תבנית:ערך מומלץ 6 בנובמבר 2004
 |
האימפריה העות'מאנית שלטה בירושלים 400 שנה משנת 1517 ועד כיבושה בידי הבריטים בשנת 1917.
במהלך רוב התקופה מספר התושבים בעיר לא השתנה, בין 8,000 ל-10,000 נפש (בדומה לעכו ועזה). החלוקה בין שלוש העדות המרכזיות הייתה 20%- 25% יהודים 30% נוצרים והשאר מוסלמים. העיר הייתה מוקפת חומה, לא ניתן היה לגור מחוץ לחומות בשל חוסר הביטחון ולכן שטח העיר נותר קבוע. כאשר החלה האוכלוסייה לגדול, עלתה הצפיפות.
מאז תום התקופה הצלבנית ירושלים כמעט קפאה על שמריה. אומנם הממלוכים בנו בתי מדרש רבים, והסולטאן העות'מאני סולימאן המפואר שיקם את החומה, אך עד לכיבוש המצרי ב-1831, היקף השינויים היה קטן והתבטא בתחזוקה חלקית. השלטון היה של פחות (פחה) מקומיים שהנהיגו משטר של ניצול ולא העניקו ביטחון כלל.