תהילים נ"ב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פסוקי המזמור: תהלים נ"ב
לַמְנַצֵּחַ, מַשְׂכִּיל לְדָוִד.

א לַמְנַצֵּחַ, מַשְׂכִּיל לְדָוִד.
ב בְּבוֹא, דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי-- וַיַּגֵּד לְשָׁאוּל:
וַיֹּאמֶר לוֹ-- בָּא דָוִד, אֶל-בֵּית אֲחִימֶלֶךְ.
ג מַה-תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה, הַגִּבּוֹר; חֶסֶד אֵל, כָּל-הַיּוֹם.
ד הַוּוֹת, תַּחְשֹׁב לְשׁוֹנֶךָ; כְּתַעַר מְלֻטָּשׁ, עֹשֵׂה רְמִיָּה.
ה אָהַבְתָּ רָּע מִטּוֹב; שֶׁקֶר, מִדַּבֵּר צֶדֶק סֶלָה.
ו אָהַבְתָּ כָל-דִּבְרֵי-בָלַע; לְשׁוֹן מִרְמָה.
ז גַּם-אֵל, יִתָּצְךָ לָנֶצַח:
יַחְתְּךָ וְיִסָּחֲךָ מֵאֹהֶל; וְשֵׁרֶשְׁךָ מֵאֶרֶץ חַיִּים סֶלָה.
ח וְיִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִירָאוּ; וְעָלָיו יִשְׂחָקוּ.
ט הִנֵּה הַגֶּבֶר-- לֹא יָשִׂים אֱלֹהִים, מָעוּזּוֹ:
וַיִּבְטַח, בְּרֹב עָשְׁרוֹ; יָעֹז, בְּהַוָּתוֹ.
י וַאֲנִי, כְּזַיִת רַעֲנָן-- בְּבֵית אֱלֹהִים;
בָּטַחְתִּי בְחֶסֶד-אֱלֹהִים, עוֹלָם וָעֶד.
יא אוֹדְךָ לְעוֹלָם, כִּי עָשִׂיתָ; וַאֲקַוֶּה שִׁמְךָ כִי-טוֹב, נֶגֶד חֲסִידֶיךָ.

תהילים נ"ב הוא המזמור החמישים ושתיים בספר תהילים. אחד מתוך תשעה מזמורים הנפתחים ב"למנצח משכיל לדוד" כלומר זהו מזמור שתכליתו להשכיל ונכתב בידי דוד המלך. המזמור מתאר דברים את האירועים שקראו לאחר שברח אל נוב בבורחו משאול המלך.

רקע על המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחימלך מוסר לדוד את חרב גוליית
ציור הולנדי משנת 1680 לערך

בהגעת דוד אל נוב הוא מבקש מאחימלך בן אחיטוב הכהן, לחם וחרב מאחר שנמצא שליחות סודית מטעם המלך. אחימלך היה מופתע מאוד אך נתן לו מלחם הפנים, ואת חרב גוליית הפלישתי מאחר שהאמין לדוד. מוזכר שדואג האדומי נכח שם באותו זמן.[1] דואג האדמוני מתואר כגדול בתורה. אדומי מלשון שהיה מאדים פני הכל בהלכה.[2]

שאול הלין על צוותו שאינו נאמן לו ומצדד בדוד. בתגובה, גילה דואג האדומי לשאול שראה את דוד בנוב, ושקיבל סיוע מהכהן, אחימלך.[3] דואג לא דייק בתיאור דבריו לשאול. ראשית לפי דבריו המפגש בין אחימלך לדוד היה מתוכנן שהתקיים בחשאי וגרם לשאול לחשוב שאחימלך משתף פעולה עם דוד.[3] בפועל, דוד לא בא אל ביתו של אחימלך אלא אל המשכן שבנוב, ופגש את אחימלך שעבד שם ככהן הראשי. שנית, מוסיף כי אחימלך שאל עבורו את ה',[4] אף על פי שעל פי ההלכה הכהן שואל בה' רק עבור המלך או המנהיג של כל ישראל,[5] ובמילים אחרות, רומז כי אחימלך ראה בדוד כמלך ומורד במלכות שאול. למעשה מסביר חדי"א שדוד שאל את אחימלך לשאול את ה' כשהוא מערבב עניין אחד באחר וכך נמנע מסירובו של אחימלך לשאול את הדברים.[6] שלישית, דואג טוען כי אחימלך נותן לדוד צידה לדרך,[5] אך במציאות הדברים יותר מרוכבים. דוד ביקש מאחימלך את לחם הקודש מאחר שלא היה פת לחם אחר במקום, ואחימלך סירב מפני שמיועד לאכילה רק על ידי הכהנים,[7] ורק אחרי שדוד מאשר כי נעריו וגם כליהם טהורים מתפשר אחימלך ונותן את לחם הפנים. לבסוף, טוען דואג האדומי כי אחימלך נתן מרצון את חרב גוליית.[5]

בעקבות דבריו של דואג האדומי שאול זימן אליו את אחימלך, שהתייצב אצל המלך עם 85 כהנים מבני משפחתו, צאצאי עלי הכהן.[8] שאול האשים אותם בתמיכה בדוד ומורה לעבדיו להרוג אותם; בעקבות זאת, דואג האדומי רצח 85 כהנים.[9][10] לאחר-מכן, דואג ערך טבח ורצח את כל תושבי נוב מנער ועד זקן טף ונשים. רק פליט אחד בלבד נמלט מהטבח, אביתר, בנו של אחימלך.[11] הוא מספר על הטבח לדוד והאחרון אומר: "יָדַעְתִּי בַּיֹּום הַהוּא כִּי שָׁם דֹּוֵיג הָאֲדֹמִי כִּי הַגֵּד יַגִּיד לְשָׁאוּל אָנֹכִי סַבֹּתִי בְּכָל נֶפֶשׁ בֵּית אָבִיךָ".[12] כלומר דוד רואה בדואג האדומי מי שעומד בלב הסכסוך ביניהם וזה המסית את שאול כנגד דוד.

על המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור נפתח בתכליתו: ללמד את הרבים דברי מוסר על שמירת הלשון. שני הפסוקים הבאים מתארים את הרקע למזמור בין דואג האדומי לשאול. דוד מבקר במילים חריפות את דואג האדומי שמתהלל במעשיו, כלומר בחוסר הזהירות של לשון לפיו נהג כאילו גיבור היה כשלאמיתו חרפה היו דבריו.[13] הוא מסביר כי בשל לשונו נגרם אסון והיא דומה לסכין-גילוח חדה, המרמה את בעליו, וחותכת את הבשר יחד עם השיער מפני שלכאורה דבריו לשאול היו שמירה ונאמנות לשלטון החוק אך בשל דבריו חפים מפשע נפגעו.

דוד פונה לפרט על המעשים בהם התהלל דואג. "אָהַבְתָּ רָּע מִטּוֹב"[14] מתבטא את התהללותו של דואג במעשים רעים, ובין היתר בדבריו על אחימלך, שהתמקדו רק בזווית שציירה את מעשיו הרעים של אחימלך כלפי שאול ולא את הדברים שיכלו להצטייר לטובה, כמו שאחימלך חשב שדוד בשליחות סודית מטעם שאול. בנוסף, דואג העדיף "שֶׁקֶר, מִדַּבֵּר צֶדֶק סֶלָה"[14] ולא תיאר במדויק את מעשיו של דוד כשבקש מאחימלך לשאול בה'. הוא העדיף לבלוע ולהעלים את העבודות החשובות,[15] וכן לרמות בלשונו ולא לספר לכל בדיוק איך התרחשו האירועים, לדוגמה שאחימלך נתן צידה לדוד[16] ולא רק לחם כפי שקרה,[17] כדי ליצור רושם שלילי על אחימלך.[18]

במבנה דומה, כנגד אלו דוד מקלל את דואג בארבע קללות. הראשונה שגם אותו האל ישבור כך שנשמתו תאבוד מארץ החיים העליונה. השנייה שיחתך כמו במחתה בדומה לזו שמפנים אפר מעל המזבח. השלישית שיסיח כלומר יגרש אותך ממעמדך באוהל מועד. הרביעית יעקור את שורשיך וימית אותך מהעולם. כל זאת למען יראו צדיקים ויפחדו מפני שיש רמות שונות של צדיקות בתורה. הרמה הגובה של הצדיקים אלו האנשים הדואגים לא רק לצדק של עצמם אלא לצדק של כל החברה תוך שהם מוותרים על שלהם ונותרים לאחר את המגיע לו כדי שהצדק ייצא לאור. דוד מדבר על אותם צדיקים הדואגים לצדק בסביבתם הקרובה בלבד כלומר דואג רק לעצמו לקבל את מה שמגיע לו, ואינו לוקח מהזולת את מה שמגיע לזולת. וכאשר אותם צדיקים יראו (בכפל לשון ייראו) הם עתה ילעגו על דואג ויאמרו זהו הגבר אשר לא שם את אלוהים לפניו וחשב כי עדיף ששאול יעשירו במקום האל, ובפועל עכשיו הוא מחזק את עצמו ומעשיו על ידי הילול דברים שהביאו לאסון.

דוד לעומת דואג "כזית רענן",[19] אינו מתהלל בדבריו או במעשיו כלל מפני שהם בעקיפין הובילו לרעה גדולה,[20] אך הוא משורש במקום אחד כלומר זן וחיי את תורת ישראל, ועל כן נותר רענן שעליו לעולם לא ינבלו, מפני שבטח בחסדי האל שיסלח לו על מעשיו ולכן תמיד יודה על כך לאל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תהילים נ"ב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמואל א', כ"א, ב'-י'
  2. ^ מדרש תהילים פרק נב סימן ד
  3. ^ 1 2 שמואל א', כ"ב, ט'
  4. ^ שמואל א', כ"ב, י'
  5. ^ 1 2 3 במדבר, כ"ז, כ"א
  6. ^ חדי"א על ספר שמואל א', פרק כ"א, פסוק ה'
  7. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ד, פסוקים ח'-ט'
  8. ^ "וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא אֶת אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִיטוּב הַכֹּהֵן וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו (=זו בית עלי) הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בְּנֹב, וַיָּבֹאוּ כֻלָּם אֶל הַמֶּלֶךְ."שמואל א', כ"ב, י"א
  9. ^ דניאל פרידמן, הרצחת וגם ירשת - משפט, מוסר וחברה בסיפורי המקרא, הוצאת דביר, 2000, הפרק "שאול הורג את הכוהנים בנוב", עמ' 169-164
  10. ^ דב קמחי, אנציקלופדיה לאישים בתנ"ך, הוצאת יהושע צ'ציק, 1969, עמוד 217
  11. ^ שמואל א', כ"ב, כ'
  12. ^ ספר שמואל א', פרק כ"ב, פסוק כ"ב
  13. ^ מלבי"ם על ספר תהלים, פרק נ"ב, פסוק ג'
  14. ^ 1 2 ספר תהילים, פרק נ"ב, פסוק ה'
  15. ^ ספר תהילים, פרק נ"ב, פסוק ו'
  16. ^ ספר שמואל א', פרק כ"ב, פסוק י'
  17. ^ ספר שמואל א', פרק כ"א, פסוק ז'
  18. ^ על פי פרשנותו של מלבי"ם על הפסוקים בשמואל א כב ט עד יג
  19. ^ ספר תהלים, פרק נ"ב, פסוק י'
  20. ^ על פי פרשנותו של מלבי"ם על הפסוקים בספר שמואל א', פרק כ"ב, פסוק כ"ב