תהילים א'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פסוקי המזמור: תהילים א'
אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים

(א) אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים
וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב.
(ב) כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה.
(ג) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם
אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.
(ד) לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.
(ה) עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים.
(ו) כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.

תהילים א' כתב יד פארמה

תהילים א' הוא המזמור הפותח את ספר תהילים ונפתח בפסוק "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים". בלטינית מכונה המזמור "Beatus vir" ("אשרי האיש").

עיקר עניינו של המזמור הוא בשאלת דרך החיים הרצויה לאדם והגדרת דמויות הצדיק והרשע.

המזמור משולב בליטורגיה היהודית ובליטורגיה הנוצרית (אצל הקתולים, הפרוטסטנטים והאנגליקנים) בהזדמנויות שונות.

סוג המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במזמור זה אין תפילה הפונה לה' בלשון נוכח, לא בקשה ולא שבח או תלונה. על כן, מבחינת שיוך המזמור לסוגה, יש חוקרים הטוענים כי יש לשייך את המזמור לסוגת מזמורי חכמה מאחר שהוא מעמת בין הטיפוס של הרשע לטיפוס של הצדיק, בדומה למזמורים נוספים בסוגה זו (כמו תהילים ע"ז). חוקרים אחרים מסווגים את המזמור כמזמור ברכה בשל הברכה המופיעה בראש המזמור וזיקתה לברכה בראש נבואת ירמיהו:"בָּרוּךְ הַגֶּבֶר".[1] ויש הסוברים כי זהו מזמור תורה המבוסס על אזכורה של התורה ודרכם של הצדיקים במזמור זה כמו גם אוצר המילים המאפיין מזמורי תודה.[2]

זמן חיבורו של המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

למזמור קווים מקבילים בלשון ובסגנון עם הנבואה בספר ירמיהו, פרק י"ז, פסוקים ה'-ו' ובספר יהושע, פרק א', פסוק ח'. מהדמיון בין הכתובים הללו יש שסברו כי ירמיהו ויהושע הכניסו קטעים מתוך המזמור לדברים, או שמא בעל המזמור שאב השראה מנבואות ירמיהו ומספר יהושע. כמו כן, קיימת אפשרות כי השניים - ירמיהו ומשורר המזמור הכניסו לטקסט דימויים מאותו מקור. ייתכן אף שמשורר תהילים שילב את שני הטקסטים במזמורו. מכאן למדו חוקרים כי זמן חיבורו זהה לזמן חיבורם של ספר ירמיהו, ויהושע.[3]

מיקומו של המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בתקופת הגמרא נחשבו שני המזמורים הראשונים של ספר תהילים לפרק אחד קדום (כמובא בהמשך הערך), וניתן לראות שבין תהילים א' ותהלים ב' קיים קשר תוכני ולשוני.[4][5] כמו כן קיים קשר בין השניים הללו לבין תהילים מ"א, הסוגר את הקובץ הראשון מבין חמשת הקבצים שמרכיבים את ספר תהילים.[6].

אולם לדעת החוקרים קשה להניח ששני הפרקים הללו היו מלכתחילה חלק מן הקובץ הראשון של תהילים.[6] עדות לכך יש בעובדה ששם מחבר הפרקים הללו לא צוין, להבדיל משאר פרקי הקובץ הראשון, המיוחסים לדוד. סביר יותר שכאשר תהילים ב' התפרש באופן משיחי ונקשר לדמותו של דוד המלך, צורפו שני המזמורים הללו לקובץ המזמורים המיוחסים לו. יש הסוברים שלאחר שהושלם חיבורו של ספר תהילים, נוסף מזמור א' כמבוא לספר כולו. הבחירה במזמור זה כפתיחה לספר נעשתה לאור מכלול של שיקולים.[6] השיקול הראשון במעלה הוא השיקול התאולוגי: המזמור משקף תפיסה שבעולם שולטים סדרי מוסר המתקיימים ופועלים מכוח הצו האלוהי, ומכאן שההשגחה האלוהית מפליאה לפקח על הברואים כולם. כך המזמור מבטא את הנחת היסוד המקראית שבלעדיה לא ייתכן קשר של ממש עם האל. בנוסף מביע המזמור את הגישה שעומדת ביסוד ראיית העולם של הפרושים, שהעיסוק בתורה ובמצוות הוא היענות האדם לדרישות האל, ובכך המזמור יוצר את הזיקה ההדדית בין לימוד תורה לחסידות ולצדקה. שיקול נוסף, משני, לבחירה לפתוח במזמור זה את ספר תהלים הוא שיקול ספרותי-צורני.

גם הרעיון המובע בפתיחת המזמור, על הדרך הראויה עבור הצדיק ועל העימות בין דרכו לבין דרכו של הרשע, קושרת בין המזמור (שמהווה פתיחה לא רק לספר תהילים אלא לחטיבת הכתובים כולה), לבין התורה וספרות הנביאים, בהן מודגשת חשיבות קיום המצוות ותורת ה'. אחד הפסוקים האחרונים בספר מלאכי החותם את חטיבת הנביאים הוא "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כׇּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים." (ספר מלאכי, פרק ג', פסוק כ"ב).

גם בפרשנות המסורתית נומק מיקומו של המזמור בשל מרכזיות נושאיו התאולוגיים: "וכלל דוד בזה המזמור תורת האדם ומה שראוי לו לעשות בזה העולם, והגמול הטוב לצדיקים והעונש לרשעים; והוא מזמור נכבד מאוד, לפיכך החל ספרו בו" (רד"ק בפירושו לספר תהילים, פרק א', פסוק א').

עמוס חכם הציע כי המזמור עומד בראש ספר תהילים בתור אזהרה: כיוון שספר תהילים כולו הוא ספר תפילות, המזמור הראשון מדגיש שכדי שהתפילה תהיה רצויה, על המתפלל להתרחק מדרכם של הרשעים ולהרבות בעיסוק בתורת ה'.[7]

מבנה המזמור ותוכנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור הוא בן שישה פסוקים ומחולק לשלושה חלקים שווים, שני פסוקים לכל חלק. בפסוקים א'-ב' מתואר ההבדל שבין מעשי הצדיקים למעשי הרשעים. בפסוקים ה'-ו' מתואר הגמול הצפוי לצדיקים ולרשעים. בתווך, בפסוקים ג'-ד', מתואר הניגוד שבין דמותו של הצדיק לבין דמותו של הרשע באמצעות הנגדה בין עץ לבין מוץ. קיימת סימטריה הבאה לידי ביטוי בהצגת הדמויות, דמות הצדיק ודמות הרשע. המזמור בנוי ממבנה כיאסטי המבליט את הניגוד בין הצדיקים לרשעים וגמולם.[7]

במזמור נאמרים דברי מוסר וחכמה על אודות ההבדל שבין הצדיקים ומעשיהם לבין הרשעים ומעשיהם. בתחילה, מתוארים מעשי הצדיקים על דרך השלילה: "לֹא הָלַךְ... לֹא עָמָד... לֹא יָשָׁב" ובהמשך מובעים הדברים על דרך החיוב: "כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה".

הן מעשי הצדיקים והן מעשי הרשעים מתוארים באופן כללי ונרחב ביותר: הרשע הולך "...בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים..." בניגוד לצדיק שחפץ "בְּתוֹרַת ה'". ייתכן, שהכוונה היא לרמוז על כך שכל המתרחק ונוטה מתורת ה' סופו לחטוא.[7]

ביטויים שמקורם במזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הביטוי "מושב לצים", שמשמעותו חברה שלילית, הוא בפסוק א' של המזמור.

מקור הביטוי "דרך רשעים תאבד" הוא בפסוק ו' במזמור. בכתוב נאמר כי רשעים לא יזכו להגנתו של ה' ולכן הם נידונים למוות. הביטוי "דרך רשעים תאבד" שגור בעברית המודרנית ופירושו משאלת לב מוצדקת.[8]

אמצעים אומנותיים במזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

משל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסוקים ג'-ד' מתואר על דרך המשל הצדיק "כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ" ואילו הרשע מתואר "כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ". יש אומרים שהמשל נועד לתאר את הגמול הטוב לו זוכה הצדיק ואת העונש בו לוקה הרשע. אחרים אומרים כי המשל מתאר את דרך החיים של הצדיק לעומת דרך החיים של הרשע.[9] משל דומה למשל זה נמצא בספר ירמיה, פרק י"ז.

הזדהות הצדיק עם הטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכנה המשותף לשלושת איברי הדימוי של הצדיק "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ" הוא שהצדיק "חי" עם סדרי הטבע, הוא נהנה ממה שהטבע מעניק, ועל כן, בהתאם לסדריו הוא יכול להעניק מעצמו בתמורה. הרשע לעומתו, נפגע ונדחה על ידי הטבע "כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ".[10]

תקבולת כיאסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסוק ו' בנוי מתקבולת כיאסטית. ההקבלה מביעה את הניגוד בין דרכו של הצדיק לבין דרכו של הרשע:[11]

כִּי-יוֹדֵעַ ה', דֶּרֶךְ צַדִּיקִים;
וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד

המזמור בליטורגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרק (ביחד עם תהילים ב', ג' וד') נאמר בקצת קהילות לאחר תפילת ערבית של ליל יום כיפור, והוא נחשב כסגולה להנצל מטומאת קרי ביום הקדוש.

הפרק נחשב כסגולה למניעת הפלות.

בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור בספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט', עמוד ב' אומרת הגמרא ששני המזמורים הראשונים של ספר תהילים הם במקורם מזמור אחד: "אשרי האיש ולמה רגשו גוים חדא פרשה היא". בעמוד הבא מובא הציטוט הבא בשם רבי שמואל בר נחמני: "כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי פתח באשרי דכתיב 'אשרי האיש' (ספר תהילים, פרק א', פסוק א') וסיים באשרי דכתיב 'אשרי כל חוסי בו' (ספר תהילים, פרק ב', פסוק י"ב).".

במשנה, מסכת אבות, פרק ג', משנה ב' מצטט רבי חנינא בן תרדיון את הפסוק הראשון של הפרק: "שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה, הרי זה מושב לצים, שנאמר 'ובמושב לצים לא ישב'".

המזמור בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשורר ג'ון מילטון תרגם את תהילים א' לאנגלית בשנת 1653. המשורר הסקוטי רוברט ברנס כתב בשנת 1781 פראפרזה על המזמור שנפתחת במשפט: "The man, in life wherever plac'd, ... Who walks not in the wicked's way," (Paraphrase Of The First Psalm).[12]

הזמר קים היל הקליט ביצוע מודרני למזמור.[13]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תהילים א' בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר ירמיהו, פרק י"ז, פסוק ה'
  2. ^ יצחק אבישור, עולם התנ"ך: תהלים א', תל אביב, דוידזון עתי, 1994, עמ' 27-26
  3. ^ יצחק אבישור, עולם התנ"ך: תהילים א' , תל אביב, דוידזון עתי, 1994, עמ' 27
  4. ^ בשני המזמורים קיים עימות בין היחיד הטוב לאויבים הרבים – מזמור א' עוסק בעימות בין דרכו של הצדיק לבין דרכם של הרשעים, ובמזמור ב' מעומת מלך ציון בסיועו של ה' עם מלכים זרים המבקשים להילחם בו. בשני המזמורים מובאים ביטויים דומים: 'דרך', 'תורה', השורש 'אב"ד' המתייחס לגמול הרשע. כמו כן, המילה 'אשרי' הבאה בכותרת מזמור א' חותמת את מזמור ב'.
  5. ^ יאיר זקוביץ, צבת בצבת עשויה: מה בין מדרש פנים מקראי למדרש חוץ מקראי, תל אביב, עם עובד, 2009, עמ' 101-100
  6. ^ 1 2 3 נחום סרנה, עולם התנ"ך - תהלים א', תל אביב: דברי הימים, שישית, 2002, עמ' 11
  7. ^ 1 2 3 יצחק אבישור, עולם התנ"ך: תהילים א' , תל אביב, דוידזון עתי, 1994, עמ' 27-26
  8. ^ יעקב שרת, פניני קדם, תל אביב, ידיעות ספרים, 2012, עמ' 102
  9. ^ עמוס חכם, תהלים, ירושלים: מוסד הרב קוק, 1990, כרך 1, עמ' ג
  10. ^ שמאי גלנדר, החוויה הדתית במזמורי תהילים, ירושלים: מוסד ביאליק, 2013, עמ' 107-109
  11. ^ יונתן גרוסמן, גלוי ומוצפן: על כמה מדרכי העיצוב של הסיפור המקראי, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2015, ע"מ 248
  12. ^ Paraphrase Of The First Psalm
  13. ^ Psalm 1 - Kim Hill