תבנית:ערך מומלץ 24 ביוני 2009
רבי משה בן מימון, הנודע בכינויו "הרמב"ם" (1138–1204) היה איש אשכולות נודע לתהילה. הוא היה פוסק, פילוסוף, מדען ורופא, מהמנהיגים הבולטים ביותר שקמו לעם היהודי בימי הביניים.
הרמב"ם נולד בספרד, אך נאלץ להגר ממנה. בסופו של דבר התיישב במצרים, ושם עברו עליו מרבית ימי חייו. הוא נפטר בשנת 1204 ונקבר בטבריה.
הרמב"ם עסק בעיקר בלימוד תורה, בפילוסופיה וברפואה. הוא חיבר ספרים רבים במגוון המקצועות הללו. הבולטים שבספריו הם "משנה תורה" ו"מורה הנבוכים". ספרים חשובים נוספים שלו הם פירוש המשנה וכתבים רפואיים שונים. בנוסף שלח הרמב"ם איגרות לקהילות יהודיות, בהם פרט את עיקרי תפיסתו בסוגיות שונות שעמדו על הפרק.
לרמב"ם נודעה השפעה חשובה על השקפת היהדות עד ימינו. הוא חידד את שלילת ההגשמה, ביאר את טעמי המצוות, הטיף לחיי "תורה שיש עמה מלאכה" ועודד את הרפואה המונעת. תפיסתו של הרמב"ם הייתה שכלתנית במוצהר, והוא דחה אמונות מיסטיות ומאגיות, על אף שהופיעו בספרות הרבנית לדורותיה.