תאי בץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תאי בץ
נוירון פירמידי של מוח האדם. ניתן להבחין בקלות בדנדריט האפיקלי הניצב מעל גוף התא, כמו גם בדנדריטים הבזליים הרבים הסובבים את אותו הגוף ‎
נוירון פירמידי של מוח האדם. ניתן להבחין בקלות בדנדריט האפיקלי הניצב מעל גוף התא, כמו גם בדנדריטים הבזליים הרבים הסובבים את אותו הגוף ‎
מוליך עצבי חומצה גלוטמית עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
מזהה נרולוקס sao786552500 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תאי בץ או התאים הפירמידליים על שם בץ, הם נוירונים פירמידליים עצומים הנמצאים בשכבה החמישית של קליפת המוח, באזור המוטורי העיקרי השוכן בפיתול הקדם-מרכזי. תאים אלו מעבירים בסינפסות את המוליך העצבי גלוטמט ולפיכך שייכים למערכת הגלוטמינרגית. את תאי בץ גילה המדען ולדימיר בץ (אנ'), אשר תיאר אותם בשנת 1874[1].

נוירונים אלו הם הנוירונים הגדולים ביותר במערכת העצבים המרכזית, כאשר קוטרם יכול להגיע עד ל-100 מיקרומטר[2][3]. מבחינה תפקודית נוירונים אלו הם נוירונים מוטוריים עליונים (אנ'), כלומר הם חלק ממערכת נוירונים המעבירים מידע שעובד במוח במורד חוט השדרה, לכיוון מערכת העצבים ההיקפית. נוירוני בץ פועלים דרך המסלול הקורטיקו-ספינלי, כאשר אצל בני אדם האקסונים שיורדים דרך חוט השדרה קושרים סינפסה בקרן הגחונית, ומשם עצבי השדרה מפעילים ישירות את שריר המטרה באמצעות צומת עצב-שריר.

תאים אלו הם בעלי דנדריט אחד מוארך הנקרא דנדריט אפיקלי, המאפיין את כלל התאים הפירמידליים. מלבד זאת תאי בץ נושאים דנדריטים הנקראים דנדריטים בזליים, היוצאים כמעט מכל מקום על פני גוף התא[4]. דנדריטים אלו, בזכות קרבתם הגאוגרפית לגוף התא, מסוגלים להעביר דפולרזיציה בעלת משקל משמעותי להתפתחות פוטנציאל פעולה בתא[5]. הדנדריטים של תאי בץ חולשים על כל שכבות קליפת המוח אך רוב ההתפצלויות האופקיות של ענפי הדנדריטים נמצאים בשכבת V ו-VI[6]. לפי אחד המחקרים, תאים אלו מהווים בסביבות עשרה אחוזים מכלל התאים הפירמידליים הנמצאים בשכבה Vb של האזור המוטורי הראשוני[7].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Betz W. (1874) Anatomischer Nachweis zweier Gehirncentra. Centralblatt für die medizinischen Wissenschaften. 12:578-580, 595-599
  2. ^ Purves, Dale; George J. Augustine; David Fitzpatrick; William C. Hall; Anthony-Samuel LaMantia; James O. McNamara & Leonard E. White (2008). Neuroscience (4th ed.). Sinauer Associates. pp. 432–4. ISBN 978-0-87893-697-7.
  3. ^ Nolte, J. The Human Brain, 5th ed. Mosby: Missouri; 2002, p.527. ISBN 0-323-01320-1
  4. ^ Braak, H; Braak, E (1976). "The pyramidal cells of Betz within the cingulate and precentral gigantopyramidal field in the human brain. A Golgi and pigmentarchitectonic study". Cell and Tissue Research. 172 (1): 103–19. doi:10.1007/bf00226052. PMID 991201.
  5. ^ Zhou WL, Yan P, Wuskell JP, Loew LM, Antic SD (February 2008). "Dynamics of action potential backpropagation in basal dendrites of prefrontal cortical pyramidal neurons". The European Journal of Neuroscience. 27 (4): 923–36. doi:10.1111/j.1460-9568.2008.06075.x. PMC 2715167. PMID 18279369.
  6. ^ Meyer, G (1987). "Forms and spatial arrangement of neurons in the primary motor cortex of man". The Journal of Comparative Neurology. 262 (3): 402–28. doi:10.1002/cne.902620306. PMID 3655019.
  7. ^ Rivara, CB; Sherwood, CC; Bouras, C; Hof, PR (2003). "Stereologic characterization and spatial distribution patterns of Betz cells in the human primary motor cortex". The Anatomical Record Part A: Discoveries in Molecular, Cellular, and Evolutionary Biology. 270 (2): 137–51. doi:10.1002/ar.a.10015. PMID 12524689.