תוכנית הגרעין הרוסית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תוכנית הגרעין הרוסית היא תוכנית הגרעין הצבאית והאזרחית של הפדרציה הרוסית כיום והיא יורשת תוכנית הגרעין הסובייטית.

תוכנית הגרעין הרוסית מתחלקת לשני חלקים וכוללת את התוכנית לאנרגיה אטומית (שמתרכזת בייצור חשמל באמצעות אנרגיה גרעינית) ואת מאגר כלי הנשק הגרעיניים, הנכללים בתוכנית הצבאית ומפוקחים על ידי המודיעין האטומי של רוסיה. על המחקרים הגרעיניים מופקד תאגיד המדינה רוסאטום. הפיקוח על התעשייה הגרעינית הרוסית מבוצע באמצעות השירות הפדרלי לפיקוח אקולוגי, טכני ואטומי - זרוע פדרלית של הרשות המבצעת האחראית לביטחון הגרעין ומניעת תקריות אסון הדומות לזה שהתרחש באסון צ'רנוביל.

ארסנל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פצצת האטום הרוסית הראשונה הופיעה ב-29 באוגוסט 1949, בעקבות מאמץ מודיעיני כביר. כיום, תוכנית הגרעין הרוסית מנוהלת בידי המינהל ה-12 של משרד ההגנה הרוסי.

בינואר 2009 מאגר כלי הנשק הגרעיניים של הפדרציה הרוסית עמד על 634 ראשי קרב אסטרטגיים בעלי יכולת לשאת 2,825 פצצות גרעיניות[1]. ביולי אותה שנה הכוחות האסטרטגיים הרוסיים כבר החזיקו ב-608 ראשי קרב אסטרטגיים, בעלי יכולת לשאת 2,683 פצצות גרעיניות. לפי אומדן זה, צמצום מאגר הנשק הגרעיני ברוסיה מגיע ל-5% בתוך חצי שנה.

על פי הסכם שנחתם במאי 2002 עם ארצות הברית, רוסיה וארצות הברית אמורים עד ה-31 בינואר 2012 לצמצם את מאגר כלי הנשק הגרעיני שלהן עד לכדי שליש, כ-1,700 עד 2,200 ראשי קרב גרעיניים לכל אחת מהמעצמות.

הדוקטרינה הצבאית אודות השימוש בנשק הגרעיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדוקטרינה הצבאית הרוסית (כפי שהוכרזה בידי מועצת הביטחון של רוסיה בשנת 2008[2]) מצהירה, כי הפדרציה הרוסית שומרת לעצמה את הזכות להגיב בנשק גרעיני כנגד מתקפה עליה בנשק להשמדה המונית, או כמתקפה חמורה על ביטחונה הלאומי של רוסיה.

מבנה תוכנית הגרעין הרוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית מנוהלת על ידי "מרכז הגרעין הפדרלי" שכולל שורת מכוני מחקר, כשהעיקרי שבהם הוא מכון קורצ'אטוב למחקר גרעיני במוסקבה.

ערים סגורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית הגרעין הצבאית של רוסיה כוללת שורה של ערים סגורות - (נאוקוגרדים או אטומגרדים בשמן הסובייטי) -שהוקמו למטרות מחקר גרעיני כמו:

  • סארוב (Саро́в) במחוז ניז'ני נובגורוד, נודעה עד 1995 בשם קרמליוב (Кремлёв). כאשר מ-1946 ועד 1991 נקראה בשם ארזאמס-16 (Арзама́с-16). זוהי העיר הסגורה ביותר ברוסיה שהכניסה לזרים אסורה אליה וזהו המרכז למחקר גרעיני של הפדרציה הרוסית. העיר התקיימה עוד במאה ה-13 ונקראת על שם נהר סארובקה הסמוך. את תפקידה כמרכז תוכנית הגרעין הרוסית קיבלה ב-1946 כאשר נפתח כאן מכון המחקר המדעי הסובייטי לפיזיקה ניסיונית. ב-1993 העיר הייתה לעיר תאומה של העיר לוס אלמוס, בניו מקסיקו, ארצות הברית.
  • נובואוראלסק, מחוז סברדלובסק - נודעה בעבר כסברדלובסק-44, ממוקמת במזרח הרי אוראל כ-70 ק"מ צפונית ליקטרינבורג. התעשייה העיקרית בעיר הוא מפעל החשמל הכימי של אוראל (УЭХК) שהוא מכון להעשרת אורניום ופיתוח טכנולוגיית הסרקזות, צנטריפוגות בלע"ז. המפעל נפתח ב-1949 ופועל מאז. במקור הוא נקרא D-1. בכיר במשרד לאנרגיה אטומית של רוסיה התבטא בעבר כי מפעל החשמל הכימי של אוראל היה המתקן הגרעיני היחיד ברוסיה שהפיק נשק מועשר באורניום לטווח ארוך. זהו אחד מארבעת מתקני העשרת אורניום הקיימים ברוסיה. מיזם תעשייתי נוסף הוא מפעל המנועים (УАМЗ)
  • אוזיורסק (Озёрск), מחוז צ'ליאבינסק, זוהי עיר סגורה שהוקמה ב-1945 על גדות נהר אירטיש ועד 1994 נודעה העיר בשם צ'ליאבינסק-65 וצ'ליאבינסק-40. ב-1994 העיר נפתחה לציבור ונקראה אוזיורסק. העיר נחשבת לעיר סגורה מאחר שבשטחה נמצא מפעל מאיאק - הספק העיקרי של פלוטוניום ברוסיה. מאיאק הוא מכון למחזור חומרים גרעיניים מכלי נשק גרעיניים מיושנים. המפעל מעסיק כ-15,000 איש ומתפרס על פני שטח של 90 קילומטרים רבועים. המפעל קולט פסולת גרעינית ממפעלי גרעין אחרים ומצוללות גרעיניות שהתיישנו. בעקבות תאונה חמורה שאירעה ב-1957 הנהר הסמוך זוהם קשות. מאיאק הוא אחד ממתקני הגרעין הגדולים ביותר ברוסיה.
  • סנז'ינסק (Сне́жинск), מחוז צ'ליאבינסק היא עיר סגורה שהוקמה ב-1957 ביוזמת קיריל שצ'ולקין ונודעה בשם צ'ליאבינסק-70 עד שנת 1991, שנתיים לאחר מכן קיבלה העיר את שמה הנוכחי. העיר נחשבת לעיר תאומה של ליברמור בקליפורניה, ארצות הברית. סנז'ינסק היא אחת משני מרכזי מחקר של תוכנית הגרעין הרוסית, בעיר ממוקם "מרכז המחקר המדעי הכל רוסי לפיזיקה טכנית - מרכז הגרעין הפדרלי".
  • לסנוי (Лесно́й), מחוז סברדלובסק היא עיר סגורה במרחק 254 ק"מ צפונית ליקטרינבורג על גדות נהר טורה. העיר נבנתה ב-1947 כאשר מפעל 418 החל להעשיר אורניום להפקת נשק גרעיני. בזמנים שונים נקראה בשם סברדלובסק-45. ב-1992 העיר נחשפה לראשונה, בעקבות צו נשיאותי של בוריס ילצין שהשיב למרבית הערים את שמן ההיסטורי, אז הופיעה העיר לראשונה במפות.
  • סברסק (Се́верск) היא עיר סגורה במחוז טומסק, סיביר, במרחק 15 ק"מ צפונית מערבית לעיר טומסק על הגדה הימנית של נהר טום. הוקמה ב-1949 ונודעה כפיאטי פוצ'טובי(Пя́тый Почто́вый) עד 1954 כששינתה את שמה לטומסק-7 וזה היה שמה עד 1992. ראש העיר והדומה העירונית הוא ניקולאי קוזמנקו המנהל את העיר מאז 1984. בעיר ממוקמת החברה הסיבירית למיזמים כימיים שהוקמה ב-1954 ואחראית למספר כורים גרעיניים ומפעלים כימיים להפקת/העשרת אורניום ופלוטוניום.
  • ז'לזנוגורסק (Железного́рск) במחוז קרסנויארסק, היא עיר סגורה הקשורה לפיתוח התעשייה הגרעינית הרוסית שנודעה בשם קרסנויארסק-26. המפעל הוקם ב-1950 להפקת כלי נשק מפלוטוניום. בעיר הוקם על פי הוראה ממשלתית המשרד המזרחי של OKB-1 (שידוע כיום כתאגיד החלל "אנרגיה"), בעיר קיימת גם תעשיית חלל ענפה ובה יושבת גם "חברת רצ'טנב - לוויני חלל מודיעיניים"
  • זארצ'ני (Заре́чный) במחוז סברדלובסק היא עיר סגורה הממוקמת בצדו המזרחי של נהר פישמה, לא הרחק מיקטרינבורג. העיר קיבלה מעמד של יישוב עירוני ב-1957 וב-1992 הייתה לעיר. בתחומי העיר נמצאת תחנת הכוח הגרעינית בלויארסק.
  • זלנוגורסק (Зеленого́рск) במחוז קרסנויארסק היא עיר סגורה שבעבר כונתה קרסנויארסק-45 והייתה מעורבת בהעשרת אורניום עבור תוכנית הגרעין הסובייטית. העיר ממוקמת בגדה השמאלית של נהר קאן. העיר נמצאת במרחק 160 קילומטר מהעיר קרסנויארסק. העיר היא עיר תאומה של ניובאריפורט, מסצ'וסטס, ארצות הברית.
  • טריוחגורני (Трёхго́рный) היא עיר סגורה במחוז צ'ליאבינסק שהוקמה ב-1952 תחת השם זלאטואוסט-36 (אנגלית: Zlatoust-36). בשטח העיר, המשתרעת על פני מערב המחוז, שוכן מפעל לייצור רכיבים עבור כורים גרעיניים.
  • סנז'נוגורסק (Снежного́рск), מחוז מורמנסק, הוקמה כיישוב ב-1970 ועשור לאחר מכן הפכה לעיר. בעבר נודעה בשם ו'יוז'ני ומורמנסק-60. המעסיק העיקרי בעיר הוא מפעל האוניות נרפה - המייצר את הצוללות גרעיניות של הצי הצפוני הרוסי.
  • זנאמנסק (Знаменск), מחוז אסטרחן, היא עיר סגורה לשעבר שנודעה בעבר בשם קאפוסטין יאר-1 והייתה המכון הראשון ברוסיה שייצר טילים בעלי טווח ארוך. כבר ב-1946. כיום את השם קאפוסטין יאר נושא כפר סמוך השוכן לצד שדה ניסויים צבאי.
  • מג'גורייה (Межго́рье), בשקורוסטן, היא עיר סגורה שנשאה בעבר את השם אופה-105 (Уфа́-105) ובלורצק-16 (Белоре́цк-16).
  • ויליוצ'ינסק (Вилючинск), קמצ'טקה, במזרח רוסיה, היא עיר סגורה שהוקמה ב-16 באוקטובר 1968 בשם "סובייטסקי" עד 1994 העיר נשאה את שם הצופן פטרופאבלובסק קמצ'טסקי-50. בעיר שוכן מפעל לבניית צוללות (בין השאר גם גרעיניות) וזהו בסיס שייטת הצוללות של צי האוקיינוס השקט הרוסי, שהוקמה ב-1938.
  • דיקסון (Диксон) במחוז קרסנויארסק הוא כפר במעמד של העיר השוכן במתחם סגור בצפון רוסיה. נמל הים הוא הנמל הצפוני ביותר ברוסיה.
  • סוסנובי בור (Сосно́вый Бор), במחוז לנינגרד הוא עיר השוכנת במרחק 81 ק"מ מערבית לסנקט פטרבורג שהוקמה במטרה לשרת את תחנת הכוח הגרעינית של לנינגרד. העיר מאכלסת את המתקן לסילוק פסולת גרעינית הגדול ביותר בעולם.
  • סברומורסק (Северомо́рск) במחוז מורמנסק הוא עיר ימית בצפון רוסיה המאכלסת את הבסיס העיקרי של הצי הצפוני הרוסי, המחזיק בצי צוללות גרעיניות, שחונות בנמל סברומורסק.
  • זאוזיורסק (Заозёрск) היא עיר סגורה שבתקופה הסובייטית נקראה מורמנסק-150 (Му́рманск-150). זהו הבסיס העיקרי של הצוללות הגרעיניות של רוסיה. הוקם ב-1958.
  • זארצ'ני (Заре́чный), במחוז פנזה, נקרא בעבר פנזה-19 (Пе́нза-19). המעסיק העיקרי בעיר הוא תאגיד רוסאטום.

מכון קורצ'אטוב לאנרגיה אטומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז המחקר הרוסי - מכון קורצ'אטוב (Роcсийский научный центр "Курчатовский Институт") הוא המכון למחקר גרעיני בכיכר קורצ'טוב 1, במוסקבה האחראי לכל המחקר הגרעיני ברוסיה בתחום הצבאי והמדעי (בעיקר). המכון הוקם בשם המכון לאנרגיה אטומית על שם איגור קורצ'אטוב (Институт Атомной Энергии им. И.В. Курчатова). עד 1955 נודעה בשם "המעבדה מס' 2 של האקדמיה הסובייטית למדעים". הוקם ב-1943. המכון כפוף לממשלת רוסיה ומנהל המכון ממונה על ידי הנשיא וראש הממשלה בהמלצת רוסאטום. החברה מובילה בתחום המחקר הננו-טכנולוגי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כך על פי נתונים מאתר http://russianforces.org/rus/current/
  2. ^ הדוקטרינה הצבאית של הפדרציה הרוסית - http://www.iss.niiit.ru/doktrins/doktr02.htm