תאיר קמינר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תאיר קמינר
אין תמונה חופשית
לידה 29 בספטמבר 1996 (בת 24)
תל אביב
מדינה ישראל
ידועה בשל סרבנות מצפון
השכלה תיכונית
https://www.haaretz.co.il/blogs/mesarevet
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תאיר קמינר (נולדה ב-29 בספטמבר 1996) היא סרבנית מצפון ישראלית, שהעלתה לדיון ציבורי את סרבנות המצפון בישראל.

קמינר ישבה באופן מצטבר 155 יום בכלא 6, תקופת המאסר הארוכה ביותר שנפסקה לסרבנית ישראלית מאז קום המדינה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאיר קמינר נולדה לסיביל גולדפיינר, מייסדת חברת האופנה קום איל פו ולמיכה קמינר, איש היי-טק. תאיר היא השנייה מבין שלוש אחיות. אחותה הבכורה, אלינור, השתחררה מצה"ל על סעיף מצפון. דודה, נעם קמינר, ישב בכלא בשנת 1982, בשל סירובו לשרת מילואים במלחמת לבנון הראשונה, ובנו, מתן קמינר, ישב בכלא הצבאי כשנתיים בעשור הראשון של המאה ה-21, לאחר שסירב להתגייס לצה"ל.

קמינר גדלה בתל אביב, בה היא מתגוררת עד היום (2016), למדה בתיכון עירוני א'. רווקה.

סרבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שסיימה שנת שירות בקומונה של הצופים בשדרות החליטה קמינר "שלא לקחת חלק במעגל השנאה בעזה ובשדרות". קמינר התנגדה לכיבוש הישראלי ואמרה: "אני לא עומדת להישבר... אני מקווה שהם יבינו את זה - אני לא אשבר". עוד הוסיפה: "ראיתי את השפעת המלחמה על ילדים ומבוגרים" והצהירה על נכונותה לבצע שירות חלופי למען המדינה.
כשהגיעה ביום הגיוס לבסיס קליטה ומיון בצה"ל סירבה להתגייס מטעמי מצפון ונשפטה למאסר למשך 20 יום בכלא 6. לאחר מכן, היא נשפטה חמש פעמים נוספות לתקופות מאסר שונות (בחלק מהמקרים גם בגין נפקדות), ובסך הכל ישבה 155 ימים (מעל חמישה חודשים) בכלא הצבאי, תוך כדי שהיא משתפת את חוויותיה מהכלא בבלוג ב"הארץ" בשם "מסרבת".

ב-18 ביולי 2016 שוחררה מהכלא וקיבלה פטור משירות צבאי בגין אי התאמה ו"התנהגות רעה וחמורה מאוד"[1]. עם שחרורה הוזמנה לצרפת לספר על הסרבנות שלה. קמינר תמכה והשפיעה על סרבני גיוס שבאו אחריה.

בספטמבר 2016 (ראש השנה תשע"ז) כלל אותה אתר מאקו ברשימת "הישראלים הכי משפיעים בכל גיל", ובחר בה למשפיעה ביותר בגיל 20[2].

תמיכה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סירובה של קמינר זכה לפרסום בישראל ומחוצה לה. הסופר דויד גרוסמן כינה אותה "הנערה... האמיצה, הערכית ורודפת השלום"[3]. קמינר זכתה לתמיכה, בין היתר, מצד עיתונאים ומשפטנים ישראלים וכן מצד אזרחים רבים. קבוצת "מסרבות - רשת סרבנות פוליטית", בה קמינר חברה, תמכה בה וליוותה את מאבקה. עיתונאית ידיעות אחרונות, סימה קדמון, ליוותה אותה בחודשי מאסרה[4]. כמו כן, תמכו בסירובה הארגונים "יש גבול", "ארבע אמהות", "המפלגה הקומוניסטית הישראלית" ו"אמנסטי אינטרנשיונל"[5]. סירובה של קמינר עורר עניין מיוחד בבריטניה ומספר כתבות באינדפנדנט עסקו בה[6]. בנוסף, קמינר זכתה לתמיכתה של חברת פרלמנט בריטית, שהציעה בפרלמנט הבריטי להכריז על סולידריות עימה.

באוגוסט 2016 השתתפה בפאנל באירוע "מי מפחד מחופש (מצפון)?" בסינמטק תל אביב לצידם של שלושה חתני פרס ישראל, הפרופסורים יהודה ג'אד נאמן, עידית דורון וזאב שטרנהל. בעקבות הפרסום על הכנס בהשתתפותה של קמינר פנתה שרת התרבות מירי רגב ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בבקשה לשלול תמיכה מהסינמטק[7]. המשנה ליועץ המשפטי, דינה זילבר, מסרה לרגב כי לא ניתן לעשות זאת[8].

לאחר שחרורה מצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2017 עברה לגור בנצרת לחצי שנה, למדה ערבית והתנדבה בבית ספר "מסאר" בלימוד עברית.

המשיכה לכתוב בבלוג שלה ב"הארץ" עד 2017.

בין השנים 2017–2018 נטלה חלק בשירות לאומי בית הספר הדו לשוני בירושלים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראיונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]