תהילים ט"ז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פסוקי המזמור:תהלים ט"ז
מִכְתָּם לְדָוִד

א מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ:
ב אָמַרְתְּ לַה' אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ:
ג לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם:
ד יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי:
ה ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי:
ו חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי:
ז אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי:
ח שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט:
ט לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח:
י כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת:
יא תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח:

תהלים ט"ז (מכונה גם "מִכְתָּם לְדָוִד" על שם מילות הפתיחה שלו) הוא המזמור השישה עשר בספר תהילים, והוא מיוחס לדוד המלך. מזמור זה נוהגים לומר בבית האבל, בבית העלמין ובתפילות אזכרה לנפטרים, והוא חלק מתיקון הכללי.

תוכן המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במזמור מתאר דוד את ביטחונו בה', מודה לו על כך ששמר עליו תמיד, ומביע אמונה כי ה' יגן עליו גם בעתיד ברגעים קשים. לשונו של המזמור קשה, ורבו הפירושים על ביטויים מסוימים בו.

כותרת המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור מתחיל במילה "מכתם", המתארת את רמת חשיבותו של המזמור (ומופיעה בכותרת של מספר מזמורי תהילים).

  • האבן עזרא משווה את המזמור לזהב, ואומר: "מזמור נכבד כמו כתם פז"[1], כתם כידוע הוא כינוי לזהב, במקרא.
  • לדעת רש"י מכתם, הוא אחד משמות נעימות הזמר, על פיו ידעו הלוויים באיזו מנגינה לשיר את המזמור בבית המקדש.
  • יש הרוצים לומר כי מכתם עוסק בחטא בת שבע, ודוד מבקש כי לאחר שחזר בתשובה שלימה, לא יישאר לו כל כתם מעוון זה.
  • במסכת סוטה מביאים חז"ל שני הסברים:
  1. מכתם = מכתו תמה. מאחר שדוד המלך נולד כשהוא מהול, הרי שהמקום שהיה ראוי למכה, נותר תם ושלם.
  2. דבר אחר מכתם כשם שבקטנותו (מך = תם) הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו ללמוד תורה, כך בגדולתו (גם היה תם).

המזמור בליטורגיה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • על פי מנהג יהדות ג'רבה ותוניס, מזמור זה הוא אחד המזמורים הנאמרים בשירה בבית הכנסת, לפני תפילת ערבית של מוצאי שבת, ומשמשים כהקדמה לתפילה. עם השנים המנהג התפשט גם לחלק מיהדות לוב ומרוקו.
  • מכתם לדוד הוא הראשון מעשרת המזמורים המרכיבים את התיקון הכללי.
  • זהו אחד הפרקים הנאמרים בסדר הטקס הדתי של אזכרה שנתית לנפטר, בבית העלמין.
  • בקצת קהילות נוהגים לומר מזמור זה בבית האבל,[2] ויש נוהגים לומר "שמעו זאת כל העמים" (מזמור מט) בימים שאומרים תחנון, ו"מכתם לדוד" בימים שאין אומרים תחנון.
  • פסוק ח של המזמור הפך לביטוי ביהדות, שמדגיש את חובת האמונה ותפיסת ה' כנוכח בכל רגע. רמ"א מצטט את המשפט בפתיחת הגהותיו לשולחן ערוך, והוא נפוץ כקישוט לבתי כנסת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תהילים ט"ז בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]