לדלג לתוכן

תואם IBM PC

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מחשב מדגם Portable, תוצרת חברת קומפאק, היה אחד המחשבים האישיים הראשונים שהיו תואמי IBM כמעט ב-100%.

מחשב תואם IBM PC (בעברית נקרא לרוב בקיצור "תואם IBM", באנגלית: IBM PC compatible) הוא כל מחשב אישי התואם חומרה ותוכנה למחשב האישי של IBM וליורשיו. כמו מחשב IBM המקורי, מחשב תואם IBM PC משתמש ביחידת עיבוד מרכזית מבוססת ארכיטקטורת סט פקודות x86[1], של חברת אינטל או מיצרני מקור שני כמו מעבדים תוצרת AMD, Cyrix; או ספקים אחרים כמו טקסס אינסטרומנטס, פוג'יטסו, OKI מיצובישי או NEC[2], והוא מסוגל להשתמש בחומרה סטנדרית הניתנת להחלפה כגון כרטיסי הרחבה. באנגלית כונו תחילה מחשבים אלו "שיבוטי IBM PC‏" (clone).

המונח "תואם IBM PC" הוא כעת תיאור היסטורי בלבד. חברת IBM עצמה אינה מוכרת יותר מחשבים אישיים, לאחר שמכרה פעילות זו לחברת לנובו בשנת 2005 (עם זאת, לנובו קיבלה רק חלק קטן מהקניין הרוחני של IBM עבור הקושחה של ה-BIOS וה־UEFI)[3]. למעשה כל המחשבים המודרניים המשתמשים במערכת הפעלה של מיקרוסופט ומעבדי אינטל או תואמיהם, הם גלגול של מחשב תואם IBM PC[4].

סקירה כללית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחשבים התואמים שכפלו כמעט את כל התכונות המשמעותיות של ארכיטקטורת המחשבים האישיים המקוריות של ה-IBM PC. הדבר התאפשר הודות לבחירתה של IBM ברכיבי מדף, שהיו זולים, וליכולתם של יצרנים שונים לבצע הנדוס לאחור של קושחת ה-BIOS, ללא פגיעה בזכויות היוצרים של IBM[5]. חברת Columbia Data Products בנתה את התואם הראשון של ה-IBM PC, ה־MPC 1600, באמצעות הנדוס לאחור של ה-BIOS שלו, והוא שווק החל מיוני 1982 (פחות משנה לאחר השקת ה-IBM PC המקורי). חברות מתחרות אחרות, גם הצליחו לייצר תואמים, הם קיבלו איומים בתביעה משפטית מצד חברת IBM, אך היא הגיעה איתן לפשרה. זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1982, חברת קומפאק השיקה את ה-Compaq Portable, שהצליח מאוד מבחינה מסחרית[6]. גם הוא עם BIOS שעבר הנדוס לאחור, וגם הוא לא הועמד בפני אתגר משפטי מצד IBM.

מחשבים תואמי IBM PC מוקדמים השתמשו באותם אפיקי נתונים כמו מקביליהם תוצרת IBM, ועברו מאפיק של 8 סיביות לאפיק של 16 סיביות עם השקת סדרת המחשבים ה-IBM AT. השקת ארכיטקטורת Micro Channel (MCA) הקניינית על ידי IBM בסדרת מחשבי ה-PS/2 שלה, הביאה לייסוד תקן פתוח Extended Industry Standard Architecture (EISA), על ידי קונסורציום של ספקי תואמים, מה שהגדיר מחדש את אפיק IBM AT של 16 סיביות כאפיק ארכיטקטורת Standard Architecture (ISA). לאחר מכן אומצו סטנדרטים נוספים של אפיקים כדי לשפר את התאימות בין מחשבים תואמי IBM PC, כולל VESA Local Bus (VLB), Peripheral Component Interconnect (PCI) ו־Accelerated Graphics Port (AGP).

צאצאים של מחשבי IBM תואמי x86, כלומר מחשבי 64 סיביות המבוססים על שבבי "x86-64 /AMD64", מהווים את רוב המחשבים השולחניים בשוק, נכון לשנת 2021, כאשר מערכת ההפעלה הדומיננטית היא Microsoft Windows. אך יכולת הפעולה שלהם עם מבנה האפיק והציוד ההיקפי של ארכיטקטורת המחשב המקורית עשויה להיות מוגבלת או כבר לא קיימת כלל. מחשבים מודרניים רבים אינם מסוגלים להשתמש בחומרה או בתוכנות ישנות התלויות בחלקים מארכיטקטורת IBM PC שחסרים או שאין להם מקבילות במחשבים מודרניים. לדוגמה, מחשבים המאתחלים באמצעות קושחה מבוססת Unified Extensible Firmware Interface חסרים מודול תמיכה בתאימות, ואינם יכולים להריץ MS-DOS באופן מקורי מכיוון ש-MS-DOS תלוי בממשק BIOS כדי לאתחל.

במשך השנים רק המקינטוש שמר על נתח שוק משמעותי ללא תאימות למחשב האישי של יבמ (למעט בתקופה שבין המעבר למעבדי אינטל למעבר למעבדים מפיתוח מקורי של אפל, כאשר מחשבי מק השתמשו ברכיבי מחשב סטנדרטיים והיו מסוגלים לאתחל את Windows בשני שלבים עם Boot Camp). דגמי מחשבים אחרים עם שהיו נפוצים במקביל ל-IBM PC נעלמו עם השנים.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השקת ה-IBM PC

[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחשב האישי המקורי של יבמ (דגם 5150) הניע את ייצורם של תואמים בתחילת שנות השמונים.

בשנת 1980 החליטה יבמ לשווק מחשב זול למשתמש יחיד במהירות האפשרית. ב-12 באוגוסט 1981, הושק המחשב האישי הראשון של יבמ[7]. היו זמינות עבורו שלוש מערכות הפעלה. הזולה והפופולרית ביותר הייתה PC DOS מתוצרת מיקרוסופט. החוזה עם יבמ אפשר למיקרוסופט למכור גרסה משלה, MS-DOS, עבור מחשבים שאינם של יבמ. הרכיב היחיד בארכיטקטורת המחשב המקורית שהיה בלעדי ליבמ היה ה־BIOS (מערכת קלט/פלט בסיסית)[7].

בתחילה ביקשה IBM ממפתחים להימנע מכתיבת תוכנה הפונה ישירות לחומרת המחשב, ובמקום זאת לבצע קריאות סטנדרטיות לפונקציות BIOS שביצעו פעולות תלויות חומרה. תוכנה זו יכלה לפעול על כל מחשב המשתמש ב-MS-DOS או PC-DOS. עם זאת, תוכנה שפנתה ישירות לחומרה, במקום לבצע קריאות סטנדרטיות, הייתה מהירה יותר; זה היה רלוונטי במיוחד למשחקים. תוכנה הפונה לחומרת IBM PC בצורה זו לא יכלה לפעול על מכונות MS-DOS עם חומרה שונה. IBM PC נמכר בכמויות גדולות מספיק כדי להצדיק כתיבת תוכנה ספציפית עבורו, וזה עודד יצרנים אחרים לייצר מחשבים שיכולים להשתמש באותן תוכניות, כרטיסי הרחבה וציוד היקפי עבורו. שוק מחשבי ה-x86 דחק במהירות את כל דגמי המחשבים שלא היו תואמי חומרה או תוכנה להם. מורשת של אותה תקופה היה "מחסום ה-640 קילובייט" (640K Barrier), מגבלת זיכרון בסיסית במחשבי ה-IBM PC הראשונים משנת 1981, אשר הגבילה את כמות הזיכרון המרבית שמערכת ההפעלה DOS ותוכנות יכלו לגשת אליה ישירות. לאחר שהמעבדי ה-Intel 8088 יכלו להשתמש ב-1 מגה-בייט של זיכרון לכל היותר. המהנדסים של IBM חילקו את המרחב הזה: 384 הקילובייט העליונים הוקצו לצורכי חומרה של המחשב (כמו כרטיסי מסך וזיכרון מערכת), ו-640 הקילובייט שנותרו הוקצו לשימוש חופשי עבור מערכת ההפעלה והתוכנות; דגמי יצרנים אחרים מאותה תקופהלא היו כפופכים למגבלה זה, ויכלו להקצות יותר זיכרון.

כניסה לשוק של התואמים הראשונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמועות על פיתוח מחשבים תואמים, שנוצרו ללא אישורה של IBM, החלו כמעט מיד לאחר השקתו של ה-IBM PC. המגזין "InfoWorld" כתב ביום השנה הראשון להשקת המחשב: ”הצד האפל של מערכת פתוחה הוא החיקויים שלה. אם המפרט ברור מספיק כדי שתוכלו לתכנן ציוד היקפי, הוא ברור מספיק כדי שתוכלו לתכנן חיקויים. לאפל... יש פטנטים על שני רכיבים חשובים במערכות שלה... יבמ, שלפי הדיווחים אין לה פטנטים מיוחדים על המחשב האישי, פגיעה אף יותר. מחשבים אישיים תואמים - השמועות אומרות ש-60 או יותר - החלו להופיע בשוק”[8]. ביוני 1983 הגדיר הירחון "PC Magazine" מחשב תואם כ: ”"מחשב [שיכול] להתאים למשתמש שלוקח דיסק הביתה ממחשב IBM, חוצה את החדר ומחבר אותו למכונה 'זרה' בלי בעיה”[9].

הביקוש למחשבי IBM PC היה כה גדול עד שמשווקים קיבלו 60% או פחות מהמלאי שרצו[10], ולכן לקוחות רבים רכשו תואמים במקומם[11].

חברת Columbia Data Products ייצרה את המחשב הראשון, שהיה תואם פחות או יותר לתקן IBM PC, במהלך יוני 1982, ולאחר מכן Eagle Computer. חברת קומפאק הכריזה על המוצר הראשון שלה, מחשב תואם IBM בנובמבר 1982, ה־Compaq Portable. הקומפאק היה המחשב הנייד הראשון בגודל מכונת תפירה שהיה למעשה תואם ל-IBM ב-100%. החלטת בית המשפט בתיק Apple נגד Franklin קבעה שקוד ה-BIOS מוגן על ידי חוק זכויות יוצרים, אך הוא יכול צתחרים יכולים לבצע הנדוס לאחור של ה-BIOS של IBM, ולאחר מכן לכתוב BIOS משלהם באמצעות שיטת "עיצוב חדר נקי" (אנ') (Clean-room design). הפסיקה בתיק ניתנה יותר משנה לאחר שחברת קומפאק הוציאה לשוק את ה-Portable. הכסף והמחקר שהושקעו בהנדסה הפוכה של ה-BIOS היו סיכון מחושב שלקחה החברה.

בדצמבר 1983, המגזין Future Computing כתב כי חברות המייצרות תואמים זכו להצלחה, בעוד שמחשבים אחרים בשוק, שאינם תואמים, פגעו במוניטין של חברות אחרות כמו טקסס אינסטרומנטס ו-DEC למרות הטכנולוגיה העדיפה שלהם[12].

ההשפעה הפוחתת של IBM

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ה-PowerPak 286, מחשב תואם IBM PC שמריץ AutoCAD תחת MS-DOS
ה-Deskpro 386 של Compaq היה המחשב האישי הראשון שהכיל מעבד Intel 386, וזו הייתה הפעם הראשונה שרכיב עיקרי בתקן דה-פקטו של מחשבי IBM עודכן מחוץ ל-IBM.
מחשב IBM 300 PL עם מעבד אינטל פנטיום I MMX ומערכת ההפעלה Windows 95
Dell OptiPlex עם מעבד Intel Pentium 4

בפברואר 1984 כתב המגזין "בייט" כי "ההשפעה הגוברת של יבמ בקהילת המחשבים האישיים חונקת חדשנות, משום שחברות רבות אחרות מחקות אותה", אך "האקונומיסט" קבע בנובמבר 1983, "הסיבה העיקרית לכך שתקן של יבמ אינו מדאיג היא שהוא יכול לעזור לתחרות לשגשג"[13].

עד 1983, יבמ אחראית לכ-25% ממכירות המחשבים האישיים בטווח המחירים 1,000 ל-10,000 דולר, ומחשבים עם תאימות מסוימת למחשבים אישיים היוו עוד 25%. נשיא חברה שמכרה מחשבים תואמים במחיר סיטונאי של 2,000 דולר אמר שהם עדיין יכולים להיות רווחיים בקרוב גם במחיר סיטונאי של 1,000 דולר. ככל שהשוק והתחרות גדלו, השפעתה של יבמ פחתה. בנובמבר 1985, כתב "PC Magazine" כי: "אפילו IBM צריכה להמשיך להיות תואמת ל-IBM", וקבע כי "כעת, לאחר שיצרה את שוק [המחשבים האישיים], השוק לא בהכרח זקוק ל-IBM עבור המכונות שלה. ייתכן שהשוק יהי עדיין תלוי ב-IBM כדי לקבוע סטנדרטים ולפתח מחשבים בעלי ביצועים גבוהים יותר, אך עדיף ש-IBM תאמת את הסטנדרטים הקיימים כדי לא לפגוע במשתמשים"[14].

אנליסטים ציינו את שתיקתה של IBM כאשר התעשייה באותה שנה אימצה במהירות את תקן הזיכרון המורחב, שנוצר על ידי לוטוס ואינטל ללא השתתפותה; "PC Magazine" כתב שהחברה לא תוכל להציג תקן משלה "מבלי ליצור כאוס מוחלט בשוק", ו-"PC Tech Journal" כתב, "זה בטח מביך... IBM לא סיפקה. אינטל ושותפיה כן". בינואר 1987, ברוס וובסטר כתב במגזין "Byte" על שמועות ש-IBM תציג מחשבים אישיים קנייניים עם מערכת הפעלה קניינית (לימים מערכת ההפעלה OS/2), הוא כתב: "למי אכפת? אם IBM תעשה את זה, סביר להניח שהם פשוט יבודדו את עצמם מהשוק הגדול ביותר, שבו הם באמת לא יכולים להתחרות טוב בכל מקרה". הוא ניבא שבשנת 1987 השוק "ישלים את המעבר שלו מתקן IBM לתקן Intel/MS-DOS... אנשים לא כל כך מודאגים מתאימות ל-IBM כמו שהם מודאגים מתאימות לתוכנת לוטוס 1-2-3 (תוכנת גיליון אלקטרוני שהייתה אז מובילת השוק)[15].

"האקונומיסט" ניבא בשנת 1983 ש"יבמ תהפוך בקרוב לשבויה של הסטנדרטים שלה בדיוק כמו המתחרים שלה", משום ש"ברגע שיירכשו מספיק מכונות IBM, IBM לא תוכל לבצע שינויים פתאומיים בעיצוב הבסיסי שלהן; מה שעשוי להיות שימושי להיפטר ממתחרים ינער עוד יותר לקוחות". לאחר ש־Compaq Deskpro 386 הפך למחשב האישי הראשון מבוסס 80386, PC כתב שבעלי המחשב החדש לא היו צריכים לחשוש שמוצרי IBM עתידיים לא יהיו תואמים ל-Compaq, משום ששינויים כאלה ישפיעו גם על מיליוני מחשבי IBM אמיתיים: "בהיצמדות למתחרים, IBM תעשה את אותו הדבר לאנשים שלה". לאחר שיבמ הכריזה על קו PS /2 המכוונת ל-OS /2 בתחילת 1987, מכירות המחשבים האישיים התואמים ל-DOS עלו, בין היתר משום שמערכת ההפעלה הקניינית לא הייתה זמינה. בשנת 1988, קבוצת גרטנר העריכה שהציבור רכש 1.5 שיבוטים עבור כל מחשב IBM.[16] עד שנת 1989, חברת קומפאק הייתה כה משפיעה עד שמנהלים בתעשייה דיברו על "תואמת קומפאק", כאשר משקיפים טענו כי לקוחות ראו בחברה שווה ערך ל-IBM[17] או עדיפה עליה. סקר של חברי המכון האמריקאי לרואי חשבון משנת 1990 מצא כי 23% מהנשאלים השתמשו בחומרת מחשב של IBM, ו-16% השתמשו בקומפאק.

בשלב הבא החלו גם יצרנים מיפן, קוריאה הדרומית וטאיוואן ליצר מחשבים תואמי IBM PC במחירים זולים, ששווקו במחירים של פחות מ-500 דולר[18].

לאחר 1987, מחשבים תואמי IBM PC שלטו הן בשוק הביתי והן בשוק העסקי למחשבים פשוטים יחסית,[19] כאשר ארכיטקטורות חלופיות בולטות אחרות שימשו בשוקי נישה, כמו מחשבי מקינטוש של חברת אפל, ששימשו בעיקר להוצאה לאור שולחנית באותה תקופה; קומודור 64 בעל 8 סיביות שנמכר תמורת 150 דולר באותה תקופה, שימש בעיקר משתמשים ביתיים למשחקי מחשב, והפך למחשב הנמכר ביותר בעולם; סדרת קומודור אמיגה בעלת 16 סיביות ששימשה להפקת טלוויזיה ווידאו; והדגם Atari ST בעל 16 סיביות ששימש את תעשיית המוזיקה. עם זאת, IBM עצמה איבדה את התפקיד המרכזי בשוק מחשבי IBM PC וב-1988 החזיקה בנתח של 37% בלבד בארצות הברית[20].

אירועים חשובים, במבט לאחור, שהביאו לכך ש-IBM איבדה את השוק שהיא יצרה:

  • יבמ תכננה את המחשב האישי עם ארכיטקטורה פתוחה שאפשרה ליצרני שיבוטים להשתמש ברכיבים שאינם קנייניים הזמינים בחינם[21].
  • מיקרוסופט כללה סעיף בחוזה שלה עם IBM שאפשר את מכירת מערכת ההפעלה המוגמרת למחשבים אישיים (PC DOS) ליצרני מחשבים אחרים. מתחרים אלה של IBM העניקו לה רישיון, כ-MS-DOS, על מנת להציע תאימות למחשבים אישיים בעלות נמוכה יותר[22].
  • השקת ה־Columbia Data Products MPC 1600 בשנת 1982, המחשב הראשון התואם לחלוטין ל־IBM PC.
  • השקת ה־Compaq Portable בשנת 1983, שסיפק ניידות שלא הייתה זמינה על ידי IBM באותה תקופה.
  • יחידה עסקית עצמאית (IBU) בתוך IBM פיתחה את מחשבי IBM PC ו-XT. יחידות IBU לא השתתפו בהוצאות המחקר והפיתוח של החברה. לאחר ש-IBU הפכה לחטיבת מערכות הכניסה, היא איבדה יתרון זה, מה שהפחית משמעותית את הרווחיות.[23]
  • הזמינות עד 1986 של מחשבי "Turbo XT" תואמי מחשב XT במחיר נמוך $1,000, כולל מוצרים מוקדמים של Dell Computer, הפחיתה את הביקוש לדגמי IBM[24][25]. ניתן היה לרכוש שתיים מהמערכות "הגנריות" הללו בפחות מעלות של מחשב AT אחד ממותג IBM, וחברות רבות עשו בדיוק את זה.
  • על ידי שילוב יותר ציוד היקפי במחשב עצמו, למחשבים תואמים כמו דגם D יש יותר חריצי ISA פנויים מאשר למחשב האישי.
  • קומפאק הייתה הראשונה שהוציאה מחשב מבוסס אינטל 80386, כמעט שנה לפני יבמ,[26] עם ה־Compaq Deskpro 386. ביל גייטס אמר מאוחר יותר שזו הייתה "הפעם הראשונה שאנשים התחילו לקבל תחושה שלא רק יבמ קובעת את הסטנדרטים".
  • השקת אפיק נתונים הלא תואם והקנייני של ארכיטקטורת המיקרו-ערוצית (MCA) על ידי יבמ בשנת 1987, עבור קו המחשבים האישי שלה (PS/2).
  • פיצול השותפות בין IBM למיקרוסופט בפיתוח OS/2. מתחים שנגרמו עקב הצלחתה של Windows 3.0 בשוק פגעו בפרויקט המשותף, מכיוון ש-IBM הייתה מחויבת ליצירת מערכת ההפעלה קנינית חדשה, מה שפגע בפוטנציאל הטכני של OS/2, שיכלה לנצל את מלוא היתרונות של ארכיטקטורת 386 / 386SX המודרנית והזולה יותר ויותר. כמו כן, היו הבדלים תרבותיים בין השותפים, ו-Windows צורפה לעיתים קרובות עם מחשבים חדשים בעוד ש-OS/2 היה זמין רק בעלות נוספת. הפיצול הותיר את IBM כאחראית הבלעדית של OS/2 והיא לא הצליחה לעמוד בתחרות מול Windows.
  • בשנת 1988, הושקה ארכיטקטורת תקן תעשייתית מורחבת, על ידי חברות קבוצת EISA, שנועדה להתחרות ב-MCA, ולא לחקות אותו.
  • הסטנדרטים המשולבים של זיכרון מורחב (EMS) וזיכרון מורחב (XMS) מסוף שנות ה-80, שניהם פותחו ללא תרומה של IBM.

במאה ה-21

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הפופולריות של סדרת המחשבים הניידים ThinkPad שלה, חברת IBM ויתרה סופית על תפקידה כיצרנית מחשבים אישיים, כאשר בדצמבר 2004 הודיעה כי חברת "לנובו" הסינית רכשה את חטיבת המחשבים האישיים שלה תמורת 1.25 מיליארד דולר; מהם 650 מיליון דולר תשלום במזומן ו-600 מיליון דולר במניות, בנוסף לנטילת חוב בסך 500 מיליון דולר. במסגרת העסקה היא גם רכשה את הזכות להמשיך להשתמש במותג IBM במחשבים שייצרה למשך חמש שנים[27]. אולם העסקה נתקלה בקשיים באישורה, בעקבות חששות של הוועדה להשקעות זרות של ארצות הברית (CFIUS) (אנ') מריגול תעשייתי, על ידי סוכנים סיניים שעלולים לנצל את מתקני IBM בצפון קרוליינה כדי לעסוק בריגול, תוך כדי ניצול טכנולוגיות גנובות למטרות צבאיות[28]. העסקה אושרה לבסוף במרץ 2005[29], הפכה את "לנובו" לחברת המחשבים השלישית בגודלה בעולם מבחינת היקף המכירות והיא הגדילה משמעותית את פעילות החברה באירופה וארצות הברית, כולל מינוי מנכ"ל אמריקאי[30]. IBM מכרה את החטיבה מאחר שצברה מאז 2001 הפסדים של כמיליארד דולר[3].

בשנת 2007, החברות היולט פקארד ודל החזיקו בנתח הגדול ביותר בשוק המחשבים העולמי, וגם בישראל[31], כשאחריהן היו Acer, לנובו ו־טושיבה[32]. עם זאת ברחבי העולם היו במקביל מספר עצום של מחשבים אישיים שהורכבו על ידי אינספור יצרני מערכות מקומיים. למרות ההתקדמות בטכנולוגיית המחשבים, המחשבים האישיים התואמים של IBM נותרו תואמים מאוד למחשבי IBM המקוריים, אם כי רוב הרכיבים מיישמים את התאימות במצבי תאימות לאחור מיוחדים המשמשים רק במהלך אתחול המערכת. לעיתים קרובות היה פרקטי יותר להריץ תוכנה ישנה על מערכת מודרנית באמצעות אמולטור במקום להסתמך על תכונות אלה.

בסוף 2012 עקפה "לנובו" את "היולט פקארד" והפכה ליצרנית המחשבים האישיים הגדולה בעולם. "היולט פקארד" השיבה לעצמה את תואר יצרנית המחשבים האישיים הגדולה בעולם לזמן קצר[33], אך מאז מקיץ 2013 "לנובו" שמרה על צקוקמה כיצרנית הגדולה ביותר[34].

בשנת 2014 רכשה "לנובו" גם את עסקי השרתים מבוססי x86 של יבמ תמורת 2.3 מיליארד דולר[35].

בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל לקחה חלק חשוב בפיתוח שוק תואמי IBM PC עם פיתוח המעבד אינטל 80386[36]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תואם IBM PC בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ ארכיטקטורת מעבדי ה-x86, שנמצאת במחשבים של כולם, חוגגת 30, באתר TheMarker‏, 10 ביוני 2008
  2. ↑ אן.אי.סי דיווחה על הפסד ראשון מזה 20 שנה, בסך 352 מיליון ד, חדשות, 31 במאי 1993
  3. 1 2 ליאון איצקר, סיומו של עידן: IBM יוצאת משוק ה-PC - העמידה את חטיבת המחשבים האישיים שלה למכירה, באתר TheMarker‏, 3 בדצמבר 2004
    הניו יורק טיימס, IBM מודה בתשקיף: חטיבת המחשבים האישיים היתה מכונת הפסדים, באתר TheMarker‏, 3 בינואר 2005
  4. ↑ מיכל רמתי, המחשב האישי של IBM: עשרים ושלוש שנים של התפתחות, באתר TheMarker‏, 12 בדצמבר 2004
  5. ↑ יובל דרור, היום שבו נולד ה-PC - החודש לפני 20 שנה הוצג המחשב האישי החדש של יבמ, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2001
  6. ↑ אהוד שור, איך להעשות פופולארי, כותרת ראשית, 18 בדצמבר 1985
  7. 1 2 סן חוזה מרקיורי, המכונה ששינתה את העולם - במלאת 20 שנים להולדת ה-PC של IBM: איך זה התחיל, באתר TheMarker‏, 6 באוגוסט 2001
  8. ↑ Zussman, John Unger (23 באוגוסט 1982). "Let's keep those systems open". InfoWorld. p. 29.
  9. ↑ Sandler, Corey (ביוני 1983). "Getting To Know You". PC Magazine. p. 31.
  10. ↑ The New York Times, EAGLE COMPUTER STAYS IN THE RACE, The New York Times, ‏October 24, 1983 (באנגלית)
  11. ↑ The New York Times, CORPORATE TRIUMPH, THEN DEATH IN A FERRARI, The New York Times, ‏June 10, 1983 (באנגלית)
  12. ↑ Sandler, Corey (בדצמבר 1983). "The Prognosticators Pronounce: Future Compilations On The PC". PC Magazine: 248–256.
  13. ↑ "Can Anybody Tackle IBM?". The Economist. 26 בנובמבר 1983.
  14. ↑ Machrone, Bill (26 בנובמבר 1985). "Compatibility Wars—Here and Abroad". PC Magazine. p. 59.
  15. ↑ Webster, Bruce (בינואר 1987). "View and Reviews". Byte Magazine). p. 367.
  16. ↑ Scisco, Peter (בדצמבר 1988). "Bus, Bus, Magic Bus". Compute!. p. 10.
  17. ↑ LaPlante, Alice; Furger, Roberta (23 בינואר 1989). "Compaq Vying To Become the IBM of the '90s". InfoWorld. pp. 1, 8.
  18. ↑ יוסי זרזבסקי, החגיגה ב־י.ב.מ נגמרה - יפנים, קוריאנים וטייוונים עושים רווחים קלים. איך? מסתבר שדי קל להרכיב מחשב אישי תואם למחשבי י.ב.מ, חדשות, 27 באוגוסט 1986
    אלוף בן, פי.סי. מאניה - מחשבים: התואמים משתלטים על השוק והסוחרים טסים לטייוואן לקנות על המשקל, ב־400 דולר החתיכה, העיר, 24 ביולי 1987
  19. ↑ Reimer, Jeremy (15 בדצמבר 2005). "Total share: 30 years of personal computer market share figures". Ars Technica.
  20. ↑ טל שחף, מיקרו/מקרו - מכירות מחשבים בארצות הברית, מעריב, 6 בדצמבר 1988
  21. ↑ Miller, Michael. "Why The IBM PC Had An Open Architecture". forwardthinking dot pcmag dot com. Ziff Davis.
  22. ↑ Brown, Marcel. "IBM Signs A Deal With The Devil". thisdayintechhistory dot com. MB Tech, Inc.
  23. ↑ Killen, Michael (Fall 1984). "IBM Forecast / Market Dominance". Byte. pp. 30–38.
  24. ↑ InfoWorld July 1986 ad: "Career Starter Kit: Everything you need to begin serious computing immediately". 7 ביולי 1986.
  25. ↑ InfoWorld July 1986. 28 ביולי 1986.
  26. ↑ Lewis, Peter H. (22 באוקטובר 1989). "THE EXECUTIVE COMPUTER; The Race to Market a 486 Machine". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331.
  27. ↑ ליאון איצקר, הייצור הטכנולגי ממשיך לעבור לסין: IBM מכרה את חטיבת המחשבים האישיים שלה ללנובו תמורת 1.25 מיליארד דולר, באתר TheMarker‏, 8 בדצמבר 2004
  28. ↑ סוכנויות הידיעות, עסקת מכירת חטיבת ה-PC של IBM ללנובו בקשיים בשל חשש לריגול תעשייתי סיני, באתר TheMarker‏, 24 בינואר 2005
  29. ↑ הדר תדמור, אושרה עסקה המכירה של חטיבת המחשבים האישיים של IBM ליצרנית המחשבים הסינית לנובו, באתר TheMarker‏, 9 במרץ 2005
  30. ↑ אורה קורן, נשיא ומנכ"ל חברת המחשבים לנובו: "לא מעניין אותי להיות ראשון בנתח שוק", באתר TheMarker‏, 8 באפריל 2008
  31. ↑ רפאל פוגל, hp מובילה את שוק מכירות המחשבים בישראל ברבעון השלישי של 2007, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2007
  32. ↑ HP מבססת ההובלה בשוק ה-PC העולמי: הגדילה הנתח ל-18.2% בשנת 2007; הנתח של דל ירד ל-14.3%, באתר TheMarker‏, 17 בינואר 2008
  33. ↑ בלומברג, HP השיבה לעצמה את תואר יצרנית המחשבים האישיים הגדולה בעולם, באתר TheMarker‏, 14 בינואר 2013
  34. ↑ סוכנויות הידיעות, לנובו היא יצרנית המחשבים הגדולה בעולם - אך מכרה יותר מכשירים ניידים, באתר TheMarker‏, 15 באוגוסט 2013
  35. ↑ יוסי הטוני, ‏לנובו צפויה לרכוש את עסקי השרתים של יבמ תמורת 2.5-4.5 מיליארד דולרים, באתר "אנשים ומחשבים", 21 באפריל 2013
    יוסי ניסן, ‏לנובו רוכשת את חטיבת השרתים של IBM ב-2.3 מיליארד ד', באתר גלובס, 23 בינואר 2014
    בלומברג ורויטרס, לנובו קנתה את חטיבת השרתים של יבמ ב-2.3 מיליארד דולר, באתר TheMarker‏, 23 בינואר 2014
  36. ↑ טל שחף, מיקרו/מקרו - תקן פי.סי. ישראלי, מעריב, 6 בדצמבר 1988
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=תואם_IBM_PC&oldid=43637750"