תביעה קטנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תביעה קטנה במשפט הישראלי היא הליך קצר ופשוט במשפט האזרחי, שבו אדם מבקש מבית המשפט סעד המוגבל בסכום.

תביעות קטנות עוסקות בעיקר בנושאים צרכניים. למרות זאת בתי המשפט לתביעות קטנות דנים גם בנושאים שאינם צרכניים, כדוגמת תביעות נזיקיות פשוטות או תביעות בנושאים חוקתיים (הפליה, לשון הרע וכן הלאה). מאפיין נוסף של התביעה הקטנה הוא היותה בסכום נמוך יחסית, הקבוע בתקנות ומתעדכן מדי פעם. עם זאת אין כל מניעה לתבוע גם בבית משפט רגיל, אף אם סכום התביעה הוא בגבולות המותר בתביעה קטנה. הסמכות לדון בתביעה קטנה מסורה בידי בית המשפט לתביעות קטנות, שהוא למעשה בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות בהתאם לסמכותו לפי חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד–1984. מתוקף כך הוא מקביל בסמכותו לבית משפט השלום, ועַרכּת הערעור עליו היא בית המשפט המחוזי. אפשר לערער על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות רק לאחר קבלת רשות לכך מבית משפט מחוזי (בניגוד לתביעה "רגילה", שעליה ניתן לערער בזכות, ללא קבלת אישור).

התנאים להגשת תביעה קטנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבית המשפט לתביעות קטנות סמכות לדון בתביעה אזרחית שהגיש יחיד (אין לתאגיד אפשרות להגיש תביעה קטנה, אך ניתן לתבוע תאגיד ואף את מדינת ישראל על כל גופיה. תאגיד שנתבע יוכל להגיש תביעה שכנגד) באחת משתי החלופות הללו:

  • הסכום המרבי לתביעה, שמתעדכן אחת לשנה בהתאם לעליית מדד המחירים לצרכן. מאז ינואר 2020 הסכום עומד על 34,000 ש"ח.[1]
  • תביעה למתן צו להחלפת מצרך, לתיקונו או לביטול עסקה, בתנאי שמדובר בעסקה או במוצר ששוויים אינו עולה על הסכום המרבי.

נוסף על כך נדרשת זיקה אזורית לבית המשפט שאליו התביעה מוגשת, ולכן אחד מאלו נדרש להימצא בתחום שיפוטו של בית המשפט:

  • מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע.
  • מקום יצירת ההתחייבות (החוזה).
  • המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות.
  • מקום המסירה של הנכס.
  • מקום המעשה או המחדל שבגינו מוגשת התביעה.
  • בתביעה שכנגד – מקום הגשת התביעה.

המבקש להגיש תביעה קטנה נדרש להצהיר שלא הגיש יותר מחמש תביעות קטנות בשנה שקדמה להגשתה (התנאי חל על בית משפט מסוים – למשל, מתאפשר להגיש בשנה חמש תביעות קטנות בתל אביב ובירושלים חמש תביעות קטנות – באותה שנה). זאת כדי לחסום "תובעים סדרתיים" מהגשת תביעות קנטרניות שמטרתן רווח כספי[דרושה הבהרה].

אופי הדיון בתביעה קטנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרתם של כללי הדיון בתביעות קטנות היא לאפשר דיון מהיר, פשוט, יעיל ונגיש בין אזרחים, גם אלו שאין להם השכלה משפטית. כדי לשרת מטרה זו נקבעו מאפיינים מיוחדים לדיון בתביעות קטנות:

  • כללי ההתדיינות בבית המשפט לתביעות קטנות קצרים ובלתי פורמליים (בהשוואה לדיון רגיל).
  • ברוב המוחלט של המקרים העיסוק בתביעה מתמצה בדיון אחד, ובדרך כלל פסק הדין ניתן לצדדים בו במקום, או לכל היותר בתוך שבעה ימים ממועד הדיון.
  • בית המשפט לתביעות קטנות אינו כפוף לדיני הראיות ועל כן רשאי לקבל גם ראיות אשר אינן קבילות בבית משפט אחר. עם זאת אין בכך לגרוע מדיני חסינות עדים וראיות חסויות. כמו כן, אין בית המשפט לתביעות קטנות כבול לסדרי הדין הרגילים.
  • מאפיין ייחודי נוסף הוא שבעל דין אינו רשאי להיות מיוצג בבית המשפט לתביעות קטנות, למעט חריגים באישור בית המשפט. מטרתו של הכלל היא לצמצם את פערי הכוח והידע בין התובע הקטן לתאגידים גדולים וכן לפשט ולקצר את ההליך. עם זאת החוק מתיר ייצוג על ידי אדם שאינו עורך דין שאינו עושה זאת תמורת תשלום או כדרך עיסוק, כגון טוען משפטי המוסמך לסייע בהתנדבות בבית משפט לתביעות קטנות. תאגידים נתבעים (בעיקר חברות ביטוח, הנתבעות תדיר בעניין פיצויים עקב תאונות דרכים) עוקפים איסור זה על ידי שימוש במתמחים בעלי תואר במשפטים, שבאופן רשמי אינם עורכי דין, אך הם בעלי ידע משפטי.[2]
  • במקרה של תביעה נגד גוף כמו מדינת ישראל צריך לשלם קנס במקרה של הפסד העומד על 1,000 ש"ח בערך. למקרה שהגיעו עדים מטעם מדינת ישראל יש לשלם להם על הפסד יום העבודה, ולכן הקנס יכול לעלות גם מעבר לכך.
  • אין זכות ערעור אוטומטית על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות. צדדים רשאים להגיש בקשה מנומקת לערעור בתוך 15 יום מפסק הדין, אך זהו ערעור ברשות ובדרך כלל בקשות לערעור נדחות. יש לזכור שקשה מאוד להפוך את פסק הדין, במיוחד נוכח העובדה שדרושה סיבה מיוחדת מאוד כדי להציג ראיות חדשות עקב סעיף 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד–1984. כמו כן, בית המשפט המחוזי רשאי לדחות את הבקשה אם אינה עומדת בתנאים של סעיף 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח–2018: (1) אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בה; (2) הממצאים שנקבעו בה תומכים במסקנה המשפטית; (3) אין בה טעות שבחוק.
  • ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 30 יום על דחייה של בית המשפט המחוזי, אך רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים שיש לכך השלכות רוחב.[3]

תביעה קטנה מוגשת במזכירות בתי המשפט או באתר נט המשפט. בעת הגשת התביעה יש לשלם אגרה בסכום של 1% מהסכום הנתבע, אך סכום האגרה לא יפחת מ־50 ש"ח. עם הגשת התביעה נקבע תאריך הדיון. התור הטיפוסי אורך כשלושה חודשים.

פסק דין של תביעה קטנה מחייב כפסק דינו של כל בית משפט אחר. ניתן להגיש פסק דין זה להוצאה לפועל.

בתי המשפט לתביעות קטנות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל בית המשפט לתביעות קטנות מקביל במעמדו לבית משפט השלום, והוא דן בתביעות אזרחיות שגובהן עד 34,000 ש"ח, נכון לינואר 2020.[1]

בתביעה קטנה לא מתאפשר ייצוג על ידי עורך דין. אדם בעל מוגבלות רשאי להיות מיוצג על ידי אדם שאינו עוסק בעריכת דין. כדי להגיש יותר מחמש תביעות בשנה באותו אתר (לדוגמה, בית משפט השלום באילת) נדרש אישור מיוחד של בית המשפט. בית המשפט קובע את סדר הדין. בית המשפט רשאי להסתמך על ראיות שאינן מקובלות בדיני הראיות הרגילים. לרוב לא ניתן לערער על פסק בית הדין. לכן יש לנימוק פסק הדין של בית המשפט משקל פחות מנימוקי פסק הדין של ערכאות מקבילות.

בתי המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל עשרים ותשעה בתי משפט לתביעות קטנות, אשר לרוב ממוקמים כמדור בתוך בית משפט השלום:

הגשת תביעות קטנות באינטרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל הונגש לציבור תהליך הגשתן של תביעות קטנות על ידי מתן האפשרות להגיש תביעה באינטרנט באתר נט המשפט. לאחר הרשמה וזיהוי באמצעות מספר תעודת זהות במערכת ההזדהות הממשלתית, ניתן לפתוח תיק ולהגיש את המסמכים הנדרשים ולשלם את האגרה הבסיסית באתר. נוסף לאתר הרשמי של הרשות השופטת נפתחו אתרים פרטיים המאפשרים הגשת תביעה קטנה גם כן, אשר גובים עמלה גבוהה מן האגרה הבסיסית.

בקשת רשות ערעור (בר"ע) לבית המשפט מחוזי לא ניתן להגיש באינטרנט; יש להגיע אישית לבית המשפט המחוזי של אותו המחוז שבו הוגשה התביעה המקורית לבית המשפט לתביעות קטנות כדי להגיש את הבר"ע במזכירות. עורכי דין יכולים להגיש בר"ע באינטרנט, כיוון שברגע שהתביעה מגיעה לבית המשפט המחוזי היא כבר נחשבת תביעה רגילה ולכן כל אחד מהצדדים יכול להיות מיוצג כבר על ידי עורך דין. על הבקשה יש לשלם אגרת בר"ע על החלטת ביניים של בית משפט השלום, אשר עומדת כיום על 501 ש"ח.[4]

גם כדי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון צריך להגיע אישית לבית המשפט העליון בירושלים, ויש לשלם אגרת בר"ע על פסק דין של בית משפט מחוזי בערעור או עתירה לדיון נוסף, אשר עומדת כיום על 1,012 ש"ח.[4] נוסף על כך יש להפקיד 10,000 ש"ח פיקדון.

תביעות קטנות בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם במדינות נוספות ניתן להגיש תביעות קטנות. התכלית העיקרית של ההליך הייחודי דומה לזה שבישראל – הנגשת המערכת והסעדים המשפטיים לאזרח מן השורה.

נוסף לישראל בתי משפט מיוחדים לתביעות קטנות קיימים גם באוסטרליה, בקנדה, באירלנד, בניו זילנד, בדרום אפריקה, בהונג קונג, בממלכה המאוחדת ובארצות הברית.

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון שארצות הברית היא פדרציה, יש שוני באופיו של מוסד התביעות הקטנות בין המדינות השונות. ברוב מדינות ארצות הברית הסכום המקסימלי לתביעה הוא 5,000 דולר. רוב התביעות הנדונות במסגרת זו בארצות הברית הן תביעות חוב וסכסוכים בין בעלי מקרקעין לדיירים. כחלק מהמאפיינים הייחודיים של מוסד התביעות הקטנות, המשפט מתנהל לפני שופט ולא לפני מושבעים (פרט למדינת וושינגטון, אשר מאפשרת לצדדים לנהל את המשפט לפני מושבעים).

הממלכה המאוחדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בממלכה המאוחדת קיימים בתי משפט ייעודיים המכונים "County Court". בתי משפט אלו מנהלים תביעות קטנות בשלושה מסלולים: הראשון דן בתביעות בסכומים של עד 5,000 פאונד, השני דן בתביעות בסכומים שבין 5,000 ל־15,000 פאונד והשלישי דן בתביעות בסכומים שבין 15,000 ל־50,000 פאונד.

קנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקנדה מוסד התביעות הקטנות נתפס כהמשך ערכי לדיני היושר, שמקורם בשיטת המשפט הבריטית. ככאלה, תפקידם של בתי המשפט לתביעות נתפס ככלי לעשיית צדק, והדגש הוא על הליך פשוט ולא פורמלי שמתמקד בתוצאה הוגנת ככל הניתן. בקנדה קיימים בתי משפט לתביעות קטנות משני סוגים, תלוי בטריטוריות ובפרובינציות השונות; ישנם בתי משפט לתביעות קטנות שהם מדור בתוך בית משפט רגיל (כמו בישראל), אך בחלק מהטריטוריות פועלים בתי משפט עצמאיים לתביעות קטנות (בהשפעתה של שיטת המשפט הבריטית, שבה פעלו בתי משפט נפרדים של דיני היושר).

בקנדה הסכום המקסימלי מגוון מאוד ומשתנה בין הטריטוריות השונות. כך בניופאונדלנד התקנה היא 5,000 דולר, ואילו באלברטה ניתן להגיש תביעות עד סך של 25,000 דולר.

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצרפת קיים בית משפט לתביעות קטנות ששמו "tribunal de proximité" (תביעות באומדן). בית המשפט דן בתביעות של עד 4,000 אירו. השופט אינו שופט מקצועי אלא פקיד ציבורי בעל ניסיון בתחום. השופט מנסה לפעול ראשית כמגשר, אחר כך לנהל דיון פומבי, ורק אחר כך מקבל החלטה. במקרים בעייתיים השופט יכול להעביר את הדיון לשופט מקצועי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טל חבקין, יגאל נמרודי, התביעה הקטנה, נבו הוצאה לאור, 2017.
  • אסף טבקה, "בית המשפט לתביעות קטנות בישראל: מגמות רעיוניות, דיוניות ונורמטיביות בנוגע לאנשים החיים בעוני", משפטים מט 213 (2019).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 לסכום העדכני ראו אגרות ושכר טרחה בתביעות קטנות, באתר השירותים והמידע הממשלתי
  2. ^ consumers - שמוליק בכר ואבישי קליין, פרדוקס הייצוג בבית המשפט לתביעות קטנות: על תביעות ביטוח, פערי כוחות וכף רגלו של השופט; מאמר מאת, המכללה למנהל
  3. ^ 1982 - הלכת חניון חיפה: בית המשפט העליון קובע לראשונה כי ידון בערעורים ב"גלגול שלישי" בתיקים בעלי חשיבות משפטית או ציבורית
  4. ^ 1 2 הודעת בתי המשפט - אגרות, GOV.IL

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.