המזמור פותח בתחינה לאלוהים לזכור את עם ישראל ואת ירושלים. בהמשך המשורר מתאר את חורבן המקדש על ידי אויבים, לאחר מכן את כוחו של אלוהים ובסוף המשורר מפציר בה' לגאול את עם ישראל.
הפסוק הראשון מתאר את עם ישראל כצאן האל, "צֹאן מַרְעִיתֶךָ".
בפרק לא כתוב מי האויב, ולפיכך יש דעות רבות מתי נכתב המזמור ובאיזה חורבן היסטורי הוא עוסק. בין הדעות השונות ניתן למצוא למשל את גלות בבל, פלישת האדומים ליהודה[דרושה הבהרה] וגזרות אנטיוכוס[1].
מדבקה לזכרו של סמל מאור כהן איזנקוט שהיה לוחם בחטיבת גולני ונפל בקרב ברצועת עזה במהלך מלחמת חרבות ברזל עם פסוק ט"ז של ספר תהילים ע"ד: "לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש"
על המילים "ואלהים מלכי מקדם, פועל ישועות בקרב הארץ" מושר ניגון חב"ד שהולחן לרגל יום הולדתו ה־73 של הרבי מליובאוויטש[3].