם גבולות ויופעל פיקוח חברתי הדוק; מסגרות מתאימות לכך עשויות להיות פנימייה, משפחת אומנה, כפר נוער, בית חולים לבריאות הנפש ועבודות שירות ועוד. במסגרת זו יוכלו העבריינים לקבל סיוע כלכלי וסיוע ברכישת השכלה ומקצוע, עד שיתבססו ויוכלו לפרנס את עצמם. במהלך השהות במסגרת זו הם יוכלו לקיים מפגשים עם אנשים שעברו את השיקום בהצלחה, ולקבל עידוד להתמיד בתהליך. על פי התאוריה, חברי הקבוצה בכל מסגרת עשויים לקיים מפגשים קבוצתיים בהם ידונו בקשייהם ובדרכי התמודדות. לפי תאוריה זו, רק בעזרת פעילות שוטפת והתמדה יוכלו העבריינים להשתקם ולהימנע מעבריינות חוזרת.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Donald Ray Cressey, David F. Luckenbill, Edwin Hardin Sutherland, Principles of Criminology
