תהילים י"ד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תהילים י"ד
לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה טוֹב.

א לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה טוֹב.
ב יְהוָה מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים.
ג הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד.
ד הֲלֹא יָדְעוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם יְהוָה לֹא קָרָאוּ.
ה שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד כִּי אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק.
ו עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ כִּי יְהוָה מַחְסֵהוּ.
ז מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב יְהוָה שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל.

תהילים י"ד הוא המזמור הארבעה עשר של ספר תהילים. המזמור חתום בידי דוד, והוא עוסק בתלונה על אנשים מושחתים ששולטים בעולם. המזמור כולו חוזר ומופיע בשינויים קלים בתהילים נ"ג.

מבנה המזמור ותוכנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזמור י"ד מורכב משבעה פסוקים ומחולק לשלושה חלקים:

פסוקים א-ג: המשורר מלין על הרשעים והנבלים.

פסוקים ד-ו: המשורר מזהיר מפני מידת הדין.

פסוק ז: המשורר מצפה לישועת ישראל מיד השונאים.

החוקרים נחלקו האם הרשעים שבמזמור הם גויים, או יהודים שפועלים שלא כשורה[1]. רש"י מפרש על פי המדרש שמזמור זה נאמר על נבוכדנצאר (ומזמור נ"ג המקביל נאמר על טיטוס).

המזמור חותם קבוצת מזמורים שהחלה במזמור ט', שבה מתאר המשורר את כוחם של הרשעים, מתלונן על הצלחתם ומביע תקווה שבסופו של דבר יבוא העונש על הרשעים, והסובלים מהם יצאו לחופשי.

המזמור ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פסוק ז' נאמר כחלק מהתפילה הנאמרת בסיום אמירת תהילים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תהילים י"ד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]