תא דניאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תא דניאלאנגלית: Daniell cell) הוא סוג של תא גלווני שהומצא על ידי המדען הבריטי ג'ון פרדריק דניאל ב-1836. בתנאי תקן, תא דניאל מספק מתח חשמלי של 1.1 וולט והוא מכיל אנודה עשויה מאבץ וקתודה מנחושת. בנוסף, בתא קיים גשר מלח על מנת לאזן בין המטענים כדי שהזרם ישמר לאורך זמן.

התגובה בתא[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנודה, פס האבץ מחומצן על ידי החצי תגובה הבאה:

Zn(s) → Zn2+(aq) + 2e

בקתודה, יוני הנחושת מחוזרים על פי חצי התגובה הבאה:

(Cu2+(aq) + 2e → Cu(s

באנודה משתחררים אלקטרונים מתגובת החימצון של האבץ. בקתודה, יש צורך באלקטרונים לצורך תגובת החיזור. כתוצאה מכך, האלקטרונים נעים בין האנודה לקתודה ומבצעים את התגובה הבאה:

(Zn(s) + Cu2+(aq) → Zn2+(aq) + Cu(s

תיאור חזותי של התא

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תא דניאל בוויקישיתוף


Chem template.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.