תהילים ח'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פסוקי המזמור: תהילים ח'
לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד

(א) לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד
(ב) ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכׇל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם.
(ג) מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם.
(ד) כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה.
(ה) מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ.
(ו) וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ.
(ז) תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו.
(ח) צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי.
(ט) צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם עֹבֵר אׇרְחוֹת יַמִּים.
(י) ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכׇל הָאָרֶץ.

תהילים ח' הוא המזמור ה-8 בספר תהילים הוא פותח במילים: לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד. נחשב כמזמור שבח (המנון) לאלוהים על נפלאות הבריאה יחד עם התבוננות על מקומו של האדם בתוך הבריאה. תהילת ה' עולה מכל מרכיב בבריאה, לתחושת משורר המזמור, הן מהשמיים ומהארץ והן מממלמוליהם של תינוקות. אולם ההתבוננות הקיומית של האדם במצבו מביאה אותו לראיית דבר והיפוכו - מחד גיסא, הוא חש פעוט וחסר ערך ביחס לפלאי הבריאה כולם ובייחוד למול צבא השמיים. מאידך גיסא, האדם מושל בבעלי החיים השונים ואף בחלקים מן הים. המזמור כולו מושתת על הסתירה שבין פחיתות הערך של האדם לבין השגיו.

מבנה המזמור ותוכנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את המזמור ניתן לחלק לארבעה חלקים וזאת מלבד כותרת המזמור שנמצאת בפסוק הראשון:

  • פסוקים ב'-ג': פתיחה - גדולת ה' מתגלית בכל העולם ודין הרשעים להאבד.
  • פסוקים ד'-ה': אפסות האדם למול השמיים והארץ.
  • פסוקים ו'-ט': גדולת האדם ושלטונו בעולם.
  • פסוק י': סיום המעוצב ברוח הפתיחה.

נראה כי מבחינת ביצוע המזמור - פסוקי הפתיחה ופסוק הסיום נאמרים על ידי המקהלה, כמעין פזמון חוזר. יתר הפסוקים נאמרים על ידי המשורר עצמו, בלשון יחיד.[1][2]

נוסח הפרק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ"צ סגל ואחרים סבורים כי החלק השני של פסוק ב' ופסוק ג' - "(ב2) אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם. (ג) מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם." - הם תוספת מאוחרת לפרק שלא הייתה קיימת בנוסחו המקורי. לטענת סגל, הפסוקים הללו פוגעים ברצף שבין תחילת פס' ב' לבין פסוקים ד' ואילך. לדידו, הנושא המרכזי של הפרק הוא "גבורתו של הבורא, והגדולה והממשלה בתבל שנתן הבורא לאנוש החלש".

בניגוד לכך, מאיר וייס סבור כי המזמור הינו אחדותי. הוא מסביר זאת הן באמצעים סגנוניים והן באמצעים תוכניים־ספרותיים.[2]

כותרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמעות המילה גיתית איננה ברורה בהקשר זה. לפי חלק מהדעות מדובר על כלי נגינה שנקרא גיתית. לפי דעות אחרות מדובר על שיר שהיו שרים בעת דריכת הענבים בגת ויש הסבורים כי מדובר במזמור ששורר על ידי בני עובד אדום הגתי.[3]

החלק הראשון (פס' ב'-ג')[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחשבים לפסוקים קשים בקרב פרשני וחוקרי המקרא וניתנו להם מספר הסברים.

הצירוף "אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם" ובעיקר המילה "תנה" עשויים להיות מובנים בשני אופנים שונים. האחד, צורה מקוצרת של המילה "אתנה",[4] השני, שם פועל "תנה", כמו "רדה".[3]

ואילו לגבי פסוק ג' "מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז..." מציעים הפרשנים והחוקרים שלל אפשרויות. ראב"ע מציע שתי אפשרויות - מדובר על פעולת היניקה, המבטאת את השגחת ה' בפרטים הקטנים בעולם. אפשרות נוספת שהוא מעלה היא שמדובר בפעולת הדיבור האנושי שמאפשרת לשבח את האל. וייס מציע שמלמול התינוקות הוא מעין ביטוי אמוני מלא החסין לכל דבר כפירה.

תכליתו האידאולוגית והתאולוגית של המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק ח' בתהלים הוא מזמור המהלל את אלוהים על גדולתו במעשה הבריאה ועל החסד שהוא נוטה לבני האדם שהם בן חלוף וחסיר ערך בכך שנותן להם שליטה על הארץ ועל הנבראים.

שני הנושאים הללו - גדולת ה', וקטנותו-אפסותו של האדם באים לידי ביטוי בולט בפרק. אולם בין הפרשנים והחוקרים ניטשת מחלוקת לגבי המסר המרכזי שאותו ביקש המשורר להעביר במזמור. יש מי שמוצא בין שני הנושאים הללו איזון ושוויון[5] אולם יש מי שרואה בדברי ההלל לאלוהים את הנושא המרכזי שבפרק.[6] גישה פרשנית אחרת מתמקדת בקטביות במעמדו של האדם בלבד ולא עוסקת בקשר המיוחד שבינו ובין האלהים.[3]

כיוון נוסף ואחר בו נוקט מלבי"ם, הוא שהמזמור נוצר על רקע התמודדות עם עמדה פילוסופית שכפרה בהשגחה האלוהית על הארץ בכלל ועל האדם בפרט. כתוצאה מכך דחתה עמדה זו גם את תפיסת הגמול. מלבי"ם סבור שבעל המזמור מתפלמס עם העמדה הפילוסופית הזו, וטוען כלפיה שהאדם הוא נזר הבריאה שממלא תפקיד ושליחות אלוהית, לפיכך נמצא האדם בהשגחת האל שנתן לו מצוות ודן אותו על פי מעשיו.

בניגוד לכך טוען ג'פרי טיגאי כי אין מדובר בפרק פולמוסי וכי יש במזמור תהייה אמיתית של המשורר לגבי הניגוד שבין תפקידו של האל כמושל ומכתיב הקוסמוס אך גם משגיח ודואג לאדם הפרטי.[7]

אמצעים אמנותיים במזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקבולת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרק בנוי במבנה מקביל: שמיים (פס' ב') - אדם (ג') - שמיים (ד') - אדם (ה').

המזמור בליטורגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למנהג הגר"א משמש מזמור זה כשיר של יום לשמחת תורה בחו"ל (יום טוב שני של גלויות).[8] בקצת קהילות אשכנז, הוא נאמר בסוף תפילת "מעריב בזמנו" (כלומר כשמתפללים ערבית אחרי צאת הכוכבים) בימות החול.[9]

המזמור בברית החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ו' קלנר, 'מה אנוש, הרהורים על תהלים פרק ח', מולד, יא (תשי"ד), עמ' 292–295.
  • י' אברהמס, 'גדלות הבורא האדם והטבע, תהלים ח', מחניים, קט (תשכ"ז), עמ' יא-טז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תהילים ח' בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאיר וייס, המקרא כדמותו, עמ' 277-280
  2. ^ 2.0 2.1 מאיר וייס, מקראות ככוונתם, עמ' 152-173
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 עמוס חכם, דעת מקרא - תהלים, מוסד הרב קוק, עמ' לב
  4. ^ MARK S. SMITH, Psalm 8:2b-3: New Proposals for Old Problems, THE CATHOLIC BIBLICAL QUARTERLY,1997, pp 637-641
  5. ^ ו' קלנר, 'מה אנוש, הרהורים על תהלים פרק ח', מולד, יא (תשי"ד), עמ' 292–295.
  6. ^ י' אברהמס, 'גדלות הבורא האדם והטבע, תהלים ח', מחניים, קט (תשכ"ז), עמ' יא-טז.
  7. ^ Jefferi H. Tigay, What is man that you have been mindful of him? (on Psalms 8:4-5),
  8. ^ מעשה רב, הלכות סוכה סי' רלד.
  9. ^ סדר עבודת ישראל, רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 170.