תבוריים
.png)
תַּבּוֹרִיִּים (בצ'כית: Táborité) היו פלג בתוך התנועה ההוסיטית בארצות כתר בוהמיה של ימי הביניים. התבוריים כונו לעיתים "פיקארדים",[1] מונח ששימש לקבוצות שנחשבו קיצוניות בדחייתן מנהגים קתוליים מסורתיים ונורמות חברתיות, כמו תמיכה בחיים קהילתיים.
אף על פי שרוב התבוריים היו ממוצא כפרי, הם מילאו תפקיד מרכזי בעיר תבּור (אנ') (בדרום בוהמיה של ימינו). הפוליטיקה התבורית הושפעה גם מכמריהם. בין התבוריים החשובים ביותר נמנו המושלים יאן ז'יז'קה מטרוצנוב, מיקולאש מהוס (אנ'), בוהוסלב משוואמברק, חבאל ז'פיצקי ממחובויצה, ויאן רוהאץ' מדובה (אנ'), והכומר והמצביא פרוקופ הגדול (אנ'). המרכז הראשי של התאגדותם הייתה תבור.
התבוריים התרכזו בעיר הבוהמית תבור במהלך המלחמות ההוסיטיות במאה ה-15. התנועה לרפורמה דתית בבוהמיה התפצלה לכתות דתיות שונות. מלבד התבוריים, אלו כללו את האדמיטים, האורביטים (אנ') הסירוטצי ("היתומים"), האוטרקיסטים (אנ') והפראגרים (אנ'). מכיוון שהדחף להקמת תנועות אלו הגיע מהעלאתו על המוקד של יאן הוס, נהוג לכנות את כולם "הוסיטים".
התאולוגיה של התבוריים ייצגה סטייה מזו של הכנסייה הקתולית של ימי הביניים. הם התעקשו על נורמטיביות של הסמכות של הביבליה (אנ'). אף על פי שתאולוגים תבוריים היו בקיאים בתאולוגיה סכולסטית, הם דחו שיטות סכולסטיות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באביב 1420, קבוצת הוסיטים בהנהגתו של פטר חרומאדקה הצליחה לתפוס את העיירה סזימובו אוסטי (אנ') ואת טירת הראדישטה הסמוכה בדרום בוהמיה. לאחר מכן הם החלו לבנות את העיר ההוסיטית לדוגמה "Hradiště hory Tabor" ("הראדישטה הורי תבּור", מילולית "מבצר הר תבור") – שקוצר לתבּור (אנ') – שנקראה על שם הר תבור שבגליל. בעיר קודמו שוויון חברתי וכלכלי, והתבוריים פנו זה לזה בכינויים "אחים ואחיות". הוסיטים נהרו לעיירה תבור מכל רחבי בוהמיה. אזרחי העיר, שנתמכו כלכלית על ידי שליטת תבור במכרות זהב מקומיים, הצטרפו לאיכרים המקומיים בפיתוח חיים קהילתיים. התבוריים הכריזו על אלף שנות המשיח, והצהירו כי לא יהיו עוד משרתים או אדונים, שכל הרכוש יוחזק במשותף, ושלא יהיו עוד מיסים.[2] הם הבטיחו שאנשים יחזרו למצב של חפות מפשע בתולית. מספר היסטוריונים מצאו הקבלות לתנועות מהפכניות לאומיות מודרניות. בנוסף, מארי בוקצ'ין טען כי תבור הייתה דוגמה מוקדמת לאנרכו-קומוניזם.
הוסיטים מפלזן הגיעו לתבור בהנהגתם של בז'נק שביהובסקי ויאן ז'יז'קה מטרוצנוב. הוסיטים אלו הותקפו על ידי אבירים קתולים בקרב סודומייז' (אנ') ב-25 במרץ 1420. ההדיפה של האבירים עודדה את ההוסיטים, והם הצליחו להגיע לתבור, שהייתה עדיין בבנייה. התבוריים בחרו ארבעה מפקדים צבאיים (הטמאנים) מקרבם: יאן ז'יז'קה, מיקולאש מהוס, חבאל ז'פיצקי ממחובויצה וזבינק מבוכוב. תחת הנהגתם, התבוריים יצאו לפעולות רבות בדרום בוהמיה, ובסוף מאי 1420, הם פנו לכיוון פראג, שאוימה על ידי צבאות קתולים במהלך מסע הצלב הראשון נגד ההוסיטים.
ביוני, תבור עמדה בהצלחה במצור שהוטל על ידי כוחותיו של אציל דרום בוהמי, אולדריך השני מרוזנברג (אנ'). חיל פרשים בראשות המושל מיקולאש מהוס פיזר את המצור. ב-14 ביולי ליד פראג, התרחש קרב גבעת ויטקוב (אנ') שבו יאן ז'יז'קה הצליח לסכל ניסיון של הונגריה וזיגיסמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה להשתלט על הבירה. מסע הצלב התפרק אז ללא מאבק נוסף. ביולי, ההוסיטים ניהלו משא ומתן על יורש אפשרי עתידי לכס המלוכה הצ'כי. בתגובה ל"ארבעת סעיפי פראג", התבוריים פרסמו שנים עשר סעיפים מהפכניים בפראג. עם זאת, הפראגרים לא נענו לדרישותיהם והכוחות עזבו את העיר.
בסוף אוגוסט, יאן ז'יז'קה פתח במתקפה גדולה נגד נחלתו של אולדריך מרוזנברג. המושל כבש את פראחטיצה (אנ'), וודנייני (אנ') ולומניצה (אנ'). אולדריך הצעיר נאלץ לחתום על הפסקת אש עם תבור עד פברואר 1421. מיקולאש מפלהז'ימוב נבחר לבישוף תבור בספטמבר 1420. בדצמבר, ההטמאן מיקולאש מהוס מת כתוצאה מנפילה מסוס. מנהיג התבוריים היה כעת המושל יאן ז'יז'קה מטרוצנוב.
יאן ז'יז'קה פיקד על צבאו הבוהמי שהיה אסופה של יחידות שונות, בהגנה מפני הצבא הצלבני הקיסרי תחת הנהגתו של הקיסר זיגיסמונד. ז'יז'קה לא האמין שכל השבויים צריכים להיהרג ולעיתים קרובות גילה חנינה כלפי אלה שהביס. לאחר קרב אחד, כאשר צבאו לא ציית לו והרג שבויים רבים, ז'יז'קה הורה לצבא להתפלל למחילה. חוויה זו היוותה השראה חלקית לכתיבתו של קוד התנהגות צבאי מפורסם, "Žižkův vojenský řád" ("המסדר הצבאי של ז'יז'קה") – מסמך שהושפע חלקית מספר דברים.
ז'יז'קה עזב בסופו של דבר את תבור מכיוון שהקהילה הפכה לרדיקלית מדי עבור אמונותיו, ונטל על עצמו את הנהגת האורביטים (אנ') המתונים יותר בהראדץ קראלובה. בתגובה להתקפות הרבות שבוצעו נגד בוהמיה, התבוריים והאורביטים הניחו לעיתים קרובות את חילוקי הדעות הדתיים ביניהם ותיאמו את פעולותיהם הצבאיות.
ברגע שהאיום החיצוני הוסר על ידי ניצחונות הוסיטים, הפנו הפלגים ההוסיטים השונים את נשקם זה כנגד זה. בתחילת 1421, האדמיטים, שדחו לחלוטין את האוכריסטיה, גורשו מתבור.[3] בהנהגת הכמרים פטר קאניש ומרטין הוסקה, הם התיישבו בטירת פז'יבניצה (אנ'), שם האדמיטים מצאו את סופם. ז'יז'קה דיכא את תנועתם, ורוב חברי הכת, כולל שני המנהיגים, נשרפו אז ככופרים בפקודתו.[4] במהלך מתקפת החורף במערב בוהמיה, התבוריים הצליחו לכבוש את חומוטוב (אנ'). המערכה המשותפת של התבוריים והפראגרים למזרח בוהמיה תחת פיקודו של יאן ז'יז'קה הייתה גם היא מוצלחת, והערים דבור קרלובה (אנ'), פוליצ'קה (אנ') וויסוקה מיטו (אנ') נפלו לידי ההוסיטים. בסוף 1421 ותחילת 1422, התרחש קרב שבו המושל העיוור הצליח להכניע את המלך זיגיסמונד מלוקסמבורג. בסוף אפריל, הדוכס הגדול הליטאי ויטאוטאס הגדול הגיע לבוהמיה, שם הוכר (בעיקר על ידי ההוסיטים והתבוריים) כנציב המדינה. בינואר 1423, יאן ז'יז'קה מטרוצנוב נפרד מאיחוד תבור והחל לבנות את נובי תבור (תבור החדשה) במזרח בוהמיה.
לאחר מותו של יאן ז'יז'קה ב-11 באוקטובר 1424, יאן הוויזדה מוויצמיליצה ובוהוסלב משוואמברק נטלו את הנהגת הכוחות התבוריים. הכוחות המשולבים של התבוריים, הסירוטצי והפראגרים הביסו באופן מכריע שכירי חרב מסקסוניה, תורינגיה, לוזטיה (אנ') ומייסן בקרב אוסטי ב-16 ביוני 1426. תחת הנהגתו של פרוקופ הגדול (אנ'), הכוחות המאוחדים של התבוריים והסירוטצי הביסו את אלברכט השני ב"קרב האור". התבוריים, בשיתוף עם הסירוטצי ואיחוד פראג, גרמו למסעי הצלב השלישי והרביעי נגד ההוסיטים להימלט, בקרבות טאכוב (אנ') ודוֹמַז'ליצה (אנ'). בנוסף, בהנהגתו של פרוקופ הגדול, הם יצאו למסעות מלחמה מחוץ לבוהמיה (חלקים גרמניים של האימפריה הרומית הקדושה, אוסטריה, לוזטיה עילית ותחתית, שלזיה והונגריה העליונה). באביב 1433, יוצגה מועצת תבור בוועידת בזל (אנ') על ידי ניקולאש מפלהז'ימוב, שדגל בסעיף העוסק בענישת חטאים חמורים. בקיץ 1433, התבוריים הצטרפו למצור על פלזן הקתולית. העיר, לעומת זאת, הגנה על עצמה היטב, וכוחות ההוסיטים נאלצו לנטוש את המצור הלא יעיל. לבסוף, לאחר עשרים שנה, כוחם של התבוריים נשבר בקרב ליפאני (אנ') ב-30 במאי 1434. בקרב זה, 13,000 מתוך צבא של 18,000 תבוריים וסירוצקי, בראשות פרוקופ הגדול, הובסו באופן מוחץ על ידי הכוחות הקתוליים המאוחדים. תחת משקל התבוסה הזו, התפרק איחוד הסירוטצי לחלוטין. רבים ממפקדי התבוריים המובילים נפלו בקרב, כולל הכומר הראשי פרוקופ הגדול.
לאחר קרב ליפאני, ההתנגדות למלך זיגיסמונד וההסכם עם המועצה הונהגו על ידי המושל יאן רוהאץ' מדובה (אנ'). עם זאת, לאחר שהתבוריים איבדו כמה מטירותיהם והובסו ב-19 באוגוסט 1435 על ידי אולדריך מרוז'מברק בקרב קז'ץ', האגף המתון, בהנהגת בדז'יך מסטראז'ניצה, השתלט על הפלג התבורי. יאן רוהאץ' ונאמניו התבצרו בטירתו ציון, שנכבשה עד מהרה וכל המגינים ששרדו נתלו בכיכר העיר העתיקה בפראג. ב-25 בינואר 1437, בהסכמה הדדית עם זיגיסמונד, תבור קודמה לעיר מלכותית וקיבלה את סמל העיר: עיט קיסרי. ב-8 בפברואר 1449, שרידי האיחוד התבורי התמזגו עם האצולה הקתולית והקלישניקית מדרום בוהמיה, וכך הוקמה אחדות סטראקוניצה, שהופנתה נגד כוחו ההולך וגובר של ייז'י מפודבראדי, מלך בוהמיה. ב-1 בספטמבר 1452, העיר תבור נכבשה לפתע על ידי צבא ייז'י מפודבראדי, ובכך הסתיים הכוח הפוליטי העצמאי של איחוד תבור.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- The Hussite Wars (1419–36), Stephen Turnbull, Osprey Publishing (ISBN 1-84176-665-8)
- The Pursuit of the Millennium, Norman Cohn, Pimlico 1993 (new ed.) (ISBN 978-0712656641)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תבוריים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ז'אן ד'ארק - מכתב להוסיטים (23 במרץ 1430); בשנת 1430 ז'אן ד'ארק הכתיבה מכתב ובו איימה להוביל צבא צלבני נגד התבוריים, אלא אם כן יחזרו ל"אמונה הקתולית ולאור המקורי". הקישור מכיל תרגום של המכתב לאנגלית בתוספת הערות ופרשנות.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Gieseler, Johann Karl Ludwig (1858). A Text-book of Church History. Vol. 3. Harper & brothers. p. 439.
- ^ Levinson, David; Christensen, Karen (2003). Encyclopedia of Community: From the Village to the Virtual World Vol 2. Sage. p. 230. ISBN 9780761925989.
- ^ Howard Kaminsky (2004), A History of the Hussite Revolution, Wipf and Stock, ISBN 978-1-59244631-5, p. 427
- ^ Norman Cohn (2011), The Pursuit of the Millennium, Random House, ISBN 978-1-44810394-2, p. 220
