תהילים ק"ל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פסוקי המזמור: תהילים ק"ל
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'.
ב אֲדֹנָי, שִׁמְעָה בְקוֹלִי: תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ, קַשֻּׁבוֹת - לְקוֹל, תַּחֲנוּנָי.
ג אִם-עֲו‍ֹנוֹת תִּשְׁמָר-יָהּ - אֲדֹנָי, מִי יַעֲמֹד.
ד כִּי-עִמְּךָ הַסְּלִיחָה - לְמַעַן, תִּוָּרֵא.
ה קִוִּיתִי יְהוָה, קִוְּתָה נַפְשִׁי; וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי.
ו נַפְשִׁי לַאדֹנָי-- מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר, שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר.
ז יַחֵל יִשְׂרָאֵל, אֶל-ה': כִּי-עִם-ה' הַחֶסֶד; וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת.
ח וְהוּא, יִפְדֶּה אֶת-יִשְׂרָאֵל - מִכֹּל, עֲו‍ֹנֹתָיו.

תהילים ק"ל הוא המזמור ה-130 בספר תהילים. עיקר המזמור הוא תפילה ותחינה לה' שיסלח לעמו ובקשה שיפדה אותם מכל צרה. המזמור הוא היחיד מבין המזמורים שנמצאים בקובץ שירי המעלות העוסק בחטאי עם ישראל ואינו עוסק בחטאי הגויים.

מבנה המזמור ותוכנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק את מזמור ק"ל לשני חלקים. בחלקו הראשון של המזמור: פס' א' -ד' פונה משורר תהילים אל ה' בבקשה, ובחלקו השני : פסוקים ה - ח' מדבר בעל המזמור אל עצמו או פונה אל קהל השומעים בפסוקים ה-ו' הוא המשורר מקווה, ולאחר מכן בפסוקים ז' - ח' הוא פונה אל עם ישראל שיקווה.[1] אחד הקשיים העולים במזמור ק"ל הוא היחס בין פסוקים א'- ו' ובין פסוקים ז'-ח'. פסוקים א'- ו' נושאם בתפילת היחיד, והם מסתיימים בדבקות ה'. בניגוד לפסוקים אלה, פסוקים ז'-ח' עוסקים בתפילת הקהל, וקיימת בהם חזרה על החטאים, שנשכחו בפסוקים ה' -ו'.[2]

חלק ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור ניתן לחלק את המזמור לשני חלקים : פסוקים א' - ד' ופסוקים ה - ח'. בחלק הראשון פונה בעל המזמור אל ה' ומזכיר לו שבכוחו למחול. הקריאה אל ה' נעשית "ממעמקים". מופעיה של התבנית "מעמקים" בתנ"ך משמשת בתנ"ך למים עמוקים ועל פי תהילים ס"ט ניתן לפרש את המילה "ממעמקים" כסכנה: "טָבַעְתִּי, בִּיוֵן מְצוּלָה-וְאֵין מָעֳמָד; בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי-מַיִם, וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי[3] מכאן ניתן להבין כי מהמעמקים קורא בעל המזמור לה' שיצילו מהסכנות האורבות לו כלומר מטביעות אותו. סכנות אלו הם החטאים של האדם. בפסוק ב' מתחנן משורר תהילים כי ה' יסלח לו וישמע לתפילתו. בפסוק ג' מבקש משורר תהילים מה' לא לזכור את חטאיו הרבים שכן אם יזכור, לא יוכל אדם להתקיים. פסוק ד' החותם את חלק זה של המזמור, ובא בזיקה עם הרעיון המובע באמצעות חלקו הראשון של הפסוק: " אִם-עֲו‍ֹנוֹת תִּשְׁמָר-ה'", מציין בעל המזמור כי לה' שמורה מידת הרחמים.[4]

חלק שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעומת מצוקתו של המשורר העולה מחלקו החלק הראשון של המזמור, בחלק השני פונה בעל המזמור אל ה' מתוך דבקות ואמונה. את החלק השני ניתן לחלק לשניים: פסוקים ה'-ו' באה לידי ביטוי על ידי בעל המזמור התקווה. בפסוקים ז' - ח' קורא המשורר לקהל השומעים להצטרף אליו לאותה תקווה בה יש דבקות באמונה.[5]

אמצעים אמנותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזמור ק"ל

פסוק ה בנוי מתקבולת משלימה משולשת: "קִוִּיתִי ה', קִוְּתָה נַפְשִׁי; וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי" הצלע השנייה בתקבולת נרדפת לראשונה ואילו הצלע השלישית בתקבולת מקבילה לצלע הראשונה והשנייה.[6]

המזמור בליטורגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהילים ק"ל ותהילים ק"ג על פי מסכת סופרים הם מזמורים הנאמרים ביום כיפור.[7] בנוסף, מזמור זה נאמר כתפילה בעת צרה ובצומות, בהקראת פסוק אחר פסוק, וכן נהוג לאומרו עם פתיחת ארון הקודש. לפי האר"י, אומרים מזמור זה בתפילות בעשרת ימי תשובה ובהושענא רבה בין קדיש לברכו,[8] ויש פוסקים שהתנגדו למנהג זה משום שהוא הפסק באמצע התפילה.

בקצת קהילות אשכנז, נוהגים לומר מזמור זה (יחד עם "ברכי נפשי" (תהלים קד) ושאר מזמורי שיר המעלות) אחרי מנחה בשבת בשבתות החורף, כלומר משבת בראשית עד (ולא עד בכלל) שבת הגדול.[9]

יש שהקצו לשליח הציבור בבית הכנסת מקום נמוך, כדי לקיים את הפסוק "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'".[10]

המזמור בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"Aus der Tiefen rufe ich, Herr, zu dir" (עברית: ממעמקים קראתיך ה'), רי"ב 131, היא קנטטה שהלחין יוהאן סבסטיאן באך. הטקסט מבוסס על המזמור. לילי בולאנז'ה, הלחינה את היצירה הקלאסית בהשראת המזמור לאלט, טנור, מקהלה ותזמורת.

בסרט הקולנוע הישראלי האח של דריקס, אשר התסריט אותו כתב משה זונדר וביים דורון צברי ומבוסס על ספרו של אמנון דנקנר יוחד מקום לפסוק "ממעמקים קראתיך" המתאר את מצבו של שלמה גיבור הסרט מבחינה דתית תודעתית.[11]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תהילים ק"ל בוויקישיתוף

סרטונים ממעמקים קראתיך, מזמור ק"ל מושר בפי חיים משה, סרטון באתר יוטיוב

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאיר וייס, אמונות ודעות במזמורי תהילים, ירושלים, מוסד ביאליק, 2001, עמ' 172
  2. ^ יהונתן יעקובס, בתוך: אמנון בזק: עורך, וביום צום כיפור ייחתמון, ירושלים, תבונות, תשס"ה, עמ' 318
  3. ^ ספר תהילים, פרק ס"ט, פסוק ג'
  4. ^ אביגדור הורוויץ, עולם התנ"ך: תהילים ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1996, עמ' 233
  5. ^ יהונתן יעקובס, בתוך: אמנון בזק: עורך, וביום צום כיפור ייחתמון, ירושלים, תבונות, תשס"ה, עמ' 320
  6. ^ אביגדור הורוויץ, עולם התנ"ך: תהילים ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1996, עמ' 233
  7. ^ מסכת סופרים י"ט, ב'
  8. ^ מאיר וייס, אמונות ודעות במזמורי תהילים, ירושלים, מוסד ביאליק, 2001, עמ' 171
  9. ^ סדר עבודת ישראל, רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 269.
  10. ^ ויש מעדיפים שיעמוד במקום גבוה כדי שהקהל יוכל לראות ולשמוע היטב.
  11. ^ יורם קנצלר, קולנוע ואוריינות יהודית, אנליזה ארגונית: כתב עת לייעוץ ארגוני - גיליון 17, ירושלים, מכון צפנת, 2001, עמ' 173