תאוריית התלות (מדעי החברה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תאוריית התלות היא מקבץ תאוריות במדעי החברה, פרי יצירתם של אינטלקטואלים שונים, ובמרכזה תפיסת עולם הגורסת כי מדינות תת-מפותחות ועניות בפריפריה העולמית מנוצלות בידי מדינות מפותחות ועשירות במרכז במטרה לשמר את עושרן וצמיחתן הכלכלית. נוסף על כך, עוניין של המדינות התת-מפותחות, כך טוענת התאוריה, הוא תוצאה של אופי השתלבותן במערכת העולמית, ותפקידן בו במסגרת "חלוקת העבודה" העולמית, ולא, כפי שטוענים כלכלנים חסידי תאורית השוק החופשי, תוצאה מהשתלבותן החלקית בו. משום כך עוסקת התאוריה ביחסים שבין מדינות מפותחות ומדינות "תת-מפותחות", ולא "מתפתחות".

הנחות היסוד של התאוריה הן:

  • מדינות עניות מספקות חומרי גלם מאוצרות טבע שבשטחן, כוח עבודה זול, יעד לטכנולוגיה מיושנת ושוק למוצרי המדינות המפותחות. ללא כל אלו לא יוכלו המדינות המפותחות לשמר את רמת החיים הגבוהה ממנה נהנים תושביהן.
  • המדינות המפותחות מנציחות באופן אקטיבי, גם אם לא בהכרח מודע, מצב של תלות באמצעות יוזמות פוליטיות מגוונות. תלות זו היא מרובת פנים וקשורה בכלכלה, תקשורת, פוליטיקה, בנקאות, חינוך וכל הבט אחר של פיתוח משאבי אנוש.
  • נסיונות מצדן של המדינות התת-מפותחות להתנגד למצב התלות מסתיים בסנקציות כלכליות ו/או פלישה צבאית ושליטה צבאית. משום כך תומכים רבים מהתאורטיקנים של תאורית התלות במהפכה חברתית שתחולל שינוי עמוק באופן חלוקת העושר.

התאוריה הופיע לראשונה כתגובה לתאוריות ליברליות של סחר חופשי בשנות ה-50 של המאה ה-20 מבית מדרשו של ראול פרביץ' (Prebisch), שמחקרו במסגרת ECLA הראה כי עושרן של מדינות עניות נטה לקטון, בעוד שעושרן של מדינות עשירות - לגדול. פול באראן (Baran) פיתח תאורית תלות בהשפעת הניתוח המרקסיסטי, וזו התפתחה במהירות לאסכולות שונות. אחדים, כגון אנדרה גונדר פרנק (Gunder Frank), התאימו את התאוריה למרקסיזם. תאוריות תלות "סטנדרטיות" אחרות, לעומת זאת, נבדלות ממרקסיזם בהתנגדותם לבינלאומיות, בדחייתם את התקווה לקידמה במדינות תת-מפותחות באמצעות תיעוש או מהפכה משחררת. טאוטוניו דוס סנטוס תיאר "תלות חדשה", המתמקדת ביחסי הפנים והחוץ כאחד של המדינות התת-מפותחות בפריפריה. פרננדו אנריקה קרדוזו, נשיא ברזיל לשעבר וסוציולוג במקצועו, כתב רבות על התלות בזמן שהיה בגלות פוליטית, וטען כי התאוריה מהווה גישה טובה ללימוד ההבדלים הכלליים בין מרכז ופריפריה. הסוציולוג האמריקני עמנואל ולרשטיין עידן את ההיבט המרקסיסטי של התאוריה וכינה אותה בשם "המערכת העולמית".

תאורית התלות הפכה פופולרית בשנות ה-60 וה-70 כביקורת על תאוריית המודרניזציה (המוכרת גם בשם "תאורית הפיתוח") שלאור המשך העוני בחלקים נרחבים של העולם, נראה היה כי כשלה. לקראת סוף המאה ה-20 דעכה קרנה של תאורית התלות, בעיקר לנוכח גידולן של כלכלות מזרח אסיה והודו. אף על פי כן התאוריה עדיין נפוצה בדיסציפלינות כגון היסטוריה ואנתרופולוגיה, בין אם לחיוב ובין אם לשלילה.

גרסה קיצונית של תאוריית התלות שימשה כחלק מהבסיס התאורטי למפלגה הקומוניסטית של קמבודיה. המדיניות פותחה במסגרת לימודי תואר שלישי (באופן אירוני - בפריז המערבית) של פעילים בכירים במפלגה הקומוניסטית של קמבודיה ('קבוצת פריז').

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]