תוכנית ולב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תוכנית ולב נוסחה על ידי הכלכלן הסובייטי ממוצא בולגרי אמיל בוריסוביץ' ולב ופורסמה לראשונה בספר השנה 2/1964 של אוניברסיטת מוסקבה תחת השם "בעיות הפיתוח הכלכלי של מחוזות הדנובה ברומניה, בולגריה וברית המועצות".

שנת 1957 הייתה קשה מאוד עבור הגוש הקומוניסטי, זה היה מיד לאחר המרד ההונגרי ודיכויו ותקופת הטיהורים בהנהגת ברית המועצות והמדינות הקומוניסטיות האחרות. בנקודת זמן זו סבלה ברית המועצות ממשבר חריף בחקלאות של אוקראינה ולמרות שהיא התחרתה בהצלחה עם ארצות הברית על כיבוש החלל, המצב בחקלאות אילץ אותה להתחיל לייבא חיטה מקנדה ובשר מארגנטינה. ההנהגה הסובייטית חיפשה פתרון טוב יותר.

יורי אנדרופוב התמנה ב-1957 להיות ראש המנגנון לקשר ולפיקוח בין ברית המועצות ובין ארצות הגוש הקומוניסטי. במסגרת תפקיד זה יזם אנדרופוב, באוקטובר 1957, התייעצות בין המפלגות הקומוניסטיות ומפלגות הפועלים של ארצות הגוש הקומוניסטי במטרה לייצור מנגנון הנהגה אפקטיבי וב-1960 הפיק את דוקטרינת ההתמחות הכלכלית של הארצות השונות. בכינוס קומקון, שנערך במוסקבה ביוני 1962, המשלחת הפולנית הציעה (לפי בקשה של ניקיטה חרושצ'וב, אשר העדיף שההצעה לא תבוא ישירות מברית המועצות) לעסוק בהתמחות הכלכלית של המדינות בגוש הקומוניסטי. באותו מעמד התקבל המסמך הקרוי "עקרונות הבסיס בחלוקה הבינלאומית של העבודה", שנוסח על ידי אמיל בוריסוביץ' ולב. תוכנית חלוקת ההתמחות הכלכלית של המדינות ייעדה את מזרח גרמניה, צ'כוסלובקיה וברית המועצות לעסוק בתעשייה בעוד שרומניה, הונגריה ובולגריה יעסקו בחקלאות ופולין תעסוק גם בתעשייה וגם בחקלאות.

מאחורי תוכנית זו הסתמן עתיד אפשרי של הפיכת הגוש הקומוניסטי למדינה אחת, עתיד שהפחיד את ההנהגה הרומנית. בביקור של יורי אנדרופוב בבוקרשט, באפריל 1963, כשניסה לקדם את תוכניות האיחוד הכלכלי מול ההנהגה הרומנית, ניסה להרגיע את שומעיו באומרו שנושא יצירת המדינה היחידה לא אקטואלי, אך עוד יבוא היום לכך. גאורגיו-דז' היה תקיף בהתנגדותו וניקולאה צ'אושסקו ואלכסנדרו ברלדאנו אף יותר ממנו. אמיל בודנראש ציטט דברים של חרושצ'וב, כדי לנמק את ההתנגדות.

התוכנית החקלאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1964 פרסם ולב תוכנית שנועדה לקבץ שטח חקלאי שיכלול 12,000 קילומטרים רבועים משטחי ברית המועצות (אזורים המצוים כעת באוקראינה וברפובליקת מולדובה), 38,000 קילומטרים רבועים משטחי בולגריה וכ-100,000 קילומטרים רבועים משטחי רומניה לשם תכנון וניהול מרכזי. בולגריה נתנה את הסכמתה, אולם רומניה התנגדה בתוקף. הנציג הקבוע של רומניה בקומקון, אלכסנדרו ברלדאנו טען כבר בפברואר 1963 למען המשך התיעוש של רומניה והכלכלן הרומני קוסטין מורג'סקו תקף בצורה חריפה את תוכנית ולב במאמר, שפורסם בכתב העת הרומני, Viața economică (החיים הכלכליים). ההנהגה הרומנית החליטה לפרסם את המחלוקת, כדי לשתף את העם בידוע לה ופרסמה את תוכנית ולב בצירוף התגובות הרומניות. מאות אלפי הגליונות של כתב העת הכלכלי נחטפו על ידי הקוראים.

הכרזות אפריל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרקע להכרזות אפריל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שליט רומניה הקומוניסטית עד מותו ב-1965, גאורגה גאורגיו-דז', חשש מפני תהליך הדה-סטליניזציה, שהוביל ניקיטה חרושצ'וב ויצא לידי חובה על ידי האשמת יריביו, אנה פאוקר, ואסילה לוקה ותאוהרי ג'אורג'סקו בסטליניזם, לאחר שלפני כן האשים אותם בסטייה מהקו הסטליניסטי והדיח אותם על רקע זה. גאורגיו-דז', שהמשיך לקיים ברומניה משטר סטליניסטי, חשש מהדחה ביוזמה מכיוון ברית המועצות הלא סטליניסטית, לכן החליט להוביל להתרחקות מסוימת ממנה ולחיזוק עצמאות רומניה. במסגרת זו חודשו יחסי החוץ של רומניה עם סין ועם יוגוסלביה, שהיו מסוכסכות עם ברית המועצות, ניתנה חנינה כללית לכל האסירים הפוליטיים ברומניה והסתמן קו פוליטי לאומי, שהתקבל בשמחה על ידי הרומנים.

החלטות ועידת המפלגה הקומוניסטית הרומנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1964 התכנסה ועידת המפלגה הקומוניסטית הרומנית וקיבלה, לפי הכוונתו של גאורגיו-דז', החלטות בנושא היחסים עם המדינות הקומוניסטיות האחרות והמפלגות הקומוניסטיות האחרות. לפי החלטות אלה היחסים צריכים להיות שוויוניים וצריכה להישמר עצמאות המדינות השונות וכך הדבר גם לגבי המפלגות הקומוניסטיות, אין מפלגת אם ומפלגת בת, כל המפלגות שוות.

החלטות אלה פורסמו בביטאון הרשמי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית, Scînteia. החלטות אלה כונו בציבור ובתקשורת בשם "הכרזת העצמאות של רומניה" ובגלל מותו של גאורגיו-דז' כעבור שנה, בנסיבות לא לגמרי ברורות, כונו גם בשם "צוואתו של גאורגיו-דז'".

גניזת התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההנהגה הרומנית לא הסתפקה בפרסום התנגדותה, היא התחילה לאותת לסובייטים שאפשר לעלות נושאי מחלוקת נוספים - פורסם ברומנית ספר של קרל מרקס בשם "רישומים על אודות הרומנים", ספר בו מרקס הביע דעות על תושבי בסרביה, ביטל את הטענה שיש שפה מולדובנית וטען שתושבי בסרביה הם רומנים לכל דבר. פרסום הספר רמז על ייתכנותו של פולמוס אפשרי נוסף על אודות קו הגבול בין רומניה ובין ברית המועצות.

ההתנגדות התקיפה של ההנהגה הרומנית גרמה להנהגה סובייטית לסגת מהתוכנית וניטרלה למעשה את התפקיד של קומקון. ב-3 ביוני 1964 כתב העת של אוניברסיטת מוסקבה, בו פורסמה תוכנית ולב, נלקח מנקודות המכירה והועלם. במפגש עם השגריר הסיני, ב-9 ביולי 1964, הגדיר יון גאורגה מאורר את תוכנית ולב, כתוכנית לפירוק רומניה. ב-11 ביולי ניקולאי פודגורני גינה את העובדה שתוכנית ולב נוצלה על ידי שלטונות רומניה, כדי לטעון לקיומם של תביעות שיש כביכול לברית המועצות כנגד הריבונות, הטריטוריה והעושר של רומניה. לחיזוק דבריו התייחס פודגורני לתפוצה הגדולה כל כך של כתב העת הכלכלי, שגינה את התוכנית ולסירוב העיתונות הרומנית המרכזית לפרסם מאמר, שהופיע באיזבסטיה וביקר את תוכנית ולב. פודגורני הוסיף שתוכנית ולב אינה תוכנית אינטליגנטית ואינה משקפת את העמדה הרשמית של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ויחסיה עם הארצות הקומוניסטיות האחרות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]