תויה מערבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןתויה מערבית
עץ תויה מערבית
עץ תויה מערבית
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: צמחים וסקולריים
מחלקה: מחטניים
סדרה: מחטיים
משפחה: ברושיים
סוג: תויה
מין: תויה מערבית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Thuja occidentalis
ליניאוס, 1753
תחום תפוצה
Thuja occidentalis range map.png

תחום התפוצה הטבעי של העץ בצפון-מזרח אמריקה הצפונית

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קליפת גזע של תויה מערבית
ענף ועלים של תויה מערבית
אצטרובלים של תויה מערבית
אצטרובלים של תויה מערבית לאחר שחרור הזרעים

תויה מערבית (שם מדעי: Thuja occidentalis, באנגלית: Northern white-cedar) הוא מין עץ מחטני ירוק-עד השייך לסוג תויה (Thuja), במשפחת הברושיים הגדל טבעי בצפון-מזרח אמריקה הצפונית, אך גדל במקומות נוספים כצמח נוי. המין הוגדר לראשונה על ידי קארולוס ליניאוס בשנת 1753, והשם המדעי נותר עד ימינו.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

תויה מערבית היא עץ מחטני חד-ביתי (כלומר בעל אצטרובל זכרי ונקבי על אותו העץ), ובניגוד לקרובו ארז אדום מערבי הוא עץ קטן עד בינוני שגובהו מגיע ל-15 מטרים וקוטר גזע של 0.9 מטרים בגובה חזה,[א] ובמקרים קיצוניים עד גובה 35 מטרים וקוטר של 1.8 מטרים.[2] העץ צומח לאט מאוד. תוספת הגובה השנתית היא מקסימום של כ-20 סנטימטרים. צמרת העץ גדלה בצורה חרוטית כשהקצה צר ומעוגל והענפים מצביעים כלפי מעלה. צורתם של פרטים מעל 10 מטרים מעוותת לעיתים קרובות, ולעיתים קרובות הם נעקרים על ידי סערות. העץ מאריך חיים, כשפרטים אחדים יכולים לחיות מעל 800 שנים, כשהעץ העתיק ביותר שגילו אומת הוא מעל לאלף שנים.[2]

מערכת השורשים תלויה בלחות בקרקע. בקרקע מנוקזת שולחים שתילים של העץ שורש שיפודי עמוק עם מעט שורשים צדדים, ובקרקע ספוגה במים שורש שיפודי קצר ומערכת מסועפת של שורשים צדדים. בעצים בוגרים מערכת השורשים היא רדודה ומסתעפת לרוחב. מכיוון שהעץ צומח על צוקים סלעיים בכל תחום התפוצה שלו, מערכת השורשים מותאמת היטב להשגת מים וחומרים מזינים מסדקים בסלעים.[3]

קליפת הגזע בגוון אדום-חום או אפור כשהעץ מזדקן. עובייה בין 6 ל-9 מילימטרים, סיבית, ובה חריצים רדודים לאורך והיא מתקלפת בקלות ברצועות ארוכות דקות.

העלווה בצורת מניפה, כשהעלים דמויי הקשקשים בעלי ריח עז כאשר מועכים אותם. העלווה ירוקה-צהובה מלמעלה ולמטה. אורך עלה בודד בין מילימטר ל-4 מילימטרים ורוחבו בין למילימטר לשניים, כשבעלים הרוחביים שבסמוך לקצות הענפים יש בלוטות בולטות.[2] ענפים מעץ שנפל מסוגלים להצמיח שורשים.

העץ פורה כבר מגיל שש שנים, הפרחים הזכריים והנקביים צומחים על ענפים נפרדים בין אמצע אפריל לתחילת מאי. הם קטנים, בקצה הענף בצורת אצטרובלים. הפרחים הזכריים הם צהבהבים וצומחים מענפים בסמוך לבסיס הנצרים. כשהאבקה מופצת משלהי אפריל עד שלהי יוני. האצטרובלים הנקביים דקים באורך בין 8 ל-13 מילימטרים ורוחב בין 4 ל-5 מילימטרים, ובהם 8 קשקשים דקים חופפים. צבעם ירוק עד ירוק-צהוב, והם מבשילים לגוון חום בסתיו, כשלושה חודשים לאחר ההאבקה, ונפתחים כשהם מבשילים על מנת לשחרר את הזרעים בחודש ספטמבר. יצור זרעים בכמויות גדולות מתחיל כאשר העצים הם כבני 30, ומגיע לשיאו כשהעץ בן 75 שנים. הזרעים בגוון חום-אדמדם באורך 6 מילימטרים ורוחב מילימטר אחד, כשאליהם צמודה כנף צרה ברוחב כפול מרוחב הגוף משני צדי הזרע. בקילוגרם אחד יש 763,000 זרעים. מרבית הזרעים מופצים ברוח ומגיעים למרחק שבין 45 ל-60 מטרים מהעץ.[3]

תפוצה ובתי גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום התפוצה הטבעי של תויה מערבית הוא בחלק הדרומי של מזרח קנדה והחלק הצמוד של צפון ארצות הברית. הוא משתרע מדרום-מזרח מניטובה מזרחה ברחבי אזור הימות הגדולות ואל אונטריו, קוויבק, ניו יורק, ורמונט, ניו המפשייר, מיין, אי הנסיך אדוארד, ניו ברונזוויק ונובה סקוטיה. יש אוכלוסיות מבודדות במניטובה המערבית ודרומה במסצ'וסטס, קונטיקט, אוהיו ואילינוי ובהרי האפלצ'ים של קנטקי, טנסי, קרוליינה הצפונית, פנסילבניה, מרילנד, וירג'יניה ווירג'יניה המערבית.[2] בקנדה מגיע תחום התפוצה שלה לקו העצים הארקטי ולקצה הדרומי של מפרץ הדסון. העץ גדל בעיקר במקומות עם קיצים קרירים יותר, עם טמפרטורה ממוצעת שבין 16°C ל-22°C ביולי, ועונת גידול קצרה, בין 90 ל-180 יום.

תויה מערבית גדלה באופן טבעי ביערות לחים, והיא נמצאת במספרים גדולים במיוחד בביצות בהן עצים גדולים שגדלים מהר יותר אינם יכולים להתחרות בה בהצלחה. היא גדלה גם באתרים אחרים שבהם יש תחרות מופחתת עם עצים, כמו צוקים. אף על פי שהיא אינה מוגדרת בסכנת הכחדה, מאוימות אוכלוסיות תויה מערבית באזורים רבים על ידי מספר רב של איילים. איילים נמשכים לעלווה הירוקה של העץ ירוק-העד כמזון חורפי אטרקטיבי במיוחד, ומפשיטים את העצים במהירות.

טקסונומיה ושמות העץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם המדעי של העץ הוא Thuja occidentalis, כשהעץ הוא אחד משני המינים השייכים לסוג תויה (Thuja) הגדלים באמריקה הצפונית, המין השני הוא ארז אדום מערבי (Thuja plicata). השם של המין - אוקסידנטליס (occidentalis), "מערבי" בלטינית ניתן על ידי קארולוס ליניאוס ב-1753, לציון העובדה שהעץ גדל בחצי הכדור המערבי.

באנגלית יש לעץ כמה שמות: "ארז לבן צפוני" (northern white-cedar), "ארז לבן מזרחי" (eastern white-cedar), "ארז לבן" (white cedar), "ארז ביצות" (swamp cedar), "ארז לבן מזויף" (false white cedar), "עץ החיים" (arborvitae), "עץ החיים האמריקאי" (American arborvitae) ו"עץ החיים המזרחי" (eastern arborvitae). השימוש החוזר בשם ארז מטעה, כיוון שהעץ הוא מין של ברוש ולא של ארז. את הכינוי "עץ החיים" (מלטינית arborvitae), העניק לעץ מגלה הארצות הצרפתי ז'אק קרטייה לאחר שלמד מהילידים האינדיאנים שאפשר להשתמש בעלווה של העץ כדי לטפל בצפדינה. המוהל של העץ מכיל כמות גדולה של ויטמין C. זה גם מקור שמו של העץ בגרמנית (Abendländischer Lebensbaum).

עצים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוטרו של העץ הגדול ביותר שעדיין חי 175 סנטימטרים, גובהו 34 מטרים ורוחב הצמרת 13 מטרים. העץ גדל באי סאות מניטו (South Manitou Island) במחוז לילאנאו (Leelanau) במישיגן. העץ העתיק ביותר שעדיין חי תוארך באמצעות טבעות עצים לשנת 952, כלומר העץ הוא בן כ־914 שנים.[2]

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימושים היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויגוום של שבט האוג'יבווה, 1857

תויה מערבית היא עץ בעל שימושים חשובים בתרבות המסורתית של שבטי האוג'יבווה. העץ מכונה בשם Nookomis Giizhik ("סבתא ארז"), והוא נושא לאגדות מקודשות ונחשב למתנה לאנושות בגלל שלל השימושים בו, בהם מלאכת יד, בנייה ורפואה. זהו אחד מארבעת הצמחים של גלגל התרופות של האוג'יבווה. קיימים דיווחים שהאוג'יבוה הכינו מרק מהקליפה הפנימית של ענפים רכים. אחרים השתמשו בזרדים כדי להכין תה כדי להקל על עצירות וכאב ראש.[4] עלווה של תויה מערבית עשירה בוויטמין C ונטען כי היא ריפאה את הצפדינה של ז'אק קרטייה וחבורתו בחורף 1535–1536.[3] בשל נוכחות התרכובת הנוירוטוקסינית תוג'ון, הוא יכול להזיק אם משתמשים בו לתקופות ממושכות או בזמן ההיריון.

במאה ה -19, תמצית תויה מערבית הייתה בשימוש נפוץ כתוספת או משחה המיושמת חיצונית לטיפול ביבלות, גזזת ופטרת הפה. נטען כי הזרקת תמצית לשלפוחיות הרפס גורם להן להיעלם.

שימושים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תויה מערבית משמשת באופן מסחרי להקמת גדרות ועמודים, עץ גולמי, מוטות, רעפים ובניית בקתות מגזעי עץ. תויה מערבית היא סוג העץ המועדף לאלמנטים מבניים, כמו צלעות סירות קאנו.[4]

השמן האתרי בצמח משמש לחומרי ניקיון, חומרי חיטוי, תכשירי שיער, קוטלי חרקים, משחות להקלת כאבים, תרסיסים לריח, וסבונים רכים.

עץ נוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו קרובו ארז אדום מערבי (Thuja plicata), ומינים רבים אחרים של מחטניים, נוהגים לגדל את התויה המערבית כצמח נוי, כשובר רוח וכגדר חיה בגנים ובפארקים ברחבי העולם. פותחו מעל ל-300 זנים העץ זמין במגוון צורות גדלים וצבעים.

זנים

הזנים הבאים זכו בפרס מצטיין הגן (Award of Garden Merit) של החברה המלכותית להורטיקולטורה (Royal Horticultural Society):

מחלות ומזיקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין מיני הפטריות הטפילות הגורמת לנזק משמעותי לעץ: Phomopsis juniperovora (באנגלית blight of juniper) פוגעת בעלווה ובנצרים בתנאי לחות. הפטרייה מהסוג Phacidium (באנגלית snow-blight) גורמת נזקים במשתלות בקוויבק. פטריות אחרות דוגמת Poria subacida (גורמת למחלה הקרויה white stringy butt rot), Tyromyces balsameus (מחלת balsam butt rot) ו-Phaeolus schweinitzii (באנגלית Velvet-top fungus), תוקפות עצים פגועים או זקנים.[3]

בין החרקים המזיקים נמלים מהסוג קמפונית (המינים C. pennsylvanicus ו-C. ferrugineus) מחלישות את יציבות העצים ומגדילות את הסיכוי שישבר ברוח. זחלים של העשים מהמינים Argyresthia thuiella ו-Coleotechnites thujaella אוכלים את העלווה של העץ. חרקים נוספים הפוגעים בעיקר בעצי נוי כוללים את המין Thyridopteryx ephemeraeformis (באנגלית Evergreen bagworm) ממשפחת הססתיקיים ואת Oligonychus ununguis (באנגלית Spruce spider mite).[3]

בין היונקים המזיקים לעץ כלולים אייל פרדי לבן-זנב המלחכך את העלווה, וכמוהו מזיקים ארנבת השלג, סמרן מקריס וסנאי אדום.[3]

בין הגורמים שאינם ביולוגים הנזקים הגדולים לאורן חד-מחטי ביותר נגרמים בצורת בחורף, מהצפות (טבעיות או כתוצאה מדרכים או צינורות גז ונפט) ושרפות. תויה מערבית רגישה מאוד לשריפות משום שקליפת הגזע דקה ותכולת השמן האתרי הגבוהה בעץ. השורשים הרדודים שלה נפגעים בקלות אפילו משריפה בגובה פני הקרקע. עצים עתיקים או שנרקבו בחלקם פגיעים לעקירה ברוחות חזקות.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תויה מערבית בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ באנגלית Diameter at breast height או בראשי תיבות DBH שהיא שיטה מקובלת למדידת קוטר גזע בגובה חזה אדם מעל לקרקע, בדרך כלל 1.3 או 1.4 מטרים מעל לקרקע

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תויה מערבית באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ 1 2 3 4 5 Gymnosperm Database
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 *Thuja occidentalis L. from Southern Research Station, United States Department of Agriculture
  4. ^ 1 2 "USDA/NRCS Plant Guide: Northern White Cedar, Thuja occidentalis L." (PDF). United States Department of Agriculture. 
  5. ^ Thuja occidentalis 'Danica'
  6. ^ Thuja occidentalis 'Holmstrup'
  7. ^ Thuja occidentalis 'Rheingold'
  8. ^ Thuja occidentalis 'Smaragd'