תוכנית השלבים של אש"ף
תוכנית השלבּים של אש"ף (שמה הרשמי הוא: תוכנית עשר הנקודות, בערבית: برنامج النقاط العشر) היא תוכנית שהתקבלה בכינוס ה-12 של המועצה הלאומית הפלסטינית שהיה ביוני 1974. התוכנית התקבלה לאחר החתימה על הסכמי הפרדת הכוחות בין ישראל ומצרים ובין ישראל וסוריה ובצל ועידת השלום שניסה האו"ם לכנס בז'נבה עם תום מלחמת יום הכיפורים, אשר בה סירבו הנציגים הפלסטינים להשתתף.
סקירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התוכנית אינה קובעת צעדים אופרטיביים ברורים וחוזרת על עקרונות המדיניות שקיבלה "המועצה הלאומית הפלסטינית" בעבר: שלילת החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם (שהתקבלה בעקבות מלחמת ששת הימים), שלילת קיומה של מדינת ישראל, דרישה להחזרת כל הפליטים הפלסטינים לבתיהם המקוריים, והקמת מדינה פלסטינית בכל שטחי פלסטין (ארץ ישראל). החידוש בתוכנית הוא הקביעה שכל צעד שיוביל להגשמת המטרות האלה הוא צעד ראוי. כלומר, אש"ף הסכימה לכינון ישות שלטונית לאומית פלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה, אך תפסה מהלך זה כשלב ביניים בלבד, עד להשגת מטרתה הסופית - הקמת "מדינה דמוקרטית" בכל שטח הארץ.[1] כמו כן, יש תביעה להעביר לשלטון פלסטיני כל שטח מ"פלסטין" שיעבור לשלטון ערבי, גם אם ההשתלטות על שטחים אחרים תתעכב. יש המפרשים את סדרת ההחלטות הזו כאילו המועצה הכירה באפשרות שמטרותיה לא יוגשמו בבת-אחת, אלא בצעדים קטנים הדרגתיים, וכן כי יש בכך הכרה באפשרות להפעיל צעדים מדיניים ודיפלומטיים ולא רק "מאבק מזוין" (אם כי לפי סעיף 2 המאבק המזוין הוא הדרך המועדפת), ובלבד שהמטרה - "שחרור" כל פלסטין (ארץ ישראל) וחיסול הציונות - תושג.
להלן שלושה סעיפים מהתוכנית שעליהם מבוססת הפרשנות דלעיל (תורגם מהנוסח האנגלי):
- סעיף 2 בתוכנית קובע:
- "הארגון לשחרור פלסטין ינקוט את כל האמצעים, בראש ובראשונה מאבק מזוין, לשחרור טריטוריה פלסטינית, ולהקמת רשות לאומית לוחמת למען העם, על כל חלק מטריטוריה פלסטינית שישוחרר. דבר זה ידרוש שינויים נוספים שיתבטאו במאזן הכוחות לטובת עמנו ומאבקו."
- סעיף 4 קובע:
- "כל צעד בכיוון השחרור הוא צעד למימוש האסטרטגיה של הארגון לשחרור פלסטין להקמת מדינה פלסטינית דמוקרטית, כפי שנקבע בהחלטות הקודמות של המועצה הלאומית הפלסטינית."
- סעיף 8 קובע:
- "ברגע שתוקם, הרשות הלאומית הפלסטינית תפעל לאיחוד המדינות הלוחמות, במטרה להשלמת שחרור כל השטחים הפלסטינים, וכצעד נוסף לאחדות ערבית כוללת."
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1960 התקבלה בליגה הערבית החלטה על הקמת ישות פלסטינית, שהיוותה אחד הצעדים המקדימים להקמת הארגון לשחרור פלסטין בשנת 1964. לפי מברק של מחלקת המדינה של ארצות הברית מאפריל 1961, הישות תוכננה להתפתח לתנועה לאומית במתכונת דומה לתנועה האלג'יראית; המברק העריך כי מטרתה הסופית הייתה חיסול ישראל, וכי התוכניות ארוכות הטווח כללו הקמת ארגון צבאי וממשלה פלסטינית, תוך נקיטת צעדים הדרגתיים.[2]
בכינוס ה-12 של המועצה הלאומית הפלסטינית, שנערך ב־1–9 ביוני 1974, אומצה תוכנית השלבים של אש"ף.[3] בעקבות החלטה זו, ומכיוון ששללו משא-ומתן עם ישראל לגמרי, הודיעו בסוף ספטמבר 1974 ארבעת הארגונים, "החזית העממית", "חזית השחרור הערבית", "החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית" ו"חזית המאבק העממי", על השעיית חברותם בוועד הפועל של אש"ף ועל הקמת "חזית הסירוב".[3] ייתכן שמקור תוכנית השלבים באסטרטגיה שבה נקטו הווייטנאמים בשנות ה-70.[4]
בנובמבר 1988, כחלק מהכרזת העצמאות הפלסטינית, קיבל אש"ף באופן רשמי את החלטות האו"ם 181, 242 ו-338.[דרוש מקור] על פי ההיסטוריון של הסכסוך שאול אריאלי, קבלת החלטה 242 משמעותה הכרה למעשה בזכות הקיום של מדינת ישראל, ולכן לדעתו תוכנית השלבים פקעה באותה נקודה.[דרוש מקור] עם זאת, קיים חוסר הסכמה משמעותי בקרב הציבור במדינת ישראל בנוגע למידת נכונותה של מסקנה זו של אריאלי, ובשיח הציבורי מאז ישנו ויכוח האם הרשות הפלסטינית, מייצגת הרשמית של הפלסטינים כיום, עדיין דבקה בתוכנית השלבים, או שהתביעות הטריטוריאליות הפלסטיניות חלות רק על שטחי יהודה ושומרון (כולל מזרח ירושלים) ורצועת עזה, ללא שאיפה להמשיך בתוכנית השלבים מעבר אליהם.[5]
כיום לפני הכרזת העצמאות הפלסטינית, סלאח ח'לף, סגנו של ערפאת, כתב כי "בתחילה, [המדינה הפלסטינית] תהיה קטנה... [אך] בעזרת האל, היא תתרחב מזרחה, מערבה, צפונה ודרומה... [נכון,] רציתי [פעם] את כל פלסטין – בבת אחת. אך הייתי טיפש. כן, אני מעוניין בשחרור פלסטין, אך השאלה היא כיצד. והתשובה היא: צעד אחר צעד."[6]
תגובות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגישה המקסימליסטית שבאה לידי ביטוי בתוכנית השלבים של אש"ף עוררה חשדנות רבה בקרב הציבור הישראלי. מנגד, בקרב הפלסטינים התעורר חשש כי אימוץ התוכנית יביא בהדרגה להשלמה עם הישג חלקי, הקמת מדינה בחלק משטח פלסטין, תוך זניחת יעד הקצה ההיסטורי.[7]
בשנת 1974, יצחק רבין כתב כי הוא אינו סבור שישראל יכולה לנהל משא ומתן עם אלו שמצהירים תחילה כי מטרתם היא השמדת ישראל.[8]
לאורך כל הסכסוך הישראלי–פלסטיני, ראתה ישראל בתוכנית השלבים תוכנית מסוכנת, כיוון שהיא מאפשרת לכאורה להנהגה הפלסטינית להיכנס למשא ומתן עם ישראל על עניינים שבהם ישראל יכולה להתפשר, מתוך כוונה לנצל את הפשרות לשם "שיפור עמדות" לצורך תקיפת ישראל. במשך השנים התקיים משא ומתן בין ישראל לבין אש"ף או הנהגה פלסטינית אחרת, בצל החשש כי המשא ומתן אינו כן, וכי נכונות הפלסטינים לפשרות היא רק מסווה למימוש תוכנית השלבים. כשנחתמו הסכמי אוסלו, החל משנת 1993, טענו מנהיגים פוליטיים ישראלים ממפלגות הימין, כי מדובר במזימה למימוש תוכנית השלבים.
בשנת 1993, כארבעה ימים לפני החתימה על הצהרת העקרונות, אמר ערפאת לעיתונאי ישראלי כי "בעתיד, ישראל ופלסטין יהיו מדינה אחת מאוחדת, שבה ישראלים ופלסטינים יחיו יחד". לטענת קארש, אמירה זו מקפלת בחובה את סופה של מדינת ישראל.[9] כמו כן, 12 יום לפני חתימת הסכמי אוסלו (13 בספטמבר 1993), בנאום מוקלט מראש ששודר ברדיו הירדני, הודיע ערפאת לעם הפלסטיני כי הסכם אוסלו:
יהיה הבסיס למדינה עצמאית פלסטינית, בהתאם להחלטת המועצה הלאומית הפלסטינית מ-1974... החלטת המל"פ מ-1974 קראה להקמת רשות לאומית על כל חלק מאדמת פלסטין ממנו ישראל נסוגה, או אשר שוחרר.
על פי ההיסטוריון אפרים קארש, מתוך נאום זה של ערפאת ניתן להסיק כי אוסלו היה אך ורק יישום של "תוכנית השלבים" של אש"ף מיוני 1974.[9] משרד החוץ הישראלי הגדיר בשנת 1996 אמירה זו כהכרזה מפי ערפאת שמשמעותה היא שאוסלו הוא חלק מ"תוכנית השלבים" לחיסול ישראל.[10]
המנהיג הפלסטיני פייסל חוסייני אמר בנוגע להסכמי אוסלו כי ישראל הכניסה מרצונה לתוכה "סוס טרויאני", שנועד לקדם את היעד האסטרטגי של אש"ף, "פלסטין מהנהר ועד הים", כלומר, פלסטין במקום ישראל.[9] גם בנימין נתניהו טען בספרו מלחמה בטרור כי אוסלו למעשה היווה את השלב הראשון של "תוכנית השלבים" של אש"ף.[11]
בשנת 2009 התייחס שגריר אש"ף בלבנון, עבאס זאקי, לתוכנית השלבים. זאקי טען כי אש"ף לא שינה את המצע שלו ולו במעט. על פי זאקי, אש"ף פועל בשלבים, וכאשר תקרוס האידאולוגיה של ישראל, "בעזרת האל, נגרש אותם מכל פלסטין".[12] התוכנית הופיעה באתר המשלחת הפלסטינית לאו"ם עד שנת 2010.[13]
כביטוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות חדירת הביטוי "תוכנית השלבּים של אש"ף" לשיח בציבור הישראלי, נוצר הביטוי המקוצר תוכנית השלבּים או תורת השלבּים שנועד לסמל את גישתם של כמה גורמים ערביים כלפי מדינת ישראל. השימוש במונח זה נושא בתוכו מסר פוליטי שלפיו גם נכונות לצעדים מקרבי שלום, כמו משא ומתן, הם חלק מאסטרטגיה כוללת שמטרתה השמדת מדינת ישראל. השימוש במונח ככזה, מקובל בעיקר בקרב גורמי ימין בפוליטיקה הישראלית.
אמנם השימוש במונח מתייחס בדרך כלל לתוכנית עשרת השלבים של אש"ף, אך ניתן למצוא דוגמאות נוספות, כגון "תורת השלבים של נאצר"[14] או "תורת השלבים של החמאס".[15][16]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה שמש, "אש"ף: אישור 'התוכנית המדינית השלבית' במל"פ ה־12", בתוך: מהנכּסה לעֻבּוּר: הסכסוך הערבי־ישראלי והתנועה הלאומית הפלסטינית – מתבוסה צבאית לניצחון אסטרטגי 1967–1974, רסלינג, 2022, פרק 20, עמ' 495–511.
- שאול אריאלי, הפרק "הפלסטינים לא נטשו את תורת השלבים והם רוצים להשמיד את ישראל", בתוך: ככה בדיוק קרה? 12 מיתוסים ישראלים על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ספרי עליית הגג והוצאת ידיעות אחרונות, 2021, עמ' 168–213.[17]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל המזרח התיכון | ||
| ההיסטוריה | ||
- תוכנית השלבים, באתר המשלחת הפלסטינית לאו"ם
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ משה שמש, "אש"ף: 1993-1964 – ממאבק מזוין לחיסול מדינת ישראל, להסכם שלום איתה", בתוך משה מעוז, ב"ז קדר, התנועה הלאומית הפלסטינית: מעימות להשלמה?, משרד הביטחון, 1996, עמ' 306
- ↑ U.S. Department of State, Office of the Historian, "Foreign Relations of the United States, 1961–1963, Volume XVII, Near East, 1961–1962", Document 34: Circular Telegram From the Department of State to Certain Near Eastern and North African Posts, April 15, 1961.
- 1 2 משה שמש, אש"ף: 1993-1964 – ממאבק מזוין לחיסול מדינת ישראל, להסכם שלום איתה, בתוך: התנועה הלאומית הפלסטינית: מעימות להשלמה? (עורכים: משה מעוז וב"ז קדר), משרד הביטחון, 1996, עמ' 306
- ↑ Walter E. Block, Alan G. Futerman, The Classical Liberal Case for Israel, Springer, 2021, p. 142
- ↑ יוסי בן ארי (טור דעה), מה עושים כשהמודיעין סותר את עצמו?, באתר ynet; וראו גם תוכנית השלבים, באתר מכון ראות
- ↑ Salah Khalaf, quoted at Benny Morris, One State, Two States, Resolving the Israel-Palestine Conflict, Yale University Press, 2009, p. 124
- ↑ Anita Shapira, Israel: A History, Brandeis University Press, 2012, p. 418
- ↑ Yitzhak Rabin, quoted at Bernard Reich, A Brief History Of Israel, 2nd ed., Facts On File, Inc., 2008, p. 103
- 1 2 3 Efraim Karsh, Palestine Betrayed, Yale University Press, 2010, p. 249
- ↑ INCITEMENT TO VIOLENCE AGAINST ISRAEL BY LEADERSHIP OF PALESTINIAN AUTHORITY - 27-Nov-96
- ↑ Avi Shaim, The Iron Wall, W.W. Norton, 2021
- ↑ ריאיון עם שגריר אש"ף בלבנון, עבאס זאקי, באתר ממרי, 14 במאי 2009, ארכיון, 18 נובמבר 2020 (באנגלית)
- ↑ האמנה כפי שהופיעה באתר האו"ם בשנת 2010
- ↑ מלחמת ההתשה - "תורת השלבים של נאצר"
- ↑ גל ברגר, אבו מאזן: ללא מדינה בגבולות קבע - לא ישרור שלום, באתר News1 מחלקה ראשונה, 14 בפברואר 2005
- ↑ רוני סופר, אולמרט: אין הפרדה בין אבו מאזן לחמאס, באתר ynet, 26 בפברואר 2006
- ↑
יזהר באר, "תאמין לי, בדקתי עשרות פעמים, יש היתכנות פיזית לפיתרון שתי המדינות", באתר הארץ, 6 במאי 2021
