תהל פרוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תהל פְרוֹש
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 27 ביולי 1977 (בת 46)
תל אביב
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משוררת
עיתונאית
מבקרת ספרות
פסיכולוגית
פעילה חברתית
שפות היצירה עברית
תחום כתיבה שירה, פרוזה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תהל ציפי פְרוֹש (נולדה ב-27 ביולי 1977) היא משוררת, אמנית, עיתונאית, מבקרת ספרות, פסיכולוגית[1] ופעילה חברתית ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייה והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהל פרוש נולדה בתל אביב וגדלה בהרצליה. למדה בבית הספר להנדסאים. שירתה בצה"ל בחיל המודיעין.
בעלת תואר ראשון במשפטים ומגדר מהאוניברסיטה העברית בירושלים (סיימה ב-2005), תואר ראשון נוסף בפסיכולוגיה מאוניברסיטת תל אביב (2009), תואר שני בפסיכולוגיה חברתית (בהצטיינות) מאוניברסיטת חיפה. את התזה שעסקה בדינמיקה של תאוות הבצע, בהנחיית פרופ' רענן ליפשיץ, סיימה בהצטיינות יתרה (2013). בעלת תואר שני נוסף בפסיכולוגיה קלינית מאוניברסיטת תל אביב, אך לא השלימה התמחות בתחום, והיא אינה רשאית לעסוק בפסיכולוגיה קלינית. החל מ-2015 דוקטורנטית במחלקה לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. נושא הדוקטורט: נאו-ליברליזם בספרות עברית עכשווית, בהנחיית פרופ' יגאל שוורץ וד"ר רועי גרינוולד.

בעשור הראשון של המאה ה-21 כתבה מאמרים וערכה בעיתון "הארץ".

עיסוק בשירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיריה של פרוש התפרסמו, בין השאר, בכתבי העת "מטעם", "מאזנים", "מעין", "הו!" ו"כביש ארבעים".

החל מ-2012 היא חברת מערכת בכתב העת "מעין".

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוש נמצאת בזוגיות ומתגוררת בגבעתיים ואם לבן.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014 יצא לאור ספר שיריה הראשון, "בצע", בעריכת ליאת קפלן, בסדרת כבר של מוסד ביאליק. עיסוקו של הספר במצב החברתי-כלכלי בישראל, וכולל שירי מחאה שונים, המתוקשר מביניהם הוא השיר "הוֹ בַּנְק שֶׁלִּי", אשר נפתח בשורה ”הוֹ בַּנְק שֶׁלִּי זַיֵּן אוֹתִי אַתָּה רוֹצֶה לְזַיֵּן אוֹתִי טוֹב”[2].

"בצע" קיבל תגובות מעורבות ממבקרי השירה. אלי הירש, מבקר השירה של עיתון "ידיעות אחרונות", כתב: ”פרוש היא בראש וראשונה משוררת, ולשירתה יש אמנם השתמעויות פוליטיות, אך היא נבחנת בכוחה להעניק ביטוי חד ואינטנסיבי למורכבות קיומית שמתקשה להתנסח במרחבי השפה המקובלת”[3]. ואילו דוד (ניאו) בוחבוט כתב: ”כתיבתה הפוליטית של פרוש היא חלק ממהלך אנטי פואטי רחב, שבמסגרתו נדרסת הפלטפורמה האמנותית הנקראת "שירה", במטרה להוליד פרסומת שתקדם רעיון בתוך שיר”[4].

בשנת 2020 יצא לאור ספרה השני, "יחסי בעלות"[5].

בשנת 2022 זכתה בפרס היצירה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול[6]. בנימוקיהם להענקת הפרס, כתבו השופטים: ״שני ספרי שירה - ׳בצע׳ ו׳יחסי בעלות׳ - הספיקו כדי לבסס את מעמדה של תהל פרוש כאחת המשוררות המעניינות שפועלות כאן בשנים האחרונות. כפי שניכר משמות הספרים, השירה של פרוש נובעת משאלות חברתיות-כלכליות שנוגעות לכסף ולפרנסה, ליחסי כוח ולשוק העבודה - נושאים שהיא עוסקת בהם גם כחוקרת ספרות. באמצעות שירים שיש בהם עוצמה ותנופה – לשונית ופוליטית - פרוש מגיבה לסוגיות בוערות ומנסחת שירה שהיא גם קריאה לפעולה.״

בשנת 2024 יצא לאור ספרה סיבות להשאר, בהוצאת ספריית הפועלים[7].

עריכת אנתולוגיות סיפורת ושירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2012 - "עבודת גילוי", על יחסי עבודה ועולם העבודה, הוצאת גרילה תרבות ואוהבים אמנות, עיריית תל אביב-יפו (עורכת משותפת ומחברת)
  • 2020 - "תאוות בצע", הוצאת אפיק.

אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2012 - עבודת פרפורמנס תלוית מקום, "המסע לשלם", פסטיבל מתחת להר
  • 2012 - הובלת קבוצת נתב"ג: קבוצת אמניות ואמנים רב תחומיים המבצעים פעולה של 12 שעות במרחב הטרוטופי באופן אינטראקטיבי, נתב"ג
  • 2012-2013 - פרויקט "עבודת גילוי", תערוכת עיר שדה, אוהבים אמנות. הפרויקט כלל איסוף עדויות מצולמות ובכתב בנושא עבודה, עריכת אנתולוגיית שירה ופרוזה בנושא ופרפורמנס "משרד", והוצג בפסטיבל עכו, הסדנה לידע ציבורי ופסטיבל הפועלים בחיפה
  • 2013 - פרפורמנס "על העבודה", guest-host, מוזיאון תל אביב
  • 2013 - פרפורמנס ועבודת סאונד "תפילה ליחיד ברשות הרבים", פסטיבל מנופים, מרכז נוטרדם ירושלים
  • 2014 - פרפורמנס שירה, אסונולוגיה, מוזיאון פתח תקווה
  • 2014 - מיצב "זהב ציוני", מילים ודברים, בית האמנים ראשון לציון
  • 2015 - מיצב "בשר מבשרי", חד גדיא, הגלריה של בצלאל BAAD
  • 2015 - פרפורמנס שירה, Made In Jerusalem, בית אבי חי בירושלים
  • 2015 - מיצב קופסה שחורה, "על העבודה", פסטיבל מנופים, ירושלים
  • 2016 - השתתפות בתערוכה "תמיד יש מישהו בבית", אוניברסיטת חיפה
  • 2016 - השתתפות בתערוכה "שירת חפצים", מוזיאון טכנולוגי בחולון
  • 2017 - פרפורמנס שירה, "שעת חסד", בית הקונפדרציה.

כתיבה לקטלוגים של תערוכות והנחיית מפגשים (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2012 - אדוארד פרוידמן, ארטפורט
  • 2012 - שרון בלבן, סדנאות האמנים
  • 2013 - גיא קריידן, ZIZ.

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוש חברה ב"תיאטרון חזיתי", תיאטרון פוליטי-אקטיביסטי.
עורכת משותפת ומשתתפת במחזות "אנרגיות טובות" (הוצג, בין השאר, בפסטיבל מתחת להר 2011) ופלישת חוטפי העולות (אוניברסיטת תל אביב 2012).

פרסומים אקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "הפילוסופים הארציים", אודיסיאה 15, הוצאת האוניברסיטה העברית (2011).
  • "אמא נמרה: חינוך סיני להצלחה אמריקנית", אודיסיאה 12, הוצאת האוניברסיטה העברית (2011).
  • "הקפיטליסט האחרון", פנים, 60: [עמודים], הוצאת הסתדרות המורים (2013)
  • "תאוות בצע", מפתח – כתב עת לקסיקלי למחשבה פוליטית, מרכז מינרבה, אוניברסיטת תל אביב (בשיפוט)
  • (בהכנה). The economic protagonist in contemporary Israeli prose", in Oded Nir (Ed.), title TBA".

פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2015 - מלגת הצטיינות "הנגב—עמיתי פארן".
  • 2016 - פרס נעמ"ת עבור עבודת מחקר פורצת דרך בתחום השוויון בין המינים ולימודי מגדר.

פעילות חברתית ותפקידים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2006 - ייסוד ועד עיתונאי "הארץ" וחברות בו
  • 2006 - 2010 - חברת הנהלת אגודת העיתונאים בתל אביב
  • 2007 - השתתפות בניסוח החוקה של ארגון העובדים "כוח לעובדים"
  • 2011 - חברה ב"גרילה תרבות", קבוצה של יוצרים המצטרפים למאבקים חברתיים
  • 2012 - חברה בצוות המייסדים של מאבק המתמחות והמתמחים בפסיכולוגיה למען פסיכולוגיה ציבורית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים וכתבות מאת תהל פרוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראיונות עם תהל פרוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות וכתבות על ספרה של תהל פרוש, "בצע"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]