תהילים קי"ב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תהילים קי"ב
הַלְלוּ-יָהּ:
אַשְׁרֵי-אִישׁ, יָרֵא אֶת-יְהוָה; בְּמִצְו‍ֹתָיו, חָפֵץ מְאֹד.

א הַלְלוּ-יָהּ:
אַשְׁרֵי-אִישׁ, יָרֵא אֶת-ה'; בְּמִצְו‍ֹתָיו, חָפֵץ מְאֹד.
ב גִּבּוֹר בָּאָרֶץ, יִהְיֶה זַרְעוֹ; דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ.
ג הוֹן-וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ; וְצִדְקָתוֹ, עֹמֶדֶת לָעַד.
ד זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר, לַיְשָׁרִים; חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק.
ה טוֹב-אִישׁ, חוֹנֵן וּמַלְוֶה; יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט.
ו כִּי-לְעוֹלָם לֹא-יִמּוֹט; לְזֵכֶר עוֹלָם, יִהְיֶה צַדִּיק.
ז מִשְּׁמוּעָה רָעָה, לֹא יִירָא; נָכוֹן לִבּוֹ, בָּטֻחַ בַּה'.
ח סָמוּךְ לִבּוֹ, לֹא יִירָא; עַד אֲשֶׁר-יִרְאֶה בְצָרָיו.
ט פִּזַּר, נָתַן לָאֶבְיוֹנִים-צִדְקָתוֹ, עֹמֶדֶת לָעַד;
קַרְנוֹ, תָּרוּם בְּכָבוֹד.
י רָשָׁע יִרְאֶה, וְכָעָס-שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס;
תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד.

תהילים קי"ב הוא המזמור ה-112 בתהילים. (על פי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים זהו המזמור ה-111 במספר).

מבנה המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזמור קי"ב כמזמור קי"א בנוי מאקרוסטיכון ונחלק לפיו: חלקו הראשון, אותיות א'-ב' משמש ככותרת המציגה את "יָרֵא אֶת-ה'" אשר טוב לו. חלקו השני, אותיות ג'-ו' מתארים במה התברך הצדיק ויָרֵא אֶת-ה'. חלקו השלישי מהאות ז'- נ' מציג את מעשיו של היָרֵא אֶת-ה' וחלקו הרביעי מאות ס' עד ת' מתאר אודות את יראי ה' אשר ינצחו את אויביהם.[1] בין מזמור זה למזמור קי"א ישנם קווים מקבילים הן בצורה והן בסגנון. הדמיון בא לידי ביטוי בפתיחת שני המזמורים במילה "הַלְלוּ-יָהּ". שני המזמורים בנויים מאקרוסטיכון. לשניהם עשרה פסוקים. בנוסף לפסוק האחרון בשני המזמורים נושא שונה משאר המזמור.[2]

תוכן המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור מתאר את האיש הירא את ה' כמאושר בדרכו. הירא את ה' מצליח בהתנהלותו בעולם. בעל המזמור מתאר את אופיו של הצדיק. את כותרת המזמור הסבירו חז"ל כי הצדיק הירא את האל חפץ במצוותיו ולא בשכר שבא בגינם. תיאור הצלחת האיש הירא את ה' במזמור הם מאפייני הצדיק. הרשעים במזמור מתוארים כאויבי האיש הירא את ה'.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תהילים קי"ב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמוס חכם, ספר תהילים, מוסד הרב קוק, תש"ן, ע"מ שלד
  2. ^ 'מזמורים קיא-קיב (א) - `סמוכים לעד לעולם' מאת אלחנן סמט
  3. ^ עמוס חכם, ספר תהילים, מוסד הרב קוק, תש"ן, ע"מ שלז