תיארוך ספרי התנ"ך
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ראו דף שיחה.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ראו דף שיחה. | |
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חסרים היבטים, מחלוקות ותאוריות מרכזיות במחקר, אין מספיק מידע על איך העריכו את זמנו של כל אחד מהספרים, אפשר להרחיב עוד לגבי הגישה המסורתית, אין מספיק מקורות. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חסרים היבטים, מחלוקות ותאוריות מרכזיות במחקר, אין מספיק מידע על איך העריכו את זמנו של כל אחד מהספרים, אפשר להרחיב עוד לגבי הגישה המסורתית, אין מספיק מקורות. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
תיארוך התנ"ך הוא הניסיון למצוא את מקורו של כל אחד מן הספרים המרכיבים את התורה, את הנביאים ואת הכתובים. שאלת התיארוך לא עוסקת אך ורק במועד החיבור, אלא גם בזהות המחבר או המחברים ובהקשר ההיסטורי בחיי עם ישראל בו נכתב. כל אחד מן הספרים עצמם עשוי להיות מורכב ממספר רבדים שנכתבו בתקופות שונות.
ערך זה יעסוק בעיקרו בנוסח התנ"ך כפי שנשתמר במסורת ישראל. עם זאת, רבות מן המתודות המשמשות בתיארוך ויוצגו בערך רלוונטיות גם לתיארוך הספרים החיצוניים למקרא, דוגמת בן סירא, וספרות הברית החדשה, המקודשת במסורת הנוצרית. התנ"ך נכתב ונחתם כשהוא מופיע ללא סימני פיסוק או ניקוד, כאשר אלו הן תוספות מאוחרות יותר, לכן ערך זה לא יעסוק בהיבטים הללו.
הדרך בה המחקר המודרני ניגש לסוגיה זו היא שיטת חקר המקרא. למרות שאיננו תחום חדש, זהו עודנו תחום מתפתח שרב הנסתר בו על הגלוי. ישנם מספר נושאי יסוד בהם אין קונצנזוס בין החוקרים[1]. עם זאת, מקובל לומר כי החלקים הקדומים במקרא נכתבו עוד טרם חורבן בית המקדש הראשון והיציאה לגלות בבל. בפרט, בין החלקים הקדומים ביותר המצויים במקרא ניתן למנות חלק ממזמורי תהילים ואת שירת דבורה. הספר המאוחר ביותר שנכתב הוא ככל הנראה ספר דניאל, הכתוב בחלקו בארמית, המתוארך בידי רבים מן החוקרים לתקופה החשמונאית.
הגישה המסורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגישה המסורתית, כפי שהיא מתבטאת בקרב מאמינים רבים, רואה בתנ"ך טקסט מקודש שנכתב על ידי אנשים רמי-מעלה המופיעים בתנ"ך עצמו. כך על פי הגישה התורה נכתבה על ידי משה[2], מזמורים רבים בספר תהילים מיוחסים לדוד המלך ואילו שיר השירים, כמו גם ספרות החכמה של משלי וקהלת, נכתבו על ידי שלמה המלך, שנודע בהיותו "החכם באדם". משום שהמחברים עצמם ידועים והתנ"ך נותן לנו מידע לגבי הזמן בו חיו, ניתן לדעת בנקל את מועד חיבור כל אחד מן הספרים.
חלק מן המקרא מכיל נבואות שונות, שעל פי הגישה המסורתית, מדובר בהן על נבואות של ממש, ראו בהרחבה הנבואה במסורת ישראל.
בחלק מהמקטעים ומהספרים במקרא, מופיע בתחילתו מחבר הקטע והוא האיש שאכן נתפס כמחברו על פי הגישה המסורתית.
כך לדוגמה נפתח ספר משלי:
משלי שלמה בן דוד מלך ישראל
כך נפתח מזמור תהילים פ"ג:
שיר מזמור לאסף
וכך נפתח ספר עמוס:
דברי עמוס אשר היה בנקדים מתקוע אשר חזה על ישראל בימי עזיה מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל שנתים לפני הרעש
ברייתא בתלמוד מייחסת את כתיבת ספרי התנ"ך באופן הבא:
ומי כתבן? משה כתב ספרו, ופרשת בלעם, ואיוב. יהושע כתב ספרו, ושמונה פסוקים שבתורה. שמואל כתב ספרו, ושופטים, ורות. דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים: ע"י אדם הראשון, על ידי מלכי צדק, ועל ידי אברהם, וע"י משה, ועל ידי הימן, וע"י ידותון, ועל ידי אסף ועל ידי שלושה בני קורח. ירמיה כתב ספרו, וספר מלכים, וקינות. חזקיה וסיעתו כתבו (ימש"ק סימן): ישעיה, משלי, שיר השירים, וקהלת. אנשי כנסת הגדולה כתבו (קנד"ג סימן): יחזקאל, ושנים עשר, דניאל, ומגילת אסתר. עזרא כתב ספרו, ויחס של דברי הימים עד לו.
מקובל לומר כי כוונת חז"ל במקרה זה היא למלאכת האיסוף והעריכה ואין כוונה שאכן אנשי כנסת הגדולה חיברו בעצמם את נבואות נביאי תרי עשר וכיוצא בזה. בהקשר דומה חז"ל מונים תיקוני סופרים שנערכו בתקופה מאוחרת בטקסט מטעמים שונים, דוגמת שמירת כבוד האל.
התפתחות המחקר המדעי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מופעים של אנכרוניזם וסתירות בתוך התורה (ראו בהמשך הערך) הובילו מלומדים ופילוסופים מימי הביניים, כמו יצחק אבן ישוש ואברהם אבן עזרא, להכין רשימה של תוספות בתורה שנכתבו לאחר תקופה משה, זאת מבלי לערער את התפיסה המסורתית לפיה הוא כתב את רוב רובם של חמשת החומשים.
הראשון שהתנגד לעמדה לפי משה חיבר את חמשת הספרים הוא התאולוג הפרוטסטנטי אנדראס פון קרלשטט (1486-1541). בספרו הוא בוחן את האפשרות לפיה דווקא עזרא הסופר הוא מחבר התורה, אך הוא מגיעה למסקנה לפיה אין הדבר כך. מלומד מאוחר יותר שהתנגד אף הוא לכך שמשה חיבר את התורה הוא הפילוסוף היהודי ברוך שפינוזה, בחיבורו מאמר תאולוגי-מדיני.
עם השנים החלו חוקרים, יהודים ושאינם יהודים, לחקור את התנ"ך באמצעים היסטוריים ומדעיים יותר, לשם הבנת הטקסט ותהליך כתיבתו באופן מדויק יותר. בימינו נעשה אף שימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים, דוגמת למידת מכונה, ככלי עזר לחקר רובדי המקרא.
שיטות מחקריות מרכזיות לתיארוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – ארכאולוגיה מקראית, רשימת ממצאים מרכזיים בארכאולוגיה מקראית
דרך אחת למחקר היא באמצעות חפירות ארכאולוגיות. החל מן המאה ה-19, חפירות ארכאולוגיות ברחבי המזרח הקדום בכלל וארץ ישראל בפרט סיפקו מידע חדש לגבי ההקשר שבו נכתב המקרא. התגליות אפשרו להבין באופן מדויק יותר את ההיסטוריה של עם ישראל, ובתוכו את ההיסטוריה של ממלכת ישראל ושל ממלכת יהודה ומכאן להבין את תהליך כתיבת התנ"ך.
בין הממצאים הרבים שנמצאו במזרח הקדום ישנם ממצאים רבים התואמים למקרא, ויש ביניהם ששופכים אור חדש ושונה על הכתוב. בין הארכאולוגים בתחום של חקר המקרא ניתן למנות גם מספר ישראלים בולטים.
דוגמה לשימוש בארכאולוגיה על מנת לתארך את התחברותם של סיפורי המקרא היא שהממצא הארכאולוגי נותן תמונת מבט לגבי ספרות הקודש והחוכמה של יתר עמי המזרח. מכאן ניתן להסיק כי קטעים רבים מן המקרא מתכתבים עם מקטעים בספרות של עמים אחרים (לדוגמה ראו - מיתוסים של מבול ומשלי אמנ-אמ-אפה). במקרה זה, אם ניתן להוכיח השפעה של ספרות קדומה על סיפור מקראי (ולא להפך, לצורך העניין) וניתן להעריך בדיוק רב את זמנה של הספרות הקדומה, הרי שיש לתארך את המקראי לתקופה מאוחרת יותר.
דוגמה נוספת לשימוש בארכאולוגיה ניתן למצוא בעבודותיו של ישראל פינקלשטיין. כך לדוגמה הוא מוצא כי לאחר שהחריבה אשור את ממלכת ישראל, שהייתה ממלכה החזקה יותר מבין שתי הממלכות, גדלה משמעותית האוכלוסייה של העיר ירושלים, בירתה של ממלכת יהודה. סברה אפשרית שהוא מציע היא שרבים מן הממלכה הצפונית (ישראל) היגרו לאחר החורבן אל הדרומית (יהודה). ייתכן אם כן, כי הסיפור המקראי על ממלכה אחת מאוחדת שהתפצלה לשתי ממלכות, שלה לא נמצא אישוש משמעותי בממצא הארכאולוגי, הוא למעשה רצון ליצור "היסטוריה משותפת" לשתי הממלכות שחלקו מאפיינים דומים ושכעת חיו יחדיו בעיר ירושלים.
תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]
| היסטוריה של ארץ ישראל |
 |
| לוח התקופות בארץ ישראל |
שיטה אחרת לתיארוך קטע היא באמצעות תוכן דבריו. ברמה הבסיסית ביותר, לא ייתכן כי כותב יכתוב על תקופה שהיא מאוחרת לימיו. כך לדוגמה, מגילת אסתר שעלילתה מתרחשת בתקופה הפרסית, הייתה יכולה להיכתב רק בתקופה זו או בתקופה מאוחרת יותר. ניתן להרחיב על כך ולומר שגם אם רק היבטים מסוימים מתוך העלילה קשורים לתקופה מאוחרת יותר, הרי שהיא נכתבה לפחות בתקופה זו. לדוגמה אם נקרא סיפור שעלילתו מתרחשת ביוון העתיקה אך מתואר שם לוחם ספרטני הנוהג במכונית, הרי שנוכל לקבוע בוודאות כי הסיפור נכתב לאחר המצאת המכונית.
בחלק מן המקרים הסופר המקראי מוסיף "הערות אגב" לטקסט, דבר הנותן רמז נוסף לתקופת מועד חיבורו של הטקסט.
ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ
המחבר המקראי מתאר את אברם בארץ ישראל ומוסיף כי באותה התקופה העם הכנעני הוא שהיה בארץ. ניתן להסיק אם כך שמועד החיבור הטקסט הוא בתקופה בה הכנעני כבר לא היה בארץ, אחרת לא היה צורך להוסיף הערה זו. הפרשנים המסורתיים נדרשו לעסוק בסוגיה זו שכן על פי הגישה המסורתית ספר בראשית נכתב (כמעט כולו) על ידי משה, שעל פי הכרונולוגיה המקראית קדם לתקופת כיבוש הארץ בידי יהושע בן נון.
דוגמה נוספת היא מתוך מגילת אסתר:
והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם
הכותב מזכיר כי חגיגות הפורים מתרחשות כבר דורות רבים, כלומר לא מדובר על אירוע עכשווי. זהו טיעון טוב לכך שהמגילה נכתבה לקראת סוף התקופה הפרסית ואולי אף במהלך התקופה ההלניסטית.
אידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיטה אחרת לזיהויו של כותב, היא באמצעות האידאולוגיה העולה מתוך דבריו. משמע, בכתיבתו של אדם מתבטאת מערכת האמונות והדעות שלו. בשיטה זו, ניתן להפריד בין טקסטים שונים במקרא שנראה שנכתבו בידי סופרים שונים, ובדומה לכך למצוא נקודות דמיון בין טקסטים שעשויים לרמז על כותב משותף. דוגמה קלאסית לעניין זה הוא ספר דברים, המתאפיין באידאולוגיה מובהקת, שזכתה לכינוי האסכולה הדויטרונומיסטית. מקור השם לאסכולה זו הוא בשמו של ספר דברים בוולגטה, תרגום התנ"ך ללטינית (תרגום של הביטוי "משנה תורה", שמו הנוסף של הספר).
התוכן עשוי לרמז גם על תקופת ונסיבות חייו של הכותב, אף אם הוא כותב על תקופה היסטורית או אם אין קשר ישיר בין הדברים. לדוגמה, אחד מן ההיבטים השזורים בספר דברים הוא האידאולוגיה של ריכוז פולחן, כלומר זביחה לאל במקום מרכזי יחיד (כאשר הכוונה היא לבית המקדש אשר בירושלים). מכאן יכול חוקר להעלות השערה כי בתקופתו של המחבר הייתה מחלוקת האם להעדיף פיזור פולחן או ריכוז פולחן. מכאן ניתן להמשיך ולשער מה היו הנסיבות ההיסטוריות שהובילו את המחבר לתמוך דווקא בצד זה.
סגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחבר מתאפיין לא רק בתוכן דבריו, אלא גם בפרזיולוגיה, משמע הסגנון בו הוא מתבטא. כל אדם מתאפיין באידיולקט המשתקף גם אל כתיבתו. גם באמצעי זה ניתן לאפיין מחבר משותף (או לכל הפחות, מחברים המתבטאים בסגנון דומה, אולי תוך חיקוי האחד של השני או התבססות על מקור משותף) וניתן לאפיין טקסט שחובר על ידי מספר מחברים.
דוגמה לעניין זה היא סיפורי הבריאה בתחילת ספר בראשית. בדומה לקטעים מכוננים אחרים במקרא (כמו תוכנם של לוחות הברית), הסיפור מופיע פעמיים עם הבדלים שונים. בסיפורי הבריאה השונים ישנם מספר הבדלים סגנוניים בולטים. כך לדוגמה, בסיפור הבריאה הראשון בפרק א', שמו של בורא העולם הוא "אלהים", בעוד בפרק ב' שמו הוא השם המפורש ולאחר מכן "אלהים".
ראו למשל בקטע בריאת האישה מתוך פרק א':
וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם.
ומתוך פרק ב':
וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן, וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה, וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם.
בולט כאן לא רק ההבדל הסגנוני אלא גם ההבדל התוכני בין הסיפורים - האם האדם והאישה נבראו יחדיו ("זכר ונקבה ברא אותם") או שמא האישה נבראה לאחר האדם? (מתוך צלעו של האדם). אחת התאוריות הקלאסיות בנושא זה בתוך ענף ביקורת המקרא היא השערת התעודות.
הסגנון מתבטא לא רק ברמת המחבר הבודד, אלא גם ברמה תקופתית. כך לדוגמה, בספר יונה ישנם ביטויים שמרמזים, על פי חלק מן החוקרים, על מועד חיבור מאוחר[3]. ספר דניאל הכתוב בחלקו ארמית מרמז כי בתקופת חיבורו הייתה הארמית שפה שולטת במרחב, דבר המאפשר לתארך אותו כאחד מאחרון הספרים שהתחברו במקרא.
עדי נוסח[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – ביקורת נוסח המקרא
לכאורה, אילו היו בידינו כתבים עתיקים רבים של הספרים, היינו יכולים בנקל לדעת אילו כתבים נכתבו בתקופה מוקדמת יותר ואילו מאוחרת יותר, אילו מהם נשמרו בשלמותם ואילו נערכו ושונו. עם זאת, למגינת לבם של החוקרים בידינו עדי נוסח בודדים של המקרא. הראשון במעלה מביניהם הם הכתבים שנשתמרו במגילות מדבר יהודה. כתבים עתיקים אחרים של המקרא הם מאוחרים יותר, וגם הם לעיתים לא שלמים, בעיקר תרגומים לשפות המערב (ראו קודקס סינאיטיקוס) אך גם טקסטים מסורתיים עבריים (ראו כתר ארם צובא, גניזת קהיר וכתב יד לנינגרד).
ענף בחקר המקרא העוסק בחקר עדי הנוסח הוא ביקורת נוסח המקרא. מטרתו היא להתחקות אחר תהליך התהוותו של נוסח המקרא, תוך מתן תשומת לב לשינויים שנערכו במשך השנים לנוסח.
היבטים כלליים נוספים במחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מועד החיבורים העבריים הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – חורבת קייאפה#כתובת עברית קדומה
בהיסטוריה העולמית מתועדים מספר מקרים בהם ספרות אפית ארוכה, ובמיוחד שירה אפית הועברה מדור לדור, מבלי שינויים משמעותיים. כך לדוגמה ניתן למנות את המאנאס, אפוס קירגיזי מסורתי, אשר מכיל למעלה מחצי מיליון שורות מחורזות ושעבר במשך דורות מבלי לעלות על הכתב.
סביר למדי כי גם חלק מסיפורי התנ"ך מבוססים על מסורות שעברו מדור לדור, כך לדוגמה אירועי יציאת מצרים עשויים להיות הד לאירוע היסטורי מציאותי שקרה בעבר הרחוק של קבוצה בעם. ראו להרחבה בעניין זה יציאת מצרים במחקר. עם זאת, לא סביר כלל שחלקים נרחבים בתנ"ך, שאיננו כתוב בחרוזים או באופן דומה המקל על זכירתו, עברו בנוסח זהה מדור לדור.
אין חולק על כך, מטעמים היסטוריים ופילולוגיים, כי כמעט כל התנ"ך נכתב במקור בעברית מקראית. על כן, ירידתו לכתב של התנ"ך תלוי במועד בו כתוב וקרוא בשפה העברית הייתה נחלת לכל הפחות המשכילים בעם. כאן הממצאים האפיגרפיים יכולים לתרום את תרומתם. במשך שנים הסיקו חוקרים לפיהם כי לא ייתכן שהתנ"ך נכתב לפני שנת 700 לפנה"ס וזאת משום העדר ממצא מתאים. עם זאת, בשנת 2008, התגלה ממצא מוקדם ביותר של טקסט בחורבת קייאפה, בסמוך לבית שמש, המתוארך לסוף המאה ה-11 לפנה"ס או לראשית המאה ה-10 לפנה"ס. בשנת 2022 פורסם כי התגלה ממצא מוקדם אף יותר במזבח בהר עיבל, המתוארך למאה ה-13 לפני הספירה, המכיל עשרות מילים.[4]
סקירה מחקרית לפי ספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
תורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתורה, ובייחוד בספר בראשית, נפוצים סיפורי מיתוס רבים, המושפעים מן ספרות המזרח הקדום (לדוגמה מגדל בבל). היבטים רבים בסיפורים אלו דוגמת שנות החיים הארוכות של הדמויות, שוללים אפשרות כי נכתבו בסמוך למועד האירועים אותם הם מתארים.
לא כך לגבי תקופת האבות, בה הסיפורים נוטים להיות אישיים יותר ומתרחשים ברובם בארץ ישראל. עם זאת, מרבית החוקרים מטעמי פער בין הממצא הארכאולוגי לבין טקסט המקרא לא סוברים כי סיפורים אלו הועלו על הכתב בסמוך לתקופתם. החל מהמאה ה-18 החלה להתפתח השערת התעודות, לפיה מקור ספרי התורה בשילוב מספר תעודות מוקדמות המהוות נרטיבים עצמאיים, מקבילים ושלמים של אותם המיתוסים. על פי שבקרב חוקרים בני ימינו ישנה ביקורת נרחבת כלפי ההשערה, לא נדחו מסקנותיה היסודיות שהתורה איננה אחידה מיסודה.
נביאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתובים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סקירה כרונולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטבלה שכאן מציגה תאריכים מקובלים בקרב חלק מן החוקרים המודרניים לגבי תקופות כתיבת התנ"ך עם תוספת השערות על היסטוריית היווצרותם. מתוקף כך שהטבלה מבוססת על המחקר המודרני, לעיתים היא איננה תואמת את המסורת היהודית. התנ"ך מתפרס מן המאה ה-8 עד למאה ה-2 לפני הספירה.
| שנים | ספרים |
|---|---|
| מלוכני המאה ה-8 והמאה ה-7 לפנה"ס 745 - 586 לפנה"ס |
המאה ה-8 לפנה"ס:
המאה ה-7 לפנה"ס:
|
| גלותי המאה ה-6 לפנה"ס 586-539 לפנה"ס |
|
| אחר גלותי פרסי המאות ה-5 - ה-4 538-330 לפנה"ס |
|
| אחר גלותי הלניסטי המאות ה-3 - ה-2 330-164 לפנה"ס |
|
| חשמונאים המאה ה-2 - המאה ה-1 לפנה"ס 164-4 לפנה"ס |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
Who Wrote the Bible? Episode 1: Torah / Pentateuch, סרטון באתר יוטיוב- Who Wrote the Bible? Episode 2: "Major" and "Minor" Prophets, סרטון באתר יוטיוב
- Who Wrote the Bible? Episode 3: Psalms, Proverbs, Job, etc., סרטון באתר יוטיוב
- 45: מי כתב את התנ״ך: חלק ראשון מתוך שניים - ד"ר ליאורה רביד
- 46: מי כתב את התנ״ך: חלק שני מתוך שניים - ד"ר ליאורה רביד
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קלקוליו של חקר המקרא, באתר השילוח, 2017-12-25
- ^ פילון האלכסנדרוני ויוסף בן מתתיהו, שניהם מן התקופה הרומית, מייחסים למשה אף את כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים בתורה בהם מתואר מותו; אמנם, דעה אחת בתלמוד מייחסת כתיבת פסוקים אלו ליהושע בן נון.
- ^ יהודית גולן בן-אורי, [https://proxy.icmega.co.il/fs/IGM_doctorat/JudithGolanBenAri.pdf היבטים לקסיקליים לתיארוך ספר יונה: נתונים לשוניים ושיקולים מתודולוגיים], כסלו תשע"א
- ^ שם ה' נמצא על קמע ממזבח יהושע בהר עיבל, באתר מקור ראשון, 2022-03-27
- ^ Day, John (1990). The Psalms, p. 16. Old Testament guides. A&C Black. ISBN 1-85075-703-8
- ^ Sweeney, Marvin A. (2010), p. 183. The Prophetic Literature. Abingdon Press.
- ^ Brettler, Marc Zvi (2010), p. 161-162. How to read the Bible. Jewish Publication Society. ISBN 978-0-8276-0775-0.
- ^ Emmerson, Grace I. (2003). "Hosea". In Dunn, James D. G.; Rogerson, John William. Eerdmans Commentary on the Bible, p. 676. Eerdmans.
- ^ Rogerson, John W. (2003a). "Micah ". Ibid, p. 690.
- ^ O'Brien, Julia M. (2002), p. 14. Nahum. A&C Black.
- ^ Gelston, Anthony (2003), p. 715. "Zephaniah". In Dunn, James D. G.; Rogerson, John William. Eerdmans Commentary on the Bible. Eerdmans.
- ^ ". Ibid, p. 710Gelston, Anthony (2003). "Habakkuk".
- ^ Campbell, Antony F.; O'Brien, Mark A. (2000), p. 2 & fn.6. Unfolding the Deuteronomistic History. Fortress Press.
- ^ 1 2 3 Rogerson, John W. (2003b). "Deuteronomy". In Dunn, James D. G.; Rogerson, John William. Eerdmans Commentary on the Bible, p. 154. Eerdmans.
- ^ Gelston, Anthony (2003). "Obadiah". Ibid, p. 696.
- ^ The Hebrew Bible today : an introduction to critical issues, Louisville, Ky. : Westminster John Knox Press, 1998, ISBN 978-0-664-25652-4
- ^ Brettler, Mark Zvi (2007). "Introduction to the Historical Books". In Coogan, Michael David; Brettler, Marc Zvi; Newsom, Carol Ann. The New Oxford Annotated Bible with the Apocryphal/Deuterocanonical Books, p. 311. Oxford University Press.
- ^ Brettler, Mark Zvi (2007). "Introduction to the Historical Books". In Coogan, Michael David; Brettler, Marc Zvi; Newsom, Carol Ann. The New Oxford Annotated Bible with the Apocryphal/Deuterocanonical Books, p. 1073. Oxford University Press.
- ^ Goldingay, John A. (2003). "Ezekiel". In Dunn, James D. G.; Rogerson, John William. Eerdmans Commentary on the Bible, p. 623. Eerdmans.
- ^ 1 2 Blenkinsopp, Joseph (2007). "Isaiah". In Coogan, Michael David; Brettler, Marc Zvi; Newsom, Carol Ann. The New Oxford Annotated Bible with the Apocryphal/Deuterocanonical Books, p. 974. Oxford University Press.
- ^ Carr, David (2011). The Formation of the Hebrew Bible: A New Reconstruction, p. 342. Oxford University Press.
- ^ שם
- ^ Enns, Peter (2012). The Evolution of Adam, p. 5. Baker Books
- ^ Franz V. Greifenhagen, Egypt on the Pentateuch's Ideological Map: Constructing Biblical Israel's Identity, Bloomsbury Publishing, 2003 p.212:'Clearly, on the basis of the extant manuscript evidence alone, 250BCE represents the terminus ad quem for the production of the final text of the Pentateuch'.
- ^ Lester L. Grabbe, The History of the Jews and Judaism in the Second Temple Period, Volume 1: Yehud, the Persian Province of Judah, T. & T. Clark International, 2004-06-22, ISBN 978-0-567-08998-4. (באנגלית)
- ^ Allen, Leslie C. (2008). Jeremiah: A Commentary, p. 11. Westminster John Knox Press.
- ^ Nelson, Richard D. (2014). Historical Roots of the Old Testament (1200–63 BCE), p. 214. SBL Press.
- ^ שם, עמ' 214 - 215
- ^ Carroll, M. Daniel (2003). "Malachi". In Dunn, James D. G.; Rogerson, John William. Eerdmans Commentary on the Bible, p. 730. Eerdmans.
- ^ McKenzie, Steven L., Abingdon Old Testament Commentaries: I & II Chronicles
- ^ Grabbe Lester L. (1998) "Ezra-Nehemiah (Old Testament Readings)", p. 154. Routledge.
- ^ Rogerson, John W. (2003c). "The History of the Tradition: Old Testament and Apocrypha". In Dunn, James D. G.; Rogerson, John William. Eerdmans Commentary on the Bible, p. 8. Eerdmans.
- ^ Nelson, Richard D. (2014). Historical Roots of the Old Testament (1200–63 BCE), p. 217. SBL Press.
- ^ Day, John (1990). The Psalms. Old Testament guides, p. 16. A&C Black. ISBN 1-85075-703-8.
- ^ Collins, John J. (2002). "Current Issues in the Study of Daniel". In Collins, John J.; Flint, Peter W.; VanEpps, Cameron. The Book of Daniel: Composition and Reception, p.2. BRILL.