תהילים נ"ח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פסוקי המזמור: תהילים נ"ח
לַמְנַצֵּחַ אַל-תַּשְׁחֵת, לְדָוִד מִכְתָּם

א לַמְנַצֵּחַ אַל-תַּשְׁחֵת, לְדָוִד מִכְתָּם.
ב הַאֻמְנָם--אֵלֶם צֶדֶק, תְּדַבֵּרוּן; מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ, בְּנֵי אָדָם.
ג אַף-בְּלֵב, עוֹלֹת תִּפְעָלוּן: בָּאָרֶץ--חֲמַס יְדֵיכֶם, תְּפַלֵּסוּן.
ד זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם; תָּעוּ מִבֶּטֶן, דֹּבְרֵי כָזָב.
ה חֲמַת-לָמוֹ, כִּדְמוּת חֲמַת-נָחָשׁ; כְּמוֹ-פֶתֶן חֵרֵשׁ, יַאְטֵם אָזְנוֹ.
ו אֲשֶׁר לֹא-יִשְׁמַע, לְקוֹל מְלַחֲשִׁים; חוֹבֵר חֲבָרִים מְחֻכָּם.
ז אֱלֹהִים--הֲרָס שִׁנֵּימוֹ בְּפִימוֹ; מַלְתְּעוֹת כְּפִירִים, נְתֹץ ה'.
ח יִמָּאֲסוּ כְמוֹ-מַיִם, יִתְהַלְּכוּ-לָמוֹ;
יִדְרֹךְ חִצָּו, כְּמוֹ יִתְמֹלָלוּ.
ט כְּמוֹ שַׁבְּלוּל, תֶּמֶס יַהֲלֹךְ; נֵפֶל אֵשֶׁת, בַּל-חָזוּ שָׁמֶשׁ.
י בְּטֶרֶם, יָבִינוּ סִּירֹתֵכֶם אָטָד; כְּמוֹ-חַי כְּמוֹ-חָרוֹן, יִשְׂעָרֶנּוּ.
יא יִשְׂמַח צַדִּיק, כִּי-חָזָה נָקָם; פְּעָמָיו יִרְחַץ, בְּדַם הָרָשָׁע.
יב וְיֹאמַר אָדָם, אַךְ-פְּרִי לַצַּדִּיק; אַךְ יֵשׁ-אֱלֹהִים, שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ.

תהילים נ"ח הוא המזמור ה-58 בספר תהילים. (זהו הפרק ה-59 על פי המספור הקיים בתרגום השבעים ובוולגטה) זהו מזמור תוכחה בו מבקש בעל המזמור נקמה. המשורר נוזף באויביו ומקללם.

מבנה המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

כותרתו של המזמור וחתימתו מהווים מסגרת לשיר: פסוקים ב'-ג' מתארים משפט שאינו תקין ובניגוד להם פסוקים י"א-י"ב מתארים משפט צדק. פסוקים ד'-ו' מתארים את מעשי הרשעים ופסוקים ז'-י' מבקש בעל המזמור להעניש את הרשעים ומקלל אותם.[1]

תוכן המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון המרכזי של המזמור בא לידי ביטוי בתוכה של בעל המזמור את הרשעים. הוא מבקש לנקום ומקלל אותם. יש הסוברים שהמשורר מאשים גם את אויביו שהוציאו את דיבתו ברבים וגם את השופטים שיש לו טענה נגד גזר דינם. לדעת שמאי גלנדר אין ממש בסברה זו וזאת לשיטתו אין במעבר מגוף שני לגוף שלישי הוכחה מספקת לטענה זו וזאת כי מעברים בין גוף שני לשלישי בתחום הלשוני מצויים במזמורים דומים אך גם בשונים ממזמור זה. מנגד אחרים סוברים כי במזמור זה בא לידי ביטוי תהליך אמוני ומקורו בטקס פולחני בו מתקיים משפט ראווה לאלי הגויים.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תהילים נ"ח בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמאי גלנדר, עולם התנ"ך: תהילים, תל אביב, דוידזון עתי, 1995, עמ' 248
  2. ^ שמאי גלנדר, עולם התנ"ך: תהילים, תל אביב, דוידזון עתי, 1995, עמ' 247