תהילים מ"ב

תהילים מ"ב ; לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח.
	(א) לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח.; (ב) כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים.; (ג) צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים.; (ד) הָיְתָה לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ.; (ה) אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג.; (ו) מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו.; (ז) אֱ‍לֹהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח עַל כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָר.; (ח) תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ.; (ט) יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שירה (שִׁירוֹ) עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי.; (י) אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב.; (יא) בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ.; (יב) מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי.

תהילים מ"ב הוא המזמור הארבעים ושניים בספר תהילים (לפי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים, המזמור ממוספר כמזמור ה-41) זהו המזמור הראשון בספר השני של תהילים.

המזמור מיוחס לבני קרח המוזכרים בספר דברי הימים כבני לוי וכמשוררים במקדש. בדומה למזמורים מ"ג, מ"ד, מ"ה, מ"ו, מ"ז, מ"ח, מ"ט, פ"ד, פ"ה, פ"ז ופ"ח. המפרשים נחלקו אודות חלקם במזמורים, יש הטוענים שהם חיברו את המילים או הלחן ויש המפרשים שהם אלו שנהגו לזמרו במקדש.

יש האומרים כי אמירת הפרק היא סגולה לבנין הבית^[1]

תוכנו של המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזמור מ"ב מורכב משנים עשר פסוקים ומהווה חלק מיחידה אחת יחד עם מזמור מ"ג. שני המזמורים יחד מתארים שיר געגועים לקרבת אלוהים דרך מקדשו. לשיר שלושה בתים, שניים בפרק מ"ב, והשלישי בפרק מ"ג. הפזמון החוזר חותם כל בית בפנייה של המשורר אל נפשו להתעודד "מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי/וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי..."(פסוקים ו' י"ב ופסוק ה' בפרק מ"ג).

בית ראשון א'-ה'[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשורר מביע רגשות עזים של געגועים ורצון לחידוש המפגש עם אלוהיו:"כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים"(ב). "צָמְאָה נַפְשִׁי... מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים"(ג). "אֵלֶּה אֶזְכְּרָה..."(ד) ומסיים בפזמון המבטא את הייחול לאלוהים:"מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו"(ו).

בית שני ז'-י"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשורר ממשיך להתגעגע ומדגים את רשותיו בדימויים במצויים בטבע ב"אֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים"(ז). כמו מים שחבל ארץ זה משופע בהם כך גם חווית המשורר:"כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ". ותיאורים אלו גורמים למשורר לתחושות געגוע וחרדות נטישה:"לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב".

בית שלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשיך בפרק מ"ג.

המזמור בליטורגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרק נאמר על פי נוסח הספרדים לפני ערבית של סוכות^[2].
לדעת הגר"א, מזמור זה הוא שיר של יום ליום טוב שני של גלויות בסוכות^[3].
הפרק הוא אחד מעשרת הפרקים הנאמרים בתיקון הכללי.

המזמור בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאיל תערוג - ניגון חב"ד^[4].
כאייל תערוג - מוטי שטיינמץ^[5].
כאייל תערוג - מוטי שטיינמץ בלחן של יצחק אונגר, באלבומו עתיק יומין.
כאייל תערוג - יעקב שוואקי^[6].
פסוקים ב'-ג', כאיל תערוג, הולחנו ומהווים את אחד השירים המקובלים לסעודה שלישית^[7].
"פזמון" השיר "מה תשתוחחי"(פסוקים ו',י"ב ופסוק ה' בפרק מ"ג) הולחן בלחנים רבים^[8].
פסוק ד' הולחן והושר בידי להקת בני הרבנים^[9].