תודעה כוזבת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תודעה כוזבת היא מונח מרכזי בהגות המרקסיסטית המתייחס לחוסר התאמה בין תפיסות, ערכים, השקפות ואידאולוגיה של בני אדם לבין המיקום שלהם במערכת החברתית המעמדית. תודעה כוזבת מתבטאת כאשר אידאולוגיה שולטת במודעות של אדם מדוכא או קבוצה מדוכאת, באופן שמצדיק או משמר את הדיכוי.

התודעה והחוויה לפי קרל מרקס נגזרות מההוויה. אף על פי שמרקס עצמו כנראה לא השתמש מעולם בביטוי, והוא מופיע לראשונה בכתביו של פרידריך אנגלס, על פי התפישה המרקסיסטית, למעמד העליון יש אינטרסים אישיים אשר יוצרים תודעה כוזבת במעמד התחתון ובפרולטריון מה שמכונה "אופיום להמונים". תודעה זו נוצרת מהאינטרסים של המעמד העליון – הבורגנות – לשמר את מקומו.

מרקס האמין בכך שהתודעה האמיתית היא תודעה מעמדית. המצב של הפרט במבנה החברתי קובע את תודעתו, ובמבנה יש שני מעמדות – עליון ותחתון. קביעת התודעה נעשית דרך יחסי הייצור בין עבודתו של הפרט לבין הבעלות על ההון. מרקס טען שתודעה זו תשתנה בהכרח ותוביל לשינוי המבנה. המהפכה מקורה בפועלים ובתודעתם הנובעת ממטריאליזם ומתוך הקונפליקט ההיסטורי שבבסיס החברה.

לדוגמה, השקפות על חשיבות טיפוחה של כלכלה חופשית בקרב אנשים שאין להם כל שליטה על אמצעי ייצור או על תהליכי ייצור (כמו פקיד בנק זוטר/ה, תופרות/ים במפעל טקסטיל או פועלי בניין) הן השקפות של תודעה כוזבת, לפי מרקס. ההשקפות הללו תורמות כביכול להמשך הניצול של אנשים במעמדם והן מתאימות הרבה יותר לממונים עליהם ולמנהלים שלהם.

התודעה הכוזבת יכולה להסביר מדוע בני אדם החיים במערכת קפיטליסטית מודרנית פועלים בניגוד לאינטרסים האמיתיים שלהם לכאורה.

אמצעי התקשורת כמנגנון ליצירת תודעה כוזבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמצעי תקשורת ההמונים מהווים מנגנון ליצירת תודעה כוזבת. בטלוויזיה למשל, מציגים לקהל הצופים ריבוי קולות והתמקדות בנראטיב אישי. אבל הטלוויזיה מציגה ריבוי דעות מדומה, ועוזרת לשמר את האינטרסים של הקפיטליזם הנאו-ליברלי. התמקדות בנראטיב האישי גורם לתוכניות להיות מרגשות יותר, והפרסונליזציה הזו מטשטשת את המאבק הכלכלי עליו מרקס דיבר: הצופה לא מקבל תמונה כללית על החברה ומיקומו בה. הבעיות הקיימות בחברה מוצגות כאמוציונליות ולא ככלכליות. תאוריית יחסי-העבודה של מרקס מאפשרת ניתוח ביקורתי של אמצעי תקשורת ההמונים, דוגמה טובה לכך באה לידי ביטוי בסדרה "בוס בהסוואה", שם ההגמוניה שולטת וניתן לראות בה ריבוי קולות שווי ערך והתמקדות בנראטיב האישי. הפועלים בסדרה הם פועלים שעובדים בעבודה פיזית בלבד, לרוב חסרי השכלה. הדגש בתוכנית הוא על כך שיש צורך בחריצות ועבודה קשה – הערכים המרכזיים עליהם מדבר מרקס. בתחילת כל פרק המעסיק מספר כמה התפקיד של העובד הפשוט חשוב ומשמעותי ובכך יוצר תודעה כוזבת, ומשמר את המצב הקיים.[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Social sciences.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא סוציולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.