תוכנית אל עריש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תוכנית אל עריש היא תוכנית מדינית שהועלתה לראשונה על ידי הרצל בינואר 1903, לאחר שנכשלו הניסיונות להשיג צ'ארטר מן השלטון העות'מאני להתיישבות יהודית בא"י. היוזמה יצאה לראשונה מגורמים בריטיים לנוכח השליטה הבריטית דה-פקטו במצרים דאז. התוכנית הייתה להתיישבות יהודית בטריטוריה שבשליטה אנגלית בסמוך לארץ ישראל - קפריסין או חצי האי סיני, לאור הקירבה לא"י. הרצל גם כינה את סיני בשם "פלשתינה המצרית".

מקור שמה של התוכנית הוא בעיר אל עריש המצרית בחצי האי סיני לחוף הים התיכון.

קרבתו הגאוגרפית של ואדי אל עריש לגבולות ארץ ישראל שימשה בידי הרצל נימוק מכריע במאמציו לשכנע את חבריו בוועד הפועל הציוני, כי עדיף להסתפק בתחליף ארעי, עד שיבשילו התנאים לצ'רטר על ארץ ישראל. כדי לבדוק את אפשרות ההתיישבות בסיני נשלחה משלחת סקר מטעם ההסתדרות הציונית, שכללה מומחים לחקלאות, השקיה וכיוצא בזה. הרצל גם יצא לביקור מיוחד במצרים במהלכו נפגש עם הלורד קרומר (הנציב הבריטי) ועם שר החוץ המצרי בוטרוס ראלי.

הרעיון ליישב את הפליטים היהודיים ממזרח אירופה בחצי האי סיני בחסות בריטית לא יצא לפועל מכמה סיבות:

  • התברר כי הרעיון להעביר מים מן הנילוס לסיני אינו מציאותי ואפשרי, וללא מים אין סיכוי לחקלאות אינטנסיבית.
  • נסיגה בריטית מן הרעיון, בעיקר התנגדותו של לורד קרומר שלא ראה הגיון אימפריאלי בתמיכה בתוכנית.
  • אי הנכונות של הממשלה המצרית להענקת צ'רטר על חבל ארץ כלשהו בשטח מצרים.
  • קשיים גאוגרפיים, אקלימיים, וטכניים רציניים היו בעוכרי התוכנית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]