תהילים קי"ז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תהילים קי"ז
הַלְלוּ אֶת ה' כָּל-גּוֹיִם

א הַלְלוּ אֶת-ה', כָּל-גּוֹיִם; שַׁבְּחוּהוּ, כָּל-הָאֻמִּים.
ב כִּי גָבַר עָלֵינוּ, חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת-ה' לְעוֹלָם:
הַלְלוּ-יָהּ.

תהילים קי"ז הוא המזמור ה-117 בספר תהילים (מזמור 116 בנוסח תרגום השבעים ובוולגטה). מזמור זה הוא הקצר ביותר בקובץ תהילים. המזמור בעל שני פסוקים בלבד והוא הפרק הקצר ביותר במקרא. המזור מדבר בשבחו של ה' על החסד אשר הוא מרעיף על עמו. המזמור הוא אחד מקובץ מזמורי ההלל בתהילים.

מקומו של המזמור בקובץ תהילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה 'הַלְלוּ-יָהּ' החותמת את המזמור משמשת בכתבים אחדים מימי הביניים ככותרת למזמור קי"ח.[1] בעלי התוספות קבעו כי: "לא ייתכן שיהיה המזמור שני פסוקים" (פסחים קיז ע"א ד"ה 'שעומדים'). ייתכן כי בעלי התוספות לא הכירו את המזמור ומעבר לכך חלוקתם של מזמורי ההלל בנוסח שהם הכירו, הייתה שונה מזו הידועה כיום. בפירוש המאירי לתהילים קי"ז נאמר כי "בספרים שלנו ... שני פסוקים אלו (קי"ז, א–ב) – סוף מזמור 'אָהַבְתִּי'". כלומר המאירי טוען כי שני הפסוקים במזמור חותמים את מזמור קט"ז והם חלק ממנו. גם כתר ארם צובא וכתב יד לנינגרד ונוסח המסורה, רואים במזמור זה כמזמור העומד בפני עצמו.[2]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאיר גרובר, עולם התנ"ך: תהלים ב, תל אביב, דוידזון עתי, 1996, עמ' 181-180
  2. ^ אלחנן סמט, מזמור קי"ז: בית מדרש וירטואלי