תוכנית הספר הכחול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תוכנית הספר הכחול הייתה חזונו של נורי א-סעיד ראש ממשלת עיראק אותו העלה על הכתב בשנת 1943 וכוון בעיקר לבריטים, ובו בדומה לתוכנית סוריה הגדולה של עבדאללה הראשון אמיר הממלכה הירדנית ההאשמית, הציעה לאחד את כל אזור הסהר הפורה תחת קונפדרציה בהובלת עיראק שתושביה הם שיקבעו את אופי השלטון בה. בניגוד לעבדאללה, שהתעלם בתוכניתו ממעמד היהודים, הציע נורי א-סעיד ליהודים אוטונומיה במחוזות מסוימים בקונפדרציה, בדומה לאוטונומיה שהוענקה למארונים בהר הלבנון בשנת 1864 ובה בעת הייתה עיראק לקיצונית במדינות ערב ביחסה ליישוב ומדינת ישראל.

ביולי 1947 נקרתה בדרכו של נורי סעיד ההזדמנות להגשים את חלום 'סוריה הגדולה' במסגרת תוכנית קלייטון של הבריטים לבלימת שאיפות ההתפשטות הסובייטיות במזרח התיכון באמצעות סיכול תוכנית החלוקה. הבריטים יעדו לעיראקים את הובלת קואליציית הפלישה הערבית הראשונה לארץ ישראל, תוך הבטחה לחימוש שתי דיוויזיות עיראקיות במסגרת הסכם הגנה אנגלו-עיראקי שנודע בשמו הסכם פורטסמות (1948). מרד בגדאד (1948) בהובלת התנועה הקומוניסטית העיראקית, רבים מחבריה יהודים, בתמיכה פעילה של ברית המועצות הביא לנפילת שלטונו של נורי סעיד ולסיכול תוכנית הפלישה הראשונה.[1]

במאי 1948, שגרה עיראק דיוויזיה לארץ ישראל כחלק מהמאמץ של מדינות ערב לחסל את מדינת ישראל. עיראק לא חתמה על הסכם שביתת נשק עם ישראל בתום מלחמת הקוממיות, שלחה חילות משלוח במלחמות ששת הימים ויום כיפור ושגרה טילים לשטח ישראל במלחמת המפרץ הראשונה, כך עד סוף שלטונו של סאדם חוסיין.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמציה ברעם, בתוך "הסוס הטרויאני הבריטי", הסכת שבת עולמית בהגשת יצחק נוי, כאן 11, 6.4.20, דקה 24 ו- 36:13
Flag of Iraq.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא עיראק. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.