תא גזע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תאי גזע עובריים של עכבר מצוי, צבועים בסמן פלואורסצנטי

תאי גזע הם תאים בגופם של יצורים רב-תאיים, הנבדלים מתאים אחרים בכך שעדיין לא עברו תהליכי התמיינות סופיים לסוג רקמה. תאים אלו יכולים להתמיין ולהפוך לתאים ספציפיים או להמשיך ולהתחלק כתאי גזע.

תאי גזע מסווגים בהתאם ליכולת ההתמיינות שלהם וניתן למצוא תאי גזע שיכולים להתמיין לכל תא בגוף (פלוריפוטנטיים) או להתמיין למספר מצומצם של סוגי תאים. בנוסף, ניתן לסווג את תאי הגזע בהתאם למקורם - אדם בוגר (תאי גזע סומטיים) או עובר (תאי גזע עובריים). תאי גזע עובריים הם התאים הראשונים של הבלסטוציט אשר מהם מתמיינים כל תאי הגוף השונים במהלך ההתפתחות העוברית. תאי גזע סומטיים נמצאים ברקמות שונות בגוף, ומשמשים מקור להתחדשות הרקמה במקרה של נזק כלשהו. תאים אלו יהיו לרוב פלוריפוטנטים. לצמחים יכולת התחדשות טובה ביחס לבעלי חיים עקב היות תאי הגזע שלהם, המריסטמות, יעילים יותר.

במחקר המדעי וברפואה נודעת חשיבות רבה לגידול תאי גזע בתרבית תאים, עקב יכולתם להתחלק ללא הגבלה ולהתמיין לכל תא שהוא. המחקר מסתייע בתאי גזע לחקר נושאים כמו התמיינות תאים והתפתחות עוברית. ברפואה נעשה שימוש בתאי גזע למטרות שונות, כגון השתלת מח עצם ודם טבורי, אולם שימושים רבים עודם בפיתוח, והנושא נחקר רבות עקב חשיבותו. ישנה תקווה שבעתיד אפשר יהיה ליצור איברים שלמים מתאי גזע וכך לחסוך את הצורך בתרומת איברים.

מחקר בתאי גזע עובריים נעשה על ידי שימוש בתרומת עוברים עודפים מהפריה חוץ-גופית, שהכוונה להשמיד אותם לאחר היריון מוצלח. בעת המחקר, נלקחים תאים מעוברים בני חמישה ימים, כך שבפועל עוברים אלו לא מתפתחים. על אף שממילא אין כוונה לאפשר לעוברים אלו להתפתח מעלה המחקר בתאי גזע שאלות של ביואתיקה ואתיקה רפואית הקשורות להגדרת היותו של עובר אדם חי.

סוגים של תאי גזע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך ההתמיינות של תאים

ישנם מספר סוגים של תאי גזע הנבדלים ביכולת ההתמינות שלהם:

  • תא גזע טוטיפוטנטי (totipotent) – תא גזע שיכול להתפתח לכל תא בעובר ובשליה.
  • תא גזע פלוריפוטנטי (pluripotent) – תא גזע שיכול להתפתח לכל תא בגוף.
  • תא גזע מולטיפוטנטי (multipotent) – תא גזע שיכול להתפתח לתא מתוך קבוצה של סוגי תאים, למשל תאי דם שונים.

בנוסף, קיימים בגוף תאי גזע בעלי פוטנציה נמוכה יותר, כלומר כאלו שיכולים להתפתח לסוג אחד של תאים או למספר קטן של סוגי תאים.

תא גזע טוטיפוטנטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תא גזע טוטיפוטנטי (total potential, בעל פוטנציאל מקסימלי) - מכונה גם אומניפוטנטי (omnipotent), הוא תא גזע היכול להתחלק ועל ידי כך לייצר את כל סוגי התאים המרכיבים יצור חי (כולל תאים חוץ עובריים כגון שליה).

התפתחות עובר מתחילה כביצית מופרית (זיגוטה) ההופכת לתא טוטיפוטנטי יחיד. בשעות הראשונות, תא זה יתחלק לשני תאים טוטיפוטנטיים זהים. תוך כ-4 ימי התחלקות, התאים מתחילים לקבל התמחויות ובכך הופכים לתאי גזע פלוריפוטנטיים שיכולים להפוך גם הם לסוגים רבים של תאים ולאחר התמחות נוספת הם הופכים לתאי גזע מולטיפונטניים שיכולים להפוך לכמה סוגי תאים ספציפיים בלבד. בשונה מתאי גזע אחרים, רק תא טוטיפוטנטי יכול ליצור רקמה חוץ גופית (כגון שליה) שהיא לא חלק מהעובר.

תא גזע פלוריפוטנטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תא גזע פלוריפוטנטי הוא תא הנוצר לאחר התמחות של תא גזע טוטיפוטנטי והוא יכול להפוך לתא באחת משלוש קבוצות הרקמות הנ"ל: אנדודרם (תאי דופן וחלל הקיבה, תאי מערכת העיכול (כבד, מעי) וריאות), מזודרם (תאי שריר, תאי עצם, תאי דם ותאי מערכת השתן) או אקטודרם (תאי עור ותאי עצב). תאי גזע פלוריפוטנטיים יכולים להתמחות ברקמה מסוימת אך הם לא יכולים להיהפך לאדם שלם וזאת משום שהם לא יכולים ליצור רקמה חוץ עוברית (כגון שליה). לאחר התמחות נוספת, תאי גזע פלוריפוטנטיים הופכים לתאי גזע מולטיפוטנטיים.

תא גזע מולטיפוטנטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תא גזע מולטיפוטנטי יכול להיהפך למספר מוגבל של סוגי תאים. לדוגמה, תא גזע המטופיוזיס (יצרן דם) יכול להתפתח למספר סוגי תאי דם (תא דם לבן, תא דם אדום או טסית דם), אך לא יכול להתפתח לתא מסוג אחר כגון תא שריר. מרגע שתא מולטיפוטנטי הופך לתא ספציפי, הוא כבר לא נחשב לתא גזע והוא לא יכול לשנות יותר את תפקודו או את יעודו.

שימושים ברפואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומים שבהם עשויים תאי גזע להיות בעלי פוטנציאל רפואי

איסוף דם מחבל הטבור (דם טבורי), שעשיר במיוחד בתאי גזע שעדיין לא ביצעו מיון, היא פעולה שמתבצעת בחלק מהלידות ברחבי העולם. הדם נשמר בבנקי דם המציעים שימור של תאי הגזע מהדם הטבורי בהקפאה. מטרת שמירת הדם היא שימוש עתידי בתאי הגזע לצורך ריפוי מחלות שונות.

הליך רפואי נפוץ יותר הוא השתלת מח עצם, שהיא בעצם השתלה של תאי גזע לצורך טיפול במחלות דם מסוימות. לרוב, כאשר יש בעיה במח העצם, וכתוצאה מכך אין התמיינות תקינה של תאי דם, מבצעים הרס של מח העצם על ידי הקרנה, ובמקומה משתילים תאי מח עצם חדשים, על מנת שיתרבו ויחליפו את הרקמה הקודמת.

חוקרים מקווים לפתח בצורה דומה טיפולים בעזרת תאי גזע ממוינים למחלות אחרות, כמו מחלת אלצהיימר או מחלת פרקינסון, ובעתיד הרחוק אף להשתמש בתאים אלו לצורך שיקום מלא של רקמות שנפגעו, או אפילו להצמחת איברים מחדש. בנוסף לכך משמשים תאי גזע לחקר התפתחות העובר, לחקר מחלות גנטיות ולחקר השיבוט.

דם טבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דם טבורי

תאי גזע הנלקחים בתום הלידה מדם הנשאר בשליה מכונים תאי גזע מדם טבורי. במהלך התפתחות העובר בהריון, מיוצרים תאי הגזע בעיקר בכבד ובטחול. בשליש האחרון של ההיריון, "נודדים" תאי הגזע במחזור הדם, "מתמקמים" במח העצם, ולאחר מכן מגיעים לחבל הטבור ונמצאים בו במועד הלידה. בתום הלידה ניתן, בהליך רפואי פשוט, לאסוף את הדם הטבורי ולשמור את תאי הגזע למשך שנים רבות. כיום, תאי גזע המיועדים להשתלה נלקחים בדרך כלל ממח העצם, אולם הדם הטבורי הוא מקור חלופי יעיל יותר לתאי גזע, בשל תכונותיהם הייחודיות של תאי גזע מדם טבורי:

  • תאי הדם הטבורי הם תאים ראשוניים יותר, מבחינת שלב ההתמיינות שלהם, ובעלי יכולת התחדשות טובה יותר. ולכן הם יכולים להתפתח לסוגים רבים יותר של תאים.
  • ניתן לשמר את תאי הגזע מחבל הטבור לזמן ממושך מאד.
  • השימוש בתאי הגזע מחבל הטבור מונע את הצורך באיתור תורם ובפרוצדורות נוספות הנדרשות במקרה של תרומת תאי גזע מתורם בוגר.
  • בהשתלה עצמית (השתלת תאי גזע לאדם ממנו נאסף הדם הטבורי) תאי הגזע מדם טבורי יתאימו ב-100% לילוד, ונמנעת דחיית שתל, שעלולה להתרחש כשמתבצעת השתלה מתורם זר. עם זאת, יש יותר חשש שהבעיה לא תיפטר מאחר שגם התאים החדשים הם בעלי פוטנציאל לחלות.
  • שתל תאי גזע מדם חבל הטבור אינו מזוהם בוירוסים או בתאי גידול.
  • הסבירות להתפתחות סיבוכים לאחר השתלת תאי גזע מדם טבורי קטנה יותר, מכיוון שהמערכת החיסונית של התינוק ממנו נאסף הדם צעירה מאד.
  • מקובל להשתיל תאי גזע מדם טבורי גם כשקיימת התאמה חלקית בלבד של סיווג הרקמות (3-4 מתוך 6 מולקולות), בניגוד להשתלת מח עצם המחייבת התאמה מושלמת בסיווג הרקמות (6 מתוך 6 המולקולות). השתלת תאי גזע מדם טבורי מאפשרת, אם כן, להרחיב בצורה משמעותית את מאגר התורמים הפוטנציאלים. הסיכוי להצלחת השתלת תאי גזע מדם טבורי בין אחים (וקרובי משפחה מדרגה ראשונה) הוא 25%-50%.
  • תאי גזע מדם טבורי נאספים בהליך רפואי פשוט, לא מכאיב ונטול סיכון ליולדת ולתינוק.
  • תאי הגזע מדם טבורי דומים בתכונותיהם לתאי גזע עובריים (תאי גזע של עוברים ברחם אמם), אולם השימוש בתאי גזע מדם טבורי אינו כרוך בלבטים אתיים האופייניים לאיסוף תאי גזע מעוברים במהלך ההיריון.

עד היום בוצעו כ-6,000 השתלות תאי גזע מדם טבורי ברחבי העולם, בילדים ובמבוגרים החולים במחלות ממאירות ומחלות גנטיות.[דרוש מקור] במדינות מסוימות, בייחוד ביפן, קיימת עדיפות מובהקת להשתלת תאי גזע מדם טבורי. השתלת תאי גזע מדם טבורי היא הליך רפואי מקובל המתבסס בהתמדה, ועל כן נשמרות מאות אלפי מנות דם טבורי, רובן בבנקים פרטיים לשימור דם טבורי, שהוקמו בארצות הברית ובאירופה.

בישראל נמכרים שירותי דם טבורי על ידי עמותות ציבוריות (כגון בדמייך חיי), המייעדות את התאים לשימוש כלל הציבור, ועל ידי מספר בנקים פרטיים שבהם עלות השירותים גבוהה יחסית. השירות כולל אספקת האמצעי לשאיבת הדם מחבל הטבור לאחר הלידה, מיצוי תאי הגזע, שימורם ואף השתלתם בעתיד.

מחקרים מגלים כי הודות לסגולותיו הייחודיות של הדם הטבורי, ייתכן שניתן יהיה בעתיד לעשות בו שימוש נרחב יותר, למשל לתיקון וליצירת רקמות לצורך ריפוי מחלות וכתחליף (חלקי או מלא) להשתלת איברים כגון : תאי לב ושריר הלב, תאי עצב, תאי כבד ותאי לבלב מייצרי האינסולין.

תא גזע מושרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאי גזע מושרים הם תאי גזע שמקורם מתאים שאינם תאי גזע, בדרך כלל תא סומטי בוגר ש"תוכנת" מחדש כדי לבטא גנים מסוימים. תאי גזע פלוריפוטנטים מושרים (Induced pluripotent stem cells;‏ iPS) נוצרו לראשונה מתאי עכבר ב-2006,[דרוש מקור] וב-2007 הצליחו ליצור תאים אנושיים כאלו במעבדתו של שיניה יאמאנקה באוניברסיטת קיוטו ביפן.[1][2] התפתחות זו עשויה לייתר את הצורך בתאים עובריים לצורך יצירת תאי גזע. מגלי התחום זכו בשנת 2012 בפרס נובל לרפואה.[3]

חלק מהשיטות ליצירת תאי iPS, ובפרט השינויים הגנטיים הנעשים בתאים הבוגרים המתוכנים מחדש עשויות להיות מסוכנות ובעייתיות לשימוש באדם. לדוגמה נגיפים המשמשים לשינוי הגנום של התאים, עשויים להשפיע על ביטוי גנים אונקוגנים (מסרטנים). במחקר מאפריל 2009 הראו כי ניתן ליצור תאי iPS ללא שינוי גנטי בתא הבוגר: די לחשוף את התאים הבוגרים לחלבונים מהונדסים, אשר חודרים לתאים באמצעות שרשראות פולי-ארגינין כדי להקנות לתאים פלוריפוטנטיות.[4]

ניתן להשיג תאי iPS באמצעות החדרה (טרנספקציה) של גנים האופייניים לתאי גזע אל תאים לא פלוריפוטנטיים, כדוגמת תאי פיברובלסט. בשיטה זו גלומות בעיות, שכן ידוע כי היא עלולה לגרום לסרטן בתאים. הטרנספקציה יכולה להיעשות באמצעות נגיפים נשאים (וקטור ויראלי), כדוגמת רטרווירוס, שעליהם נמצאים הגנים Oct-3/4 ‏(Pou5f1) ו-Sox2. חלבונים אלו הם פקטורי שעתוק המשפיעים על ביטוי של גנים שונים ולעתים מוכנסים גנים נוספים. לאחר כ-3-4 שבועות חלק מהתאים מותמרים ומתחילים לגלות תכונות מורפולוגיות וביוכימיות האופייניות לתאי גזע, ואלו בדרך כלל מופרדים מיתר התאים באמצעות סלקציה מורפולוגית, זמן הכפלה, גן מדווח או אנטיביוטיקה.

תאי iPS נוצרו לראשונה על ידי קבוצת המחקר של שיניה יאמאנקה באוניברסיטת קיוטו שביפן ב-2006. יאמאנקה השתמש בגנים שזוהו כבעלי חשיבות מיוחדת בתאי גזע עובריים, ובאמצעות רטרוווירוסים הותמרו פיברופלסטים עכבריים כדי לבטא את הגנים. ארבעה גנים זוהו כהכרחיים לפלוריפוטנטיות: Oct-3/4, SOX2, c-Myc, ו-Klf4. התאים בודדו באמצעות סקלציה אנטיביוטית Fbx15+. שורת התאים שבודדו הכילו טעויות במתילציית ה-DNA בהשוואה לתאי הגזע העובריים המקוריים וחסרו את היכולת ליצור כימרות.

ב-2007 פרסמה אותה קבוצת חוקרים מחקר יחד עם שתי קבוצות מחקר בלתי תלויות מהרווארד, MIT ואוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס שבו הצליחו לתכנת מחדש פיברופלסטים עכבריים לתאי iPS ואף ליצור כימרות. גם הפעם שורת התאים נוצרה מפיברופלסטים עכבריים שבהם הופעלו מחדש באמצעות רטרוווירוס ארבעת הגנים ההכרחיים לפלוריפוטנטיות, אולם הפעם עשו החוקרים שימוש בסמן אחד לזיהוי התאים, ובמקום ב-Fbx15 השתמשו ב-NANOG, שהוא גן חשוב בתאי גזע עובריים. שניים מהגנים שבהם נעשה שימוש, c-Myc ו-KLF4 ידועים כאונקוגנים, גנים העשויים לתרום להתפתחות של סרטן. ב-20% מהעכברים הכימריים התפתח סרטן. במחקר מאוחר יותר דיווח יאמאנקה כי ניתן ליצור תאי גזע פלוריפוטנטיים מושרים אף ללא c-Myc, בתהליך איטי ופחות יעיל, העכברים הכימריים לא פיתחו סרטן.

בנובמבר 2007 הושגה אבן דרך בתחום כשתאי iPS נוצרו מתאים אנושיים בוגרים, ושתי קבוצות חוקרים בלתי תלויות, ג'יימס תומסון מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון ושיניה יאמאנקה מאוניברסיטת קיוטו דיווחו על גילויים בתחום זה. קבוצת המחקר של יאמאנקהעשתה שימוש באותם העקרונות שנעשו במחקרים הקודמים לשם התמרת פיברופלסטים אנושיים לתאי גזע פלוריפוטנטיים באמצעות ארבעת הגנים שנעשה בהם שימוש במחקר קודם ( Oct3/4, Sox2, Klf4, ו-c-Myc), ותוך שימוש במערכת רטרוווירואלית. לעומתם קבוצת המחקר של תומסון השתמשו ב-OCT4, SOX2, NANOG וגן שונה LIN28, תוך שימוש ב-Lentivirus להדבקה.

ב-2008 הצליחו חוקרים לשפר את תפוקתם התאים שעוברים תכנות מחדש באמצעות שימוש בחומצה ולפרואית ששימשה כמעכב לאנזים היסטון דה-אצטילאז. החומצה הוולפרואית מחקה את האיתות שעליו אחראי c-Myc.[5] קבוצת חוקרים אחרת השתמשה בתערובת של שתי מולקולות BIX-01294 ו-BayK8644, והראתה כי ניתן להחליף את השימוש ב-Sox2.[6]

יחס הדתות המונותאיסטיות לתאי גזע עובריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאי גזע עוברי אנושיים. A: תרביות של תאים לא ממוינים. B: תאי עצב.

יחס היהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המקרא והתלמוד, המעמד האנושי נרכש בהדרגה במהלך התפתחות העובר, ולא ברגע ההפריה. מהיבטים מסוימים, העובר יכול להיחשב לחלק מגופה של האם; ואין רשאים להסיר חלק זה על פי בחירה. ואולם, אם העובר מסכן את חיי האישה, או משפיע קשות על בריאותה (הגופנית והנפשית), הרי שיש לשקול ביצוע הפלה, משום שפיקוח נפש האם דוחה כל שיקול אחר. רק בלידה עצמה הופך מעמד העובר למעמד בן-אדם, שאינו נופל ממעמד האם. אשר לעובר שטרם הושתל – על פי היהדות, לחומר גנטי שמחוץ לרחם אין כל מעמד משפטי, שכן עד להשתרשות ברחם אין הוא נחשב אפילו כחלק מבן-אדם. יתר על כן, גם ברחם עצמו, העובר אינו זוכה למעמד של עובר אנוש "מגובש" אלא בתום 40 הימים הראשונים. מעמד העובר מחוץ לרחם מזכיר את זה של תאי-מין, זרע וביציות – אמנם אין לבזבזם לחינם, אך מותר להשתמש בהם לצרכים ריפויים. מכאן שעדיף להשתמש בעוברים מיותרים שנוצרו בעקבות טיפולי הפריה חוץ-גופית.

עובר שנוצר כתוצאה מהפריה חוץ-גופית מסוגל להתפתח לכדי אדם רק אם יושתל ברחם; מחוץ לרחם – אין לו כל אפשרות להתפתח לכדי אדם (לפחות בטכנולוגיות הקיימות כיום). אם זוג הורים מחליט שלא להשתיל חלק מן העוברים החוץ-גופיים, הרי שעוברים אלה הופכים לעוברי טרום-השתלה יתירים (supernumerary), ללא כל פוטנציאל להתפתח לכדי בני-אדם, ולפיכך אין מניעה להשתמש בהם למטרות סבירות, כגון יצירת תאי גזע.

ביהדות, פיקוח הנפש דוחה חוקים רבים אחרים. כלל מכריע זה הוא שנותן הצדקה ליצירת עוברים באמצעות שיבוט למטרה הרפואית של הוצאת תאים לצורך השתלה. בהתחשב בכך שאת החומרים המשמשים במחקר תאי גזע אפשר להשיג בדרכים מותרות, הרי שהטכנולוגיה עצמה הנה "נייטרלית מבחינה מוסרית", כלומר, היא מקבלת את הערך המוסרי שלה מתוקף מה שאנו עושים אתה. על כן, הצורך במטרה רפואית מובהקת הוא חיוני – על אף הלגיטימיות של השימוש בעוברים בשלב טרום ההשתלה. המטרה הרפואית צריכה לתת לנו את הכוח שלא להציב מחסומים ומכשולים הנובעים מהחשש לגידול מספר ההפלות או מהפחד משיבוט, וזאת בעיקר מהטעם שמחסומים כאלה עלולים למנוע את ריפוין של מחלות קטלניות. נושא אחר קשור ברווחים: בריאות הציבור היא אחריות חברתית משותפת וצדק חברתי הוא ערך חשוב; ועם זאת, אל לנו לדרוש אלטרואיזם ללא שכר – במקום זאת עלינו ליצור איזון בין הזכות לעשיית רווח לבין צדק חברתי.

העקרונות שתוארו לעיל מסכמים עמדות ספציפיות על מחקר רפואי בתאי גזע עובריים של אדם שפורסמו בדוח הוועדה המייעצת הלאומית לענייני ביו-אתיקה בארצות הברית (NBAC), שמחבריו הם הרב האורתודוקסי משה דוד טנדלר והרב הקונסרבטיבי אליוט דורף.[דרוש מקור] השקפות על עוברים חוץ-גופיים נמצאות בכתביהם של מי שהיו הרב הראשי לישראל, הרב גורן, והרב הראשי של אנגליה, הלורד עמנואל יעקובוביץ.[דרוש מקור]

מחקר רפואי בתאי גזע עובריים – שיקולים הלכתיים

ההלכה היהודית מבחינה בשישה שלבים בתהליך התפתחות האדם. ששת שלבי מעמד העובר הם[דרוש מקור]:

  1. ביצית מופרית ועובר טרם-השתלה – החל במיזוג של תאי-מין (הפריה) במעבדה מחוץ לרחם.
  2. עובר לפני השלמת צורת אנוש – החל בהשרשה, כאשר מכאן ואילך לא נדרש יותר כל תהליך פעיל לצורך הבטחת המשך הגדילה.
  3. עובר בעל צורת אנוש (fetus) – מתחיל ביום הארבעים ואחד להפריה, כאשר יצירת מתאר האיברים הסתיימה ולעובר מראה אנושי.
  4. עובר בר-קיום – מתחיל כאשר העובר יכול לשרוד מחוץ לרחם (לקראת השליש השלישי של ההריון).
  5. עובר ש"נעקר" לקראת לידה – מתחיל בראשית השלב השני בלידה (לאחר פתיחה גמורה של צוואר הרחם).
  6. ילוד – מתחיל עם יציאת הראש מתעלת הלידה (או עם יציאת רוב העובר בלידה של מצג עכוז), כאשר הוולד מקבל מעמד מלא של אדם.

בריאת האדם "בצלם אלוהים" מעניקה לחייו ערך אינסופי, ומגדירה את רציחתם כעבירה שעונשה חמור ביותר. אף שקדושת החיים המלאה מתחילה רק עם הלידה – השלב הרביעי לעיל, בכל זאת העובר נהנה מזכות לחיים כבר בשלב מוקדם בהתפתחותו העוברית, ואין לפגוע בזכות זו אלא בנסיבות חריגות.

ואולם מעמדו של עובר מהפריה חוץ-גופית בשלב טרום-ההשתלה (שלב I) שונה. הסיכוי הקלוש של עובר במבחנה להיוולד בר קיימא, משפיע על מעמדו ההלכתי. למשל, הצלת "חייו" של עובר במבחנה אינה דוחה שבת. מכאן נובע שהעובר שטרם-הושתל אינו נהנה מאותו מעמד שממנו נהנה העובר המושרש ברחם.

אף על פי כן, כל עוד לעובר המבחנה שטרם הושתל יש פוטנציאל השתלה ולידה, אין הבדל מהותי בין השמדתו לבין השחתת זרע. איסור ההשחתה נובע מהיותו פעולה מנוגדת או סיכול של מצוות "פרו ורבו", ובתנאים מסוימים הוא כולל איסור על סיכול פעולת הרבייה גם על ידי השמדת הביצית המופרית.

בתלמוד הוגדר עובר לפני השלמת צורת אנוש, דהיינו לפני היום ה-41 להפריה, כ"סתם מים". על אף שהגדרה זו נאמרה בהקשר של דיני טומאה וטהרה, דינים שפחות מעשיים בזמננו, בכל זאת פוסקי הלכה אחדים הבינו את המקור התלמודי הזה כמפחית את מעמדו של העובר בתקופה ראשונית זו. לדעתם האיסור על "השמדת חיי-אדם פוטנציאליים", איסור הקיים בשלבים הבאים של ההריון, אינו קיים במהלך השלב שלפני השלמת צורת אנוש.

פוסקים אחרים אינם מקבלים מסקנה זו[דרוש מקור], שכן בפועל, אפילו איסורי השבת נדחים לצורך הצלת עובר בן פחות מארבעים יום. פירוש הדבר, שגם לעובר לפני השלמת צורת אנוש יש מעמד אנושי מסוים, שלא כמו לעובר המבחנה לפני השרשתו ברחם.

מסקנות הלכתיות:

  1. על פי ההלכה היהודית, אין הבדל בין השמדת עובר מבחנה טרם-השתלה לבין ניצולו לצורכי מחקר מדעי שגרתי. כל עוד פוטנציאל ההשתלה והלידה של העובר קיים, השמדתו או ניצולו לצורכי מחקר אסורים מכל וכל, אלא אם הם נעשים למטרת פיקוח נפש אמיתי.
  2. ברגע שעובר המבחנה איבד את פוטנציאל ההשתלה שלו, השימוש בו לצורכי מחקר הופך להיות מותר, גם אם הוא כרוך בפירוקו לתאים נפרדים.
  3. חל איסור על שימוש בעובר מושתל בר-קיימא לצורכי מחקר.
  4. יצירה מראש של עובר כלשהו לצורכי מחקר אסורה. אף על פי כן, אם קיים סיכוי ממשי שמחקר זה יסייע בהצלת חיי אדם, ניתן להתיר יצירה של עוברי מבחנה חוץ רחמיים. היתר זה חל גם לגבי יצירת עוברים באמצעות טכנולוגיית שיבוט.
  5. ההלכה היהודית מבחינה הבחנה ברורה בין עובר חוץ-גופי שטרם הושרש ברחם לבין עובר שהושרש. אך אין היא מכירה בגבול השרירותי של ארבעה-עשר יום, או בהבחנה בין עובר לבין "טרום-עובר" המבוסס על גבול זה.
מצב העובר דין ההלכה
עובר לפני השרשתו ברחם בעל סיכוי להשתלה דינו כדין תא זרע, ואסור לפגוע בו על פי מצוות פרו ורבו רק אם יש מצב של עזרה לאדם שמצבו מצב של סכנת חיים.
יצירת עוברים הדת מאפשרת יצירת עוברים רק למחקרים אשר יכולים להציל חיים
עובר ללא פוטנציאל השרשה ברחם מותר לעשות בו שימוש לצורכי מחקר
עוברים חוץ גופניים שלא הושתלו ברחם האם דינם כדין עובר ללא פוטנציאל חיים

יחס האסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסלאם מתיר את השימוש בעוברים לצורכי מחקר רפואי, ובלבד שהתהליך יתרחש לפני השלב שבו מקבל העובר את נשמתו, דהיינו מהיום הארבעים לאחר ההפריה. בקוראן ובחוק המוסלמי (שריעה) מעוגנת האמונה המסורתית שלפיה המסע העוברי להיותו אדם הוא בבחינת תהליך התפתחותי וכי קבלת הנשמה מתרחשת בתום שלוש תקופות של 40 יום, קרי, ביום ה-120, או בסוף השליש הראשון להריון.[דרוש מקור] ואולם, העובר הינו חי ברחם עוד לפני קבלת הנשמה. עבדול עזיז שחדינה מאוניברסיטת וירג'יניה מסכם את הדיון המשפטי-מוסרי של הפוסקים המוסלמים בדוח ה-NBAC ואומר[דרוש מקור]: "מרבית ההשקפות המוסלמיות המודרניות מציינות רגע אחד מעבר לשלב הבלסטוציסט שבו העובר הופך לאדם. לא כל אורגניזם חי ברחם זכאי לאותה מידה של קדושה וכבוד שזכאי לה העובר בסוף השליש הראשון". בהתחשב בתקופה ארוכה זו, ייתכנו החלטות שונות במדינות שונות בעולם המוסלמי. עם זאת, "הקביעה הבאה מוסכמת על כל זרמי האסלאם: הקוראן והמסורת מחשיבים את חיי האדם המוחשיים כאפשריים בשלבים המאוחרים יותר של התפתחותו הביולוגית של העובר…; בשלבים מוקדמים יותר, כדוגמת השלב שבו הוא מופקד ברחם ומתחיל במסעו להיותו אדם, העובר לא יכול להיחשב לבעל מעמד מוסרי…; פוסקים מבחינים בין אדם ביולוגי לבין אדם מוסרי, וקובעים כי האחרון מתחיל לכל הפחות בסוף השליש הראשון להריון". לסיכום, "באסלאם, מחקר של תאי גזע, המתאפשר הודות להתערבות בשלבים המוקדמים של החיים, נחשב לאקט של אמונה ברצונו המוחלט של אלוהים כנותן החיים, כל עוד התערבות כזו נעשית במטרה לשפר את בריאות האדם".

מצב העובר דין האסלאם
עובר לפני היום ה-40 (יום קבלת הנשמה) התרת מחקר אך ורק במטרה לשפר את בריאותו של אדם מסוים.
עובר אחרי היום ה-40 אסור פגיעה לשום שימוש

יחס הנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקתולים הרומיים והאורתודוקסים מאמינים שקיים רצף שתחילתו בהתעברות וסופו בבן-האנוש, וכי ההתפתחות נמשכת בכל שלבי החיים. רצף זה מעניק ערך של קדושה לכל שלבי ההתפתחות. את ההתנגדות הנחרצת ביותר לשימוש בעוברים לצורכי מחקר, גם אם הוא רפואי במהותו, מביעה הכנסייה הקתולית-רומית. באגרת מיום 2 באוגוסט 2000[דרוש מקור], שעניינה תאי גזע עובריים ומעמד העובר, מציין האפיפיור כי על פי ההשקפה הקתולית, קיומו של האדם מתחיל ברגע ההפריה. העובר אפוא נחשב לאדם אינדיבידואלי, בעל זכות לחיים. על פי השקפה זו, יש להעניק לכל עובר הזדמנות להתפתח לכדי אדם בוגר. העובר המוקדם הוא אדם לכל דבר, ושימת קץ מכוונת לחייו לא תעלה על הדעת – גם אם תכליתה רפואית. הפריות חוץ-גופיות, אשר בדרך-כלל מסתיימות בעוברים "עודפים" –הנוצרים מלכתחילה במספר גדול מכפי שיתפתח בפועל לכדי בני-אדם – נחשבות לדידה של הכנסייה הקתולית כפסולות. פירוש הדבר, יצירת המקור של עוברים לצורכי מחקר תאי גזע – אסור.

התאולוגיה הפרוטסטנטית היא פלורליסטית, ולכן אין סמכות אחת אליה ניתן להתייחס בנוגע לסוגיית המחקר הרפואי בתאי גזע עובריים. האתוס הפרוטסטנטי מכתיב כי שאלות מוסריות מוכרעות על ידי המצפון האינדיבידואלי. משמע, על פי ההשקפה הפרוטסטנטית, בסוגיה זו ייתכנו דעות נוצריות שונות, שכולן עולות בקנה אחד עם האמונה הנוצרית. ענפים מסוימים במסורת הפרוטסטנטית גורסים כי המעמד הרשמי של בן-אדם נרכש בהדרגה, ולכן ייתכן כי אינו קיים בעובר המוקדם.

בפרסומיהם האחרונים[דרוש מקור] גורסים הסינודים של "הכנסיות הנוצריות המאוחדות" (General Synod of the United Church of Christ), כי על אף שהטרום-עובר האנושי ראוי לכבוד על שום הפוטנציאל שלו להתפתח לכדי בן-אדם – הרי שאין דינו כדין בן-אדם. מכאן, שיש לקדם את תהליך נטילת תאי גזע מעוברים מוקדמים, לרבות יצירת עוברים באמצעות העברת גרעין, ואף להפנות כספי ציבור למטרה זו, ובה בעת לפתוח את הנושא לדיון ציבורי ער, הנחשב לתהליך מהותי של האמונה הדתית. חוסר הבנה מצד הציבור יהיה בעוכריו של המדע. אין לקיים מחקר באמצעות מימון פרטי שלא במסגרת תחיקה ותקנות, ויש לוודא כי האחריות עליו תהיה במסגרת לאומית. יש לספק צידוק למטרות המחקר תוך הדגשת התועלת למדע ולרפואה והדאגה לצדק חברתי. הפרוטוקול המחקרי יבטא יחס של כבוד כלפי העובר. על פי השקפות פרוטסטנטיות אחרות, הסכנה שבזילות חייו של בן-האנוש החלש ביותר, קרי העובר, גדולה מכל תועלת אפשרית: במילים אחרות, מוטב להימנע או למצוא דרכים אחרות להשיג את המטרה.

דו"ח הוועדה המייעצת הלאומית לענייני ביו-אתיקה בארצות הברית National Bioethics Advisory Committee ,NBAC)), הפורש את העמדות הפרוטסטנטיות השונות, מתייחס גם אל השקפות קתוליות-רומיות בארצות הברית, כדוגמת השקפתה של התאולוגית מרגרט א. פרלי מאוניברסיטת ייל, אשר קוראת ל"חזרה לעמדה הקתולית בת מאות השנים, שלפיה זכאותו של העובר למעמד אישי מחייבת מידה מסוימת של התפתחות"[דרוש מקור]. בהתחשב בכך שהמדע יכול לתרום ל"תהליך מתמשך של הבחנה הנותר נאמן לערכים תאולוגיים ומוסריים", היא מוסיפה כי "ממחקרים אמבריולוגיים עולה שההפריה ('ההתעברות') היא כשלעצמה 'תהליך' ולא 'רגע', וכי במחקרים מסוג זה יש משום ביסוס לדעה, כי בשלביו הראשונים (לרבות שלב הבלסטוציסט, שבו מוצאים תאי גזע לצורכי מחקר), העובר אינו אינדיבידואל במידה המאפשרת נשיאת כובד המשקל המוסרי של היותו אדם". השקפות על השינוי בעובר והידיעה כי זיגוטה אחת יכולה להפיק תאומים אינן עולות בקנה אחד עם הענקת "אינדיבידואליות" לפני יצירת התכונה הראשונית. מכאן ש"לדידם של מספר הולך וגדל של תאולוגי מוסר קתוליים, העובר בשלביו המוקדמים (לפני התפתחות התכונה הראשונית או ההשרשה) אינו נחשב לישות אנושית אינדיבידואלית בעלת פוטנציאל אינהרנטי להתפתחות לכדי בן-אדם". על פי השקפה זו, אין פסול בשיבוט רפואי לצורכי השתלות אוטולוגיות מבוססות תאי-גזע, ובלבד שלא יהיה לצורכי רבייה.

מצב העובר דין הנצרות הקתולית
מרגע ההפריה מרגע ההפריה העובר נחשב כאדם בעל זכויות מלאות ולכן אין היתר לשים קץ לחייו במטרה להפיק תאי גזע עובריים אפילו למטרות של הצלת חיים
הפריות חוץ גופניות אסורות מכיוון שמתקבלים מהם עוברים שלא יופרו ולכן המקור להפקת תאי גזע עובריים פסול גם הוא

סטטוס חוקי של מחקר בתאי גזע עובריים, במדינות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחס החוק מדינות לדוגמה
איסור מוחלט על מחקר בתאי גזע עובריים נורווגיה, אירלנד, אוסטריה ופולין
המחקר מותר אך ורק בתאים שכבר הופקו ואסור להפיק תאים חדשים גרמניה ארצות הברית (מחקרים ממשלתיים ומעבדות מיוחדת הינם יוצאי דופן)
היתר הפקת תאי גזע עובריים ומחקרם אך ורק מעוברים שנוצרו מלכתחילה לצורך טיפולי פוריות ישראל, יפן, קנדה, פינלנד, שוודיה, סינגפור ואוסטרליה
היתר הפקת תאי גזע עובריים ומחקרם מעוברים שנוצרו לצורך טיפולי פוריות או למטרות מחקר אנגליה, סין, קוריאה הדרומית מעבדות מחקר אמריקניות בעלות כספי מימון פרטיים (ארצות הברית).

טיפולים במחלות נוירולוגיות בעזרת תאי גזע [עריכת קוד מקור | עריכה]

שבץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבץ מהווה את אחד מגורמי המוות השכיחים במדינות מפותחות,[7] עם זאת הטיפולים הקיימים מתמקדים בייצוב מצב החולה בלבד ולא בשיפורו, ומכוונים למניעת קרישה שתוביל לפגיעות נוספות או לתיקון אבנורמליות של מערכות כלי הדם.[8] ספרות התחום מעלה מספר אופציות פוטנציאליות לשימוש בתרפיות מבוססות תאי גזע ותאים פלוריפוטנטיים, אך נראה כי טיפולים הנשענים על תאי גזע מסוג מיזנכימה (MSC) ותאי דם טבורי (HUBC) מראים פוטנציאל גדול יותר משאר הטיפולים הקיימים. בעוד שחלון הזמן בין אירוע השבץ למתן טיפול הנחשב כאפקטיבי ביותר מהקיימים בשוק- " tissue plasminogen activator"(חומר המשמש לפירוק קרישי דם ) יכול להינתן בחלון של עד 3 שעות מאירוע השבץ,  טיפולים הנשענים על תאי HUCB ו-MSC נמצאו במחקרים כיעילים עד חלון זמן של 48 שעות ואף במחקרים מסוימים נמצאו יעילים בחלון זמן של עד חודש מאירוע השבץ. תאים אלו ניתנים להחדרה ורידית ולכן מהווים טיפול נוח המאפשר יישום במרפאות קטנות וחסרות משאבים.[7]

מחקרים שנעשו עד כה מראים כי לאחר החדרת תאי גזע ותאים פלוריפוטנטים למקרים של שבץ, התא המושתל אינו מתמיין ומחליף את התאים שנפגעו בשבץ, אלא  תאים אלו יוצרים שיפור במצב המטופל בעקבות השפעה אימונוסופרסיבית (הפחתת פעילות מערכת החיסון) המפחיתה דלקת. בנוסף, לתאי ה-MSC ותאי HUCB ישנה השפעה המעודדת הפעלה של מנגנוני תיקון פנימיים של המוח.[8] שימוש בתאי דם טבורי נמצא יעיל במחקרים שבוצעו על מודלים של שבץ בחיות, עם זאת לא הייתה הצלחה בשחזור תוצאות אלו. מספר מחקרים שבחנו את שרידות התאים לאחר השתלתם, מצאו כי התאים אינם מתמיינים ותופסים צורה נוירונלית, אך אכן מובילים לשיפור של מדדים פונקציונליים. מכאן הסיקו החוקרים שתא הדם הטבורי ככל הנראה אינו גורם הכרחי ליצירת האפקט החיובי, אלא חלבון ספציפי הנמצא בו בשם (CD34).[7] אם כן, ככל הנראה סוג חלבון זה הוא שמוביל לשיפור המשמעותי. מקורות עתירים בחלבון זה הינם תאי HUCB ותאי MSC.[7]

טרשת נפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרשת נפוצה היא מחלה כרונית מסוג דלקתי ואימונולוגי. הליך המחלה לרוב מאופיין במסלול של הישנות או רמסיה (הקלה בתסמינים לתקופה מסוימת ולאחר מכן חזרתם), כאשר תחילת המחלה מאופיינת בדלקת, ובהמשך דגרדציה (תהליך של פירוק וירידה בטיב) מעטפת המיאלין של אקסוני הנוירונים. טיפולים הנשענים על תאי גזע הינם מרכזיים בחקר הטיפול בחלקה הראשוני של הפרעת הטרשת הנפוצה (דלקת); זאת בעקבות הגילוי כי רוב תאי הגזע נוטים ליצור השפעה אנטי דלקתית ואימונוסופרסיבית. השפעות אלו נמצאו כחזקות ביותר בקרב שני סוגי תאים:  תאי מח עצם (BMSC) ו תאי גזע נוירונלים (NSC), בנוסף תאים אלו מותאמים לטיפול בחלקה השני של המחלה (דגנרציה) בעקבות יכולתם להתמיין לאוליגודנדרוציטים.

תאי גזע נוירונלים NSC – נמצא כי החדרה של תאי ה-NSC לחיות הלוקות במודל של טרשת נפוצה בעכברים מובילה לתת תגובתיות של תאי T המעורבים בדלקת, הקהיית התגובה הדלקתית, עלייה בהתחלקות של נוירונים ואוליגודנדרוציטים, חידוש מעטפת המיאלין של אקסוני הנוירונים ושיפור משמעותי במדדים התנהגותי.[7] עם זאת, ישנם מספר חסרונות בשימוש ב-NSC: ראשית, תהליך  הפקת ומיון התאים המוחיים, אשר לרוב אינם נוטים לבצע התחדשות, הוא ארוך ויקר. בנוסף, תאים אלו נוטים להפסיק את פעילותם כתאי גזע כאשר הם מוחזרים למוח המטופל, והם נוטים להידחות על ידי מערכת החיסון ו\או ולייצר גידולים.[9]

תאי גזע ממקור מח עצם BMSC – תאים אלו מועילים לטרשת נפוצה בעקבות מספר סיבות: תאים אלו הם בעלי פוטנציאל התמיינות לנוירונים ותאי גליה, השפעה אימונוספרסיביות  בעקבות שינוי פעולת תאי T ותאי B (תאים של מערכת חיסון),  עידוד נוירוג'נסיס והפחתה משמעותית של סימפטומטי המחלה. יתרון נוסף של תאים אלו, הוא שלעומת תאי ה-NSC,  תאי ה-BMSC נוטים לייצר פחות מוטציות וגידולים לאחר השתלתם במטופל. שימוש בתאים אלו הוא יעיל וזול כיוון שניתן לייצרם מהמטופל עצמו ולכן ייצור תאים אלו אינו מוביל לבעיות אתיות. בנוסף, כיוון שהתאים שייכים למטופל, ישנה הפחתה בסיכוי לדחיית התאים על ידי מערכת החיסון . כיום, שימוש בתאי גזע לטיפול בטרשת נפוצה נמצא עוד בחיתוליו והמחקרים השונים על שיטה זו עוד נמצאים בשלבים פרה קליניים, אך לפי התוצאות הראשוניות נראה כי הוא בעל פוטנציאל רב לטיפול במחלה.[10]

פרקינסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלת הפרקינסון היא אחת מהמחלות הניורודגנרטיביות הנפוצות בעולם  ושכיחותה באוכלוסייה עומדת על כ-2%. המחלה מאופיינת בשלושה סימפטומים קלאסיים: רטט או רעד בעת מנוחה, קשיחות בתנועה והיפוקינזיה (מיעוט תנועה). בשלביה המאוחרים של המחלה ניתן לראות סימפטומים של הליכה שפופה, קושי באיזון, כשלים של המערכת האוטונומית, דיכאון ודמנציה. ברמה הפתולוגית, המחלה מאופיינת באובדן פרוגרסיבי של נוירוני דופמין מאזור החומר השחור הנשלחים לסטריאטום, שהם נוירונים האחראים על יכולות מוטוריות. בנוסף, ניתן לראות פגיעה במספר אזורי מוח נוספים, ומשקעים תוך תאיים של גופיפי לואי המובילים להפרעות בפעילות מערכת העצבים המרכזית והפריפריאלית.[11]

כיום, חוקרים שלושה סוגי תאים לטיפול במחלה:

  1. תאים מסאנצפלים (FM) – תאים אלו מופקים מעוברים המופלים בין שבוע 6 ל-7. במספר ניסויים פתוחים ניסו חוקרים להשתיל תאים דופמינרגים המופקים מ-FM במוחם של הסובלים מפרקינסון. ממצאי המחקר הצביעו על  שיפור משמעותי ביכולות המוטוריות של המשתתפים ושרידות גבוהה של התא במשך מספר שנים. עם זאת, מחקרים נוספים שהשתמשו ברנדומיזציה וקבוצות ביקורת לא הצליחו לשחזר את התוצאות הקודמות, ואף יותר מכך, בקרב הנבדקים שעברו השתלה, זוהו תופעות לוואי של דיסקינזיה, כלומר תנועות חוזרות בלתי רצוניות. בעקבות תופעות הלוואי והבעיות האתיות שבשימוש בתאים אלו חקר תאי הFM פחת.[7]
  2. תאים עובריים בלתי ממוינים (ESC) – תאים אלו נלקחים תרם התמיינותם בשלבי ההיריון המוקדמים מהבלסטוציסט (עובר בן 5 ימים). מספר מחקרים שבוצעו על בעליי חיים בחנו את האפשרות של החלפת התאים המנוונים בתאים אלו. כך למשל, חוקרים השתילו את תאי  גזע אלו בעכברים ופרימטים הסובלים ממודל של פרקינסון ומצאו שהתאים עברו התמיינות לתאים דופמינרגים ושיפרו את התפקוד המוטורי של החיות. במחקר נוסף בו החוקרים יצרו נוירונים דופמינרגים מתאי גזע עובריים והשתילו אותם בבני אדם הסובלים מפרקינסון המטופלים הציגו שיפור מוטורי משמעותי. עם זאת, שימוש בתאים אלו בעל מספר חסרונות, ביניהם: קשיים אתיים, נטייה להתמיינות בצורה לקויה ויצירת טרטומות.[7]
  3. תאי  גזע בוגרים (ASC) – תאים אלו מופקים מהאדם הבוגר ומהווים אלטרנטיבה מוצלחת לתאים הקודמים שצוינו (ESC, FM) כיוון שאינם מצריכים שימוש בעוברים. חוקרים מצאו כי ניתן לגדל תאים אלו בתוך תרבית ולמיינם לנוירונים דמוי דופמינרגים. כאשר תאים אלו הוחדרו למוח מכרסם הלוקה במודל פרקינסון נמצא כי התאים הצליחו לבטא גנים שמאפיינים נוירוני דופמין, גנים מנחים את יצור החלבון טירוזין הידרוקסילז( חומר המהווה את אחד מאבני הבנייה של הדופמין). בנוסף, בקרב עכברים שעברו את השתלת התאים, נצפה שיפור ביכולות המוטוריות.[7]

פגיעות בעמוד השידרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות עלתה השקעת המשאבים בחקר תרפיות תאי גזע המתמקדות בהחזרת סובלים מפגיעות בחוט השדרה לתפקוד תקין; זאת כיוון שתאי גזע בעלי מספר השפעות חיוביות על אזור הפגיעה, ביניהם: יצור מיאלין (מעטפת של אקסוני הנוירונים), עידוד גדילה והכוונה של אקסונים וכך גישור על אזורי הפציעה ויצור של חומרים נוירוטרופים ( החיוניים לפעילות תקינה של מערכת העצבים). טיפולים בפגיעות עמוד שידרה מתמקדים בשני תאים מרכזיים:

  1. תאי גזע פלוריפוטנטים  מושעים (iPSC) – תאים אלו ניתנים להפקה מאזורים סאב ונטריקלרים של מערכת העצבים המרכזית והפריפריאלית. לאחר הפקתם התאים מועברים לניורוספיר (תרבית המכילה אשכולות תאי גזע, חומרים ניורוטרופים ולעתים תאים בוגרים) בניורוספיר ניתן להפוך את תא  הגזע הנוירונלי לתא מסוג אוליגודנדרוצית, אסטרוגליה, ונוירון שלם. לאחר שינוי תא הגזע ניתן לבצע השתלה של התא במקום הפגיעה או באופן עקיף, דרך החדרה תוך וורידית. כיום, מרבית המחקרים נמצאים בשלב הפרה קליני ומבוצעים על חיות מעבדה, אך ישנן תוצאות מבטיחות, הטיפולים הנחקרים כיום לרוב עוסקים בהחדרה של התאים בשלב הפוסט אקוטי (כ-9 ימים לאחר הפגיעה) כיוון שמערכת החיסון העובדת לאחר הפגיעה נוטה לפגוע בתאים המוחדרים. כיום, המחקרים מראים תוצאות מבטיחות בקרב עכברים פגועי עמוד שידרה: ברמה התאית מרבית המחקרים מצאו שלאחר החדרת תאי האוליגודנדרוציט, התאים מסוגלים לעבור תהליך של התבגרות והשתלבות תאי באזור הפציעה. אך ישנן תוצאות מגוונות בקשר ליכולת של תאים אלו למלא את תפקידם בייצור מיאלין. עם זאת ברמה ההתנהגותית, במרבית המחקרים מצאו, שלאחר החדרת התאים ישנה הפחתה בסף הגירוי התחושתי של העכברים או החולדות, ובנוסף יכולת המוטוריקה במספר מדדים עולה באופן דרסטי. תוצאות מחקרים אלו נראות מבטיחות.
  2. תאי גזע ממקור מח עצם (BMSC) –  תאים אלו לרוב מכילים שילוב של ,תאים מערכת החיסון ותאי (HSC) ולעתים תאים אחרים, הגיוון הרב מוביל כיום את המחקר בתאים אלו לשונות גדולה בתוצאות, מספר מחקרים הציגו  הצלחה בשילוב התאים באזור הפגוע בעוד אחרים לא. עם זאת בפן ההתנהגותי נראה כי תאים אלו מובילים לשיפור רב ביכולות מוטוריות ותחושתיות.[12]

שימושים של תאי גזע בתחום הפסיכולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש בתאי גזע פלוריפוטנטים מושרים IPSC לחקר הבסיס התאי של הפרעות נפשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות מתפתחת שיטה חדשה המאפשרת לחקור את הבסיס הגנטי והמבני הלקוי של נוירונים במספר הפרעות פסיכולוגיות, וכך לבודד את השפעת הסביבה על התא ולבחון אותו בתנאים מבוקרים. בשיטה זו נלקחים מהסובל מההפרעה תאים פיברובלסטים בוגרים ועל ידי תהליך של קידוד מחדש תאים אלו חוזרים למצב פלוריפוטנטי. לאחר מכן תאים אלו יעברו גדילה ומיון לנוירונים,[13] ונוירונים אלו יכילו את אותם הליקויים הגנטיים של האדם ממנו נלקחו. עם זאת לא כל הפרעה פסיכולוגית מתאימה לחקירה על ידי שיטה זו. על ההפרעות לעמוד בשני קריטריונים מרכזיים:

  1. ההפרעה צריכה להיות בעלת בסיס גנטי חזק;
  2. ההפרעה צריכה להשפיע על סוג תא בעל יכולת הישרדות והתרבות על גביי תרבית.[14] שלוש ההפרעות הפסיכולוגיות המתאימות בצורה הטובה ביותר לתנאי מחקר זה הן: הפרעות על הספקטרום האוטיסטי, סכיזופרניה, והפרעה ביפולרית. הפרעות אלו מתאימות שכן הן בעלות השפעה גנטית של כ- 70%-90%. בנוסף, בעקבות התקדמות בשיטות המאפשרות להחזיר תאים למצב פלוריפוטנטי ולאחר מכן להתעצב לתאי עצב, מרבית התאים המעורבים בהפרעות אלו ניתנים לחקירה.[14] באופן כללי, נראה כי ישנה הצלחה ביצור תאים אלו ואכן התאים מראים פנוטיפ המכיל את הליקויים הקיימים בתאיי המקור אצל הסובלים מההפרעה.[8] עם זאת לשיטה זו יש מספר מגבלות; ראשית, התאים אכן יצרו פנוטיפ הדומה לנוירונים המקורים והראו ליקויים דומים אך לא את כלל הליקויים. מספר בעיות במחקר מסוג זה נובעות מהקושי המתודולוגי שביצור תאים אלו למחקר, זאת כיוון שכיום החוקרים מתקשים לפתח את התא בצורה מדויקת ועקבית, ולכן התאים המיוצרים מאותו אדם מציגים שונות גדולה במאפייניהם.[14] 

נוירוג'נסיס בהפרעות נפשיות [עריכת קוד מקור | עריכה]

דחק הינו מאפיין מרכזי בהפרעות פסיכולוגיות, ביניהן הפרעות אובססיביות קומפולסיביות, הפרעות חרדה שונות, דיכאון, פוסט-טראומה והפרעות נוספות רבות.[15] הורמוני הסטרס בכלל וגלוקוקורטיקואיד בפרט, נמצאו כבעלי השפעה אינהיביטורית על התפתחות וצמיחת תאים בכלל הגוף והמוח. תחום מחקר זה בוחן כיום את השפעת הורמוני הסטרס על פרוליפרציה (התחלקות תאים) וניורוג'נסיס בדנטייט גיירוס של ההיפוקמפוס. ככל הנראה, ההשפעה של הורמוני הדחק מופיעה במספר יונקים (עכברים, מרמוסטים, חדפי העץ ועכברושים), בשלביי חיים שונים (ינקות, התבגרות, בגרות מוקדמת) תחת גורמי לחץ מגוונים, ואורכי סטרס משתנים. למרות ששלבי התהליך[16] המקשרים בין הדחק בתחילתו להפחתה של ניורוג'נסיס ופרוליפרציה בדנטייט גיירוס בסופה אינם מובנים לגמרי, עדויות רבות מצביעות על הורמוני הדחק כשחקנים מרכזיים, כיוון שנמצא כי ההיפוקמפוס עתיר רצפטורים לסטרואידי אדרנל וכי ביניהם גלוקוקורטיקואיד משפיע בצורה חזקה על מבנה של אזור מוח זה. נראה כי קטיעה של בלוטת האדרנל וכך הפחתה של אדרנל במחזור הדם מובילה לעליה בפרוליפרציה וניורוג'נסיס. לתהליך זה יש מספר יוצאים מן הכלל אך נראה כי מתח כרוני, הדומה למתח הנפוץ בהפרעות נפשיות, מוביל להפחתה בנוירגנסיס ופרוליפרציה של תאי גזע נוירונלים.[16] בנוסף, נראה כי עליה ברמות קורטיזול, אשר מופרש כתוצאה ממתח, מובילה להפחתה של יצור חומר בשם BDNF (אשר תפקידו לעודד צמיחה והתפתחות של נוירונים). חוסר בחומר זה במוח היונק מוביל למחלות ניוון עצבי (ניורודגרגציה), ולפי השערות של מספר חוקרים בתחום עלול להוות הסבר למספר תופעות נפוצות בדיכאון מג'ורי. מספר מחקרים גילו כי תרופות אנטי דיכאוניות מובילות לעידוד מחדש של יצור גורם ניורוטרופי מוחי BDNF)) וכך בהמשך לחידוש של ניורגנסיס. בנוסף, התגלה כי תרופות אנטי דיכאוניות יוצרות אינטראקציה עם קולטני גלוקוקורטיקואיד ומובילות לסנסטיזציה של אותם רצפטורים. הסנסטיזציה המחודשת מובילה לתיקון  המשוב השלילי של גלוקוקורטיקואיד וכך מפחית את רמותיו במוח. החוקרים מתחום מחקר זה משערים כי ההשפעות החיובית של תרופות אנטי דיכאוניות נובעות ברובן מחידוש הניורגנסיס במוח. תמיכה במודל זה באה לידי ביטוי בכך שכלל התרופות האנטי דיכאוניות כולל טיפול בשוק חשמלי, מובילות לעליה בניורוג'נסיס וכי ניורוג'נסיס מחודש נמצא בקורלציה גבוהה עם הפחתה של סימפטומי דיכאון. עם זאת, חוקרים אחרים טוענים כי דיכאון מאג'ורי הוא הפרעה מורכבת בעלת השפעות סביבתיות גנטיות ואפי גנטיות ולכן סביר שההסבר הפשוט של ניורג'נסיס אינו מספק בכדיי לכסות את כלל ההפרעה.[17]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Takahashi, K; Yamanaka, S (2006). "Induction of pluripotent stem cells from mouse embryonic and adult fibroblast cultures by defined factors". Cell 126 (4): 663–76. PMID 16904174. doi:10.1016/j.cell.2006.07.024. 
  2. ^ Takahashi K, Tanabe K, Ohnuki M, Narita M, Ichisaka T, Tomoda K, Yamanaka S (נובמבר 2007). "Induction of pluripotent stem cells from adult human fibroblasts by defined factors" (PDF). Cell 131 (5): 861–72. PMID 18035408. doi:10.1016/j.cell.2007.11.019. 
  3. ^ אבי בליזובסקי, ‏לפתח תאי לב מעור החולה. כך הגדיר פרופ' ג'ון גורדון, אחד מזוכי פרס נובל לרפואה 2012 את תפקידם של תאי הגזע המושרים, באתר "הידען", 8 באוקטובר 2012
  4. ^ Zhou H, Wu S, Joo JY, et al. (מאי 2009). "Generation of Induced Pluripotent Stem Cells Using Recombinant Proteins". Cell Stem Cell 4 (5): 381–4. PMID 19398399. doi:10.1016/j.stem.2009.04.005. בדיקה אחרונה ב-23 באפריל 2009. 
  5. ^ Huangfu D, Maehr R, Guo W, et al. (2008). "Induction of pluripotent stem cells by defined factors is greatly improved by small-molecule compounds". Nat Biotechnol 26 (7): 795–7. PMID 18568017. doi:10.1038/nbt1418. 
  6. ^ Desponts, Shi; Desponts, Caroline; Do, Jeong Tae; Hahm, Heung Sik; Schöler, Hans R.; Ding, Sheng (נובמבר 2008). "Induction of pluripotent stem cells from mouse embryonic fibroblasts by Oct4 and Klf4 with small-molecule compounds". Cell Stem Cell 3 (5): 568–74. PMID 18983970. doi:10.1016/j.stem.2008.10.004. 
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 7.6 7.7 Taguchi, A., Soma, T., Tanaka, H., Kanda, T., Nishimura, H., Yoshikawa, H., ... & Naritomi, H., Administration of CD34+ cells after stroke enhances neurogenesis via angiogenesisin a mouse model, The Journal of clinical investigation, 114(3),, עמ' 330-338
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 Hess, D. C., & Borlongan, C. V, Stem cells and neurological diseases., Cell proliferation, 41(s1),, עמ' 94-114
  9. ^ Karussis, D., Kassis, I., Kurkalli, B. G. S., & Slavin, S., Immunomodulation and neuroprotection with mesenchymal bone marrow stem cells (MSCs): a proposed treatment for multiple sclerosis and other neuroimmunological/neurodegenerative diseases, Journal of the neurological sciences, 265(1),, עמ' 131-135
  10. ^ Genain, C. P., Cannella, B., Hauser, S. L., & Raine, C. S., Identification of autoantibodies associated with myelin damage in multiple sclerosis, Nature medicine, 5(2), עמ' 170-175.
  11. ^ Arenas, E., Towards stem cell replacement therapies for Parkinson’s disease., Biochemical and biophysical research communications, 396(1), עמ' 152-156.
  12. ^ Tetzlaff, W., Okon, E. B., Karimi-Abdolrezaee, S., Hill, C. E., Sparling, J. S., Plemel, J. R., ... & Kawaja, M. D, A systematic review of cellular transplantation therapies for spinal cord injury. ,, . Journal of neurotrauma, 28(8),, עמ' 1611-1682, 2011
  13. ^ Marsoner, F., Marcatili, M., Karnavas, T., Bottai, D., D'Agostino, A., Scarone, S., & Conti, L..‏, Generation and characterization of an induced pluripotent stem cell (iPSC) line from a patient with clozapine-resistant Schizophrenia..‏, Stem Cell Research, 17(3)‏, עמ' 661-664.‏, 2016
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 Brennand, K. J., Simone, A., Jou, J., Gelboin-Burkhart, C., Tran, N., Sangar, S., ... & McCarthy, S., Modelling schizophrenia using human induced pluripotent stem cells.‏, Nature.‏, 473(7346), עמ' 221-225.‏, 2011
  15. ^ Brennand, K. J., Simone, A., Tran, N., & Gage, F. H., Modeling psychiatric disorders at the cellular and network, Molecular psychiatry,, 17(12), עמ' 1239-1253, 2012
  16. ^ 16.0 16.1 Mirescu, C., & Gould,, Stress and adult neurogenesis, hippocampus, 16(3), עמ' 233-238.‏, 2006
  17. ^ Tang, S. W., Helmeste, D., & Leonard, B, Is neurogenesis relevant in depression and in the mechanism of antidepressant drug action? A critical review. .‏, The World Journal of Biological Psychiatry.‏, 13(6), עמ' 402-412.‏, 2012