תוכנית וואזן
 | |
| דגם של תוכנית וואזן | |
| מדינה | צרפת |
|---|---|
| מידע כללי | |
| אזור גאוגרפי | מרכז פריז |
| טווח תאריכים | 1925 |
| קואורדינטות | 48°52′10″N 2°21′15″E / 48.86943°N 2.35413°E |
  | |
תוכנית וואזן (בצרפתית: Plan Voisin) היה רעיון לבנייה מחדש של מרכז פריז, שתוכננה על ידי האדריכל הצרפתי-שווייצרי לה קורבוזיה בשנת 1925. הפיתוח מחדש תוכנן להחליף אזור גדול במרכז פריז, על הגדה הימנית של נהר הסן. אף על פי שהרעיון מעולם לא יושם, הפרויקט הוא אחד מהידועים ביותר של לה קורבוזיה, ועקרונותיו היוו השראה לתוכניות רבות אחרות ברחבי העולם[1][2].
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר בת זמננו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1922 הציג לה קורבוזיה את "העיר בת זמננו" (אנ') בסלון הסתיו; התוכנית הציגה קונספט אורבני אוטופי שנועד לאכלס שלושה מיליון תושבים בסדרה של גורדי שחקים. בעקבות התערוכה, לה קורבוזיה המשיך לעבוד על הפרויקט, ופיתח את התוכנית מקונספט לא ספציפי לאתר להצעה קונקרטית[1]. הצעה זו ניתנה בחסות ידידו, בונה המטוסים והמכוניות האוונגרד גבריאל וואזן[3], שהאסתטיקה העיצובית המתקדמת שלו זכתה להערצה על ידי לה קורבוזיה.
מוטיבציה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המוטיבציה של לה קורבוזיה לפתח את תוכנית וואזן נוסדה מתוך תסכולים מהעיצוב העירוני של פריז[4].
בעוד שאנשי המעמד הגבוה באזורים עירוניים רבים עברו לפרברים, התושבים הבורגנים של פריז בסוף המאה ה-19 נשארו ברובם במרכז העיר. נדחפים על ידי עליית מחירי הקרקע, עזבו הפריזאים העניים יותר לערי פחונים בפאתי העיר. ההפרדה הכלכלית החריפה בעקבות שיפוץ העיר של ז'ורז'-אז'ן אוסמן, שהפריד בין שכונות עשירות ועניות עם שדרות רחבות.
בתוך השכונות העניות של פריז, התפרצו מחלות קשות - שהוחמרו על ידי תנאי תברואה לקויים[5]. שחפת, במיוחד, הייתה מרוכזת מאוד בשכונות העוני של העיר[1].
מאפייני התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוכנית וואזן כללה 18 גורדי שחקים זהים, שהיו פרוסים באופן שווה על פני מישור פתוח של כבישים, מדרכות ופארקים. גורדי שחקים אלה היו נצמדים ל"מודל לה קורבוזיאן" של יחידת מגורים, מרחב מחיה ועבודה מקיף והשראה מוקדמת לברוטליזם. הפיתוח העירוני הכיל 78,000 תושבים על פני שטח של 260 דונם. בניגוד גמור לשטח העירוני הצפוף שהתכוונה התוכנית להחליף, רק 12% משטחה של תוכנית וואזן אמור היה להיבנות. מתוך השטח הבנוי, 49% חולקו למגורים, בעוד שהשאר 51% היוו את כל יתר השימושים בשטח. כשליש מהשטח הפתוח היה שמור לשימוש כלי רכב, והשאר היה להולכי רגל בלבד[6].
לה קורבוזייה פיתח את הצעתו לתוכנית וואזן בניגוד מפורש לאזורים עירוניים צפופים כמו מרכז העיר ניו יורק, שאותו תיאר כ"סיוט". ההצעה הכילה כבישים רחבים יותר כדי להתאים לתנועת מכוניות וצמצום מספר הכרכרות הרתומות לסוסים. כבישים אלה ישולבו עם שבילים להולכי רגל עטורי עצים, שיהיו מוקפים בגורדי השחקים באוויר הפתוח מעל קו העצים. שבילים אלה יובילו בהדרגה אל הבניינים, שהכילו בתי קפה, חנויות ומשרדים בקומת הקרקע. חללי המגורים בקומות הנ"ל תוארו כ"מעונות"[7].
דחייה והשפעתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דחיית תוכנית וואזן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסופו של דבר, תוכנית וואזן נדחתה על ידי עיריית פריז, מכיוון שהיא נראתה קיצונית מדי. אף על פי שלא ברור אם הציבור הרחב תמך בתוכנית, לה קורבוזיה כן קידם את רעיונותיו באמצעות מניפסטים וכתבי עת, שנקראו בהרחבה על ידי תעשיינים והאוונגרד של אותה תקופה. בנוסף, לה קורבוזיה יציג את תוכניותיו בתערוכות בינלאומיות, והפיץ את השפעת עקרונות התוכנית ברחבי העולם.
השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוכנית וואזן הייתה הראשונה מבין ההצעות של לה קורבוזיה, ועקרונותיה היו עיקריים בהפצת האורבניזם המודרניסטי ברחבי העולם. במיוחד, הפתיחות והדלילות היחסית של השטח הבנוי המוצעים בתוכנית והשימוש במגדלי מגורים היו נוהגים שהועתקו במקומות רבים. מחנה הריכוז דראנסי שנבנה בדראנסי - פרוור של פריז - מחקה מקרוב את טכניקות התכנון של תוכנית וואזן. בנוסף, רובע העסקים לה דפאנס של פריז שאב השראה מתוכנית וואזן, עם הבסיס של לוח הבטון שלו מאפיין דומה במיוחד לתוכנית של לה קורבוזיה[8].
תוכניות אלה התעוררו בהקשר של תנופת הבנייה בתקופה שלאחר המלחמה באירופה, שנמשכה בערך בין 1945–1980. במהלך תקופה זו, הפיתוח העירוני הואץ במהירות על ידי הגירה כפרית והגירה ממושבות לשעבר אל תוך העיר. הפשטות והקיבולת הגבוהה של מגדלי מגורים מודרניסטיים הפכו אותם למתאימים להתפתחות המהירה הזו, וכתוצאה מכך הם נפוצים בפרברי פריז הרבים[8]. עקרונות אלה סוכמו באמנת אתונה (אנ') משנת 1947, אשר פעלה כמסכת לתכנון עירוני פונקציונלי ומודרניסטי.
מבחינה בינלאומית, תוכניות רבות הושפעו מתוכנית וואזן ומאמנת אתונה. לתוכנית הייתה השפעה משמעותית בבירה ברזיליה שנבנתה בצורה ייעודית ומתוכננת מראש, כמו גם בשיכון Lekkumerend בלייוורדן, הולנד, ששאב השראה מעקרונות אמנת אתונה[2].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Velasquez, Victor (November 2015). "Architectural Patrimony in the Graphical Representation of the Voisin Plan". Journal of Architecture and Urbanism. 40 (3): 229–239. doi:10.3846/20297955.2016.1210051.
- ^ 1 2 Monclús, Javier; Díez Medina, Carmen (2018), Díez Medina, Carmen; Monclús, Javier (eds.), "Modern Urban Planning and Modernist Urbanism (1930–1950)", Urban Visions: From Planning Culture to Landscape Urbanism, Cham: Springer International Publishing, pp. 33–44, doi:10.1007/978-3-319-59047-9_4, ISBN 978-3-319-59047-9, retrieved 2021-12-07
- ^ Philippe Ladure, Philipp Moch, Pierre Vanier (2014). Voisin : la différence. Paris: Éditions du Chêne. ISBN 978-2-85120-824-8. OCLC 908434833.
- ^ Arrhenius, Thordis (1999). "Restoration in the Machine Age: Themes of Conservation in Le Corbusier's "Plan Voisin"". AA Files (38): 10–22. ISSN 0261-6823.
- ^ Shaw, Marybeth (1991). Promoting an urban vision--Le Corbusier and the Plan Voisin (Thesis thesis). Massachusetts Institute of Technology. hdl:1721.1/36421.
- ^ Rodríguez-Lora, Juan-Andrés; Navas-Carrillo, Daniel; Pérez-Cano, María Teresa (2021-12-01). "Le Corbusier's urbanism: An urban characterisation of his proposals for inner cities". Frontiers of Architectural Research. 10 (4): 701–714. doi:10.1016/j.foar.2021.05.002. ISSN 2095-2635.
- ^ "Plan Voisin, Paris, France, 1925". www.fondationlecorbusier.fr. Retrieved 2021-12-07.
- ^ 1 2 Treuttel, Jérôme (2017), Lee, Ji-Hyun (ed.), "From Open Plan to Public Space: 'Seine-Arche' Project and Urban Morphological Evolution in France 1960–2020", Morphological Analysis of Cultural DNA: Tools for Decoding Culture-Embedded Forms, KAIST Research Series, Singapore: Springer, pp. 91–104, doi:10.1007/978-981-10-2329-3_8, ISBN 978-981-10-2329-3, retrieved 2021-12-07