תהילים מ"א

תהילים מ"א לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד.
(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. (ב) אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'. (ג) ה' יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ יאשר (וְאֻשַּׁר) בָּאָרֶץ וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו. (ד) ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ. (ה) אֲ‍נִי אָמַרְתִּי ה' חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ. (ו) אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ. (ז) וְאִם בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר. (ח) יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל שֹׂנְאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי. (ט) דְּבַר בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא יוֹסִיף לָקוּם. (י) גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב. (יא) וְאַתָּה ה' חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם. (יב) בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי. (יג) וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם. (יד) בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.

תהילים מ"א הוא המזמור הארבעים ואחד בספר תהילים (לפי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים, המזמור ממוספר כמזמור ה-40) ועוסק בתפילה לרפואה בזמן שאויבי המשורר מצפים למותו, ובתודה על ההצלה. זהו המזמור האחרון בספר הראשון של תהילים, ופסוקו האחרון הוא חתימה לספר כולו.

יש האומרים כי אמירת הפרק היא סגולה להצלה בספינה

תוכנו של המזמור

מזמור מ"א מורכב מארבע עשרה פסוקים, ומחולק לשלושה חלקים עיקריים:

א'-ד' - ברכה למסייע לחולה

אשרי מי מי שמרחם על החולה ומשכיל לטפל בו "אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל" (ב). אשריו, כי כך גם הוא יוכל לזכות לרפואה ולחיים: "ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ"(ד).

ולפי שהיה דוד בורח ובא לידי דלות, והיה נח לו למי שמשכיל לְדַלוּתוֹ וסומך ידו בשעת הצורך, לפיכך היה מברך כל הברכות האלו למי שמשכיל לדל

— פירוש הרי"ד, תהלים, מא,ד.

ה'-י"א - תחינת המשורר בחליו

כשהיה המשורר חולה הוא התפלל: "ה' חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ" (ה). ובאותו זמן האויבים רק חיכו שהוא ימות וזממו מזימות כנגדו: "מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ..." (ו) "יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל שֹׂנְאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי" (ח).

בתפילתו הוא אומר על אויבו: ”וְאִם בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר”, יש מפרשים פסוק זה כתיאור רשעות האויב, השמח לאידו ואם יבוא לבקרו ולהשתתף בצערו יהיה זה שקר, כאשר במהלך הביקור ליבו מקבץ את דברי האון שבדעתו לדבר עליו בצאתו, ויש המפרשים כי פסוק זה הוא קללה לאויב, שאם בא לראות במפלתי - שוא ידבר לבו, כלומר תקותו תהא לשווא שכן אדרבה: יקבץ און לו, כלומר האון שציפה שיבא עלי - ישוב עליו.

פסוק שעורר קושי בתפילה זו הוא דברי המשורר ביחס לאויביו ”וְאַתָּה ה' חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם”, בעוד הנקמה נחשבת למעשה מגונה אף בספר תהלים עצמו, נאמרו כמה הסברים בדבר: א. ה"תשלום" יהיה בכך שיוכיח אותם על התנהגותם הקלוקלת. ב. התשלום יהיה שלא יצטער הוא בצרתם. ג. רס"ג פירש שהכונה להפך, ואשלמה להם טובות תחת רעות, כדרכי הטובה.

י"ב-י"ג - ישועתו

אבל החלמתו של המשורר היא ההוכחה: "כִּי חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי" וכן הוכחה לצידקותו של המשורר: "אֲנִי בְּתֻמִּי" הוא תמים, צדיק ולכן זוכה בתמיכת האל.

חתימת ספר ראשון

הפסוק האחרון (י"ד) הוא פסוק חתימה לספר הראשון כולו ”בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן”, ”נותן הודאה לאל בכלותו הספר כמו שהוא מנהג הסופרים” (רד"ק, י"ד)

המזמור בליטורגיה

• הפרק משמש כאחד מעשרת הפרקים הנאמרים בתיקון הכללי.
• פסוק ד' מופיע בתשליך הנאמר בראש השנה.

בתרבות

• אני אמרתי - יעקב יהודה דסקל בלחן של חיים בנט באלבום שומע תפילה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תהילים מ"א בוויקישיתוף

• תהילים מ"א מתוך פרויקט 929