תבנית:ערך מומלץ 14 במרץ 2018

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרדכי גבירטיג

העיירה בוערת (במקור ביידיש: אונדזער שטעטל ברענט!, 'עיירתנו בוערת!'), הידוע גם במילותיו הראשונות: שריפה, אחים, שריפה! (ביידיש: ס'ברענט!, 'שריפה!'), הוא שיר יידי מאת המשורר והמלחין היהודי-פולני מרדכי גבירטיג, איש קרקוב, שנכתב בשנת 1938 כתגובה לאנטישמיות הגוברת בפולין לאחר מות פּילסוּדסקי. באותן שנים התחוללה סדרה של פוגרומים ביהודי פולין, ומקובל כי האירוע שהצית את כתיבת השיר היה פוגרום פּשִיטִיק, שהתרחש במרץ 1936. השיר נחשב לשיר נבואי, שנתפס בדיעבד כעין אזעקה על השואה המתקרבת.

השיר מתאר את השרפה וההרס ואת ההשמדה הצפויה וקורא ל"אחים", דהיינו היהודים, לעזרה. הדובר, המתאר באריכות את האסון ואת החורבן האנושי המוחלט הקרב ובא, אינו מזכיר כלל את הגורמים לו, לא כל שכן את זהותם; חִצי הביקורת שלו מופנים דווקא אל ה"אחים", ה"חוֹבְקִים יָדַיִם / בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה, / בְּלִי כַּבּוֹת אֶת אֵשׁ הַלַּהַב, / אֵשׁ הָעֲיָרָה", ושלהם הוא קורא לפעולה: "מֵרָחוֹק אַל תַּעֲמֹדוּ, / כִּי הָאֵשׁ עוֹלָה. / אַל נָא תְּחַבְּקוּ יָדַיִם, / הַשְּׂרֵפָה גְּדוֹלָה!".

זהו שירו המפורסם ביותר של גבירטיג, כמו גם אחד השירים המזוהים ביותר עם זיכרון השואה. במלחמה הוא הושר בגטאות ובמחתרות היהודיות, ולאחריה הפך לאחד השירים המושרים ביותר בטקסי זיכרון יהודיים לשואה, לצד המנון הפרטיזנים היהודים של הירש גליק. בעברית הוא מוכר בתרגומו של אברהם לוינסון, שהתפרסם ב-1945.

לערך המלא - מומלצים נוספים