טדאוש פרושקובסקי

טדאוש פרושקובסקי
Tadeusz Pruszkowski
לידה	15 באפריל 1888; Borucice, Łódź Voivodeship, רפובליקת פולין
פטירה	1 ביולי 1942 (בגיל 54); ורשה, גנרלגוברנמן
מקום קבורה	בית הקברות פובונזקי
מקום לימודים	School of Fine Arts in Warsaw
פרסים והוקרה	זרי דפנה אקדמיים מוזהבים; קצין במסדר פולוניה רסטיטוטה; צלב ההצטיינות המוזהב; צלב העצמאות (פולין); מפקד במסדר פולוניה רסטיטוטה

טדאוש פרושקובסקי (בפולנית: Tadeusz Pruszkowski‏; 5 באפריל^{[דרושה הבהרה]} 1888 – 30 ביוני 1942, ורשה) היה צייר, מבקר אמנות ומורה פולני. הציל יהודים מגטו ורשה ועל כך נעצר ונרצח על ידי הגסטפו.^[1]

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרושקובסקי נולד למשפחת גוסטאו ומריה לבית סיגנסקי. את לימודיו החל בשנת 1904 בבית הספר לאמנויות יפות בוורשה, הוא היה תלמידו של קונרד קריז'נובסקי. משנת 1908 המשיך את לימודיו בפריז, שם השתייך למועדון המלוכנים, שריכז סופרים ואמנים פולנים בעלי אמונות מונרכיסטיות. בתקופה זו נסע לשווייץ ואלג'יריה. בשנת 1911 חזר לוורשה, שם הקים את קבוצת "האמנות הצעירה" (Młoda Sztuka).

ב־28 בינואר 1914 התחתן עם זופיה סווריינה לבית קטרז'ינה (1887–1957),^[2] אמנית-ציירת.^[3] הם היו ללא ילדים. באותה שנה התקיימה, התערוכה האישית הראשונה של תדיאוש פרושקובסקי בחברה לעידוד אמנות.

לאחר שפרצה מלחמת העולם הראשונה, על פי התפיסה האידאולוגית חברי קבוצת "האמנות הצעירה" הם הצטרפו לשורות הלגיון הפולני ב־5 באוגוסט 1915. כספי הקבוצה נתרמו לרכישת ציוד למתנדבים לשורות הצבא. תדיאוש פרושקובסקי השתמש בשם בדוי "רדזה" והוצב בגדוד. במהלך שהותו של הגדוד בוולין הוא יצר אוסף נרחב של דיוקנאות של מפקדים וחיילים, שהוצגו בתערוכה בוורשה.

בשנת 1918 הוא הפך לעוזר בבית הספר לאמנויות יפות בוורשה, וכעבור שנתיים השתתף בביאנלה ה-12 בוונציה. לאחר מותו של קונרד קריז'נובסקי, ב-1 בדצמבר 1922, הוא מונה לפרופסור בבית הספר לאמנויות בוורשה. התערוכה האישית השנייה של האמן התקיימה באותה שנה.

בהנהגתו הוקמה ב-1925 "אחוות סנט לוקס", אגודה של ציירים פולנים, על ידי סטודנטים בפקולטה שלו. היה זה ארגון אמנים חדש והחשוב ביותר בוורשה מאז מלחמת העולם הראשונה שהיה פעיל עד 1939. האחווה אימצה חוקים בהשראת הגילדות מימי הביניים של סנט לוק – עם טקסים ואירועים. הכיוון האמנותי התבסס גם על טכניקות ורעיונות היסטוריים. הציור ההולנדי של המאות ה-16 וה-17 השפיעו במיוחד על סגנון הקבוצה.

בשנת 1930 פרושקובסקי הפך לרקטור בית הספר לאמנויות יפות בוורשה, בשנת 1932 הועלה בית הספר לדרגת אקדמיה. בשנת 1934 הוא יזם את הקמת אגודת האמנים המקצועיים, ומתחילת שנות השלושים עסק גם בביקורת אמנות ופרסם את טוריו ב"גזטה פולסקה". בשנת 1934 השתתף בביאנלה ה-19 בוונציה, ב־19 בדצמבר באותה שנה הוענק לו תואר פרופסור מן המניין.

בשנת 1935 הוענק לו פרס האקדמיה הפולנית לספרות וכן זכה בפרסי הוקרה נוספים. בשנת 1938 הוא הפך לאזרח הכבוד הראשון של קז'ימייז' דולני.^[4]

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית דרכו היצירתית הוא עסק בנושאים היסטוריים., ואחר כך צייר דיוקנאות. בציוריו היו אנשים רבים מהממשל ומהעילית האינטלקטואלית של אותה תקופה. הוא תיאר בין היתר את יוזף פילסודסקי, גבריאל נרוטוביץ' וסטניסלב ויצ'יצ'ובסקי, נושאי ציוריו כללו גם נופים וטבע דומם.

תלמידיו החשובים של פרושקובסקי היו נתן קורזן, יאן בטלי, בולסלב סיביס, אדוארד קוקושקו ופליצ'אן קובארסקי.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוץ מלחמת העולם השנייה מצאה את תדיאוש פרושקובסקי בביתו בקז'ימייז' דולני. הוא ואשתו עזבו את המקום ועברו לוורשה ונשארו שם. הם הסתירו יהודים בביתם, על כן הוא נעצר בלילה שבין 30 ביוני ל-1 ביולי 1942 והועבר למפקדת הגסטפו. לאחר החקירה הוא הועבר לכלא פביאק, ונורה למוות בעת שניסה להימלט מהשיירה תוך כדי נסיעה ברחוב אורלה.

עד 1945 נקברה גופתו במגרשי הספורט סקרא ברחוב אוקופובה יחד עם קורבנות הגטו. לאחר השחרור הוצאה הגופה והועברה לקבר בבית הקברות פובונזקי.