תולדות בעלי החיים
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
אריסטו  |
| שפת המקור |
יוונית עתיקה |
| נושא |
זואולוגיה |
  | |
תולדות בעלי החיים (ביוונית עתיקה: Τῶν περὶ τὰ ζῷα ἱστοριῶν, "חקירות על בעלי חיים"; בלטינית: Historia Animalium) הוא אחד הטקסטים המרכזיים בביולוגיה מאת הפילוסוף היווני אריסטו. היצירה נכתבה בין אמצע המאה הרביעית לפני הספירה לבין מותו של אריסטו בשנת 322 לפנה"ס.
הספר הוא יצירה חלוצית בזואולוגיה. אריסטו מציג בו גישה שלפיה יש לחקור תחילה את ה״מה״ (העובדות הקיימות על בעלי החיים), ורק לאחר מכן את ה"למה" (הסיבות למאפיינים אלה). בכך מהווה הספר ניסיון ליישם את הפילוסופיה על חלק מן העולם הטבעי. לאורך היצירה מבקש אריסטו לזהות הבדלים – הן בין פרטים והן בין קבוצות. קבוצה מוגדרת כאשר לכל חבריה יש מכלול זהה של תכונות מבחינות; למשל, שלכל הציפורים יש נוצות, כנפיים ומקור. קשר זה בין הציפורים לבין תכונותיהן נתפס ככללי (אוניברסלי).
"תולדות בעלי החיים" כולל תצפיות רבות מדויקות ממקור ראשון, במיוחד בתחום הביולוגיה הימית סביב האי לסבוס. בין היתר מתאר הספר כי לתמנון יש יכולת לשנות צבע ויש לו זרוע מיוחדת להעברת זרע; שגוריהם של כרישי-כלב (dogfish) מתפתחים בתוך גוף האם; וכי הזכר של שפמנון נהרות שומר על הביצים לאחר שהנקבה עוזבת. חלק מן התיאורים הללו נחשבו במשך זמן רב לדמיוניים, עד שאושרו מחדש במאה ה-19.
אריסטו הואשם גם בשגיאות, אך חלקן נובעות מפרשנות שגויה של כתביו, ואחרות ייתכן שהתבססו על תצפיות אמיתיות. עם זאת, הוא השתמש לעיתים באופן לא ביקורתי בעדויות של אחרים, כגון נוסעים וכוורנים.
ל"תולדות בעלי החיים" הייתה השפעה עצומה על הזואולוגיה במשך כאלפיים שנה. הספר נותר מקור ידע מרכזי בתחום עד למאה ה-16, כאשר חוקרי טבע כמו קונרד גסנר – שהושפעו כולם מאריסטו – החלו לכתוב מחקרים משלהם בנושא.
תוכן העניינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המהדורת שתורגמה על ידי החוקר האיטלקי Julius Caesar Scaliger (אנ') עם פירושו, טולוז, 1619 מחולקת לספרים הבאים:
- ספר א' – מיון בעלי החיים וחלקי גוף האדם. אריסטו מתאר את חלקי הגוף האנושי, כגון הגולגולת, המוח, הפנים, העיניים, האוזניים, האף, הלשון, בית החזה, הבטן, הלב, האיברים הפנימיים, איברי המין והגפיים.
- ספר ב' – חלקיהם השונים של בעלי חיים בעלי דם אדום. אריסטו כותב על גפיים, על שיני כלבים, סוסים, אדם ופיל; על לשון הפיל; ועל בעלי חיים כמו קופים, תנין, זיקית, עופות (במיוחד הסבראש), דגים ונחשים.
- ספר ג' – האיברים הפנימיים. כולל מערכת הרבייה, ורידים, גידים, עצמות ועוד. בהמשך הוא עוסק בדם, מח עצם, חלב (כולל רנט וגבינה) וזרע.
- ספר ד' – בעלי חיים חסרי דם (חסרי חוליות) – רכיכות כמו ראש־רגליים, סרטנים ועוד. בפרק 8 הוא מתאר את איברי החישה של בעלי חיים, ובפרק 10 דן בשינה ובשאלה האם היא קיימת גם אצל דגים.
- ספרים ה'–ו' – רבייה בבעלי חיים, רבייה ספונטנית ומינית, של חסרי חוליות ימיים, עופות, יונקים, נחשים, דגים ופרוקי-רגליים יבשתיים, כולל צרעות איכנומון (אנ'), דבורים, נמלים, עקרבים, עכבישים וחגבים.
- ספר ז' – רביית האדם, כולל גיל ההתבגרות, התעברות, היריון, הנקה, העובר, לידה, חלב ומחלות של תינוקות.
- ספר ח' – הרגלי בעלי החיים (מזון, נדידה, בריאות, מחלות) כולל גם היבטים של השפעת האקלים.
- ספר ט' – התנהגות חברתית בבעלי חיים; סימנים לאינטליגנציה אצל בעלי חיים כגון כבשים ועופות.
ספר עשירי נכלל בחלק מהגרסאות, ועוסק בסיבות לעקרות אצל נשים, אך לרוב סבורים שאינו מאת אריסטו. בהקדמה לתרגומו, D'Arcy Wentworth Thompson מכנה אותו "מזויף ללא ספק".
רעיונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]יצירותיו של אריסטו מכילות תצפיות מדויקות, המותאמות לתיאוריות שלו על מנגנוני הגוף.[1] עם זאת, עבור צ'ארלס סינגר, "אין דבר מדהים יותר מהמאמצים [של אריסטו] [להציג] את היחסים של יצורים חיים כ־"סולם הטבע" (scala naturae)[1] "סולם טבע" זה, המתואר ב-תולדות בעלי החיים", סיווגה אורגניזמים ביחס ל"סולם חיים" היררכי אך סטטי או "שרשרת ההוויה הגדולה", והציבה אותם בהתאם למורכבות המבנה והתפקוד שלהם, עם אורגניזמים שהראו יותר חיוניות ויכולת תנועה מתוארים כ"אורגניזמים גבוהים יותר". רעיון שגוי זה, שנוסח מאוחר יותר על ידי פלוטינוס, השפיע במשך מאות שנים כולל לאחר פיתוח רעיונות מוקדמים על אבולוציה על ידי למארק.
אריסטו האמין שתכונות של אורגניזמים חיים הראו בבירור שיש להם מה שהוא כינה סיבה סופית (אנ'), כלומר שצורתם מתאימה לתפקודם.[2]
אריסטו דחה במפורש את השקפתו של אמפדוקלס לפיה יצורים חיים עשויים להיות שמקורם במקרה.[3] באופן זה אריסטו הצטרף לאפלטון שקידם את האמונה במהותנות, המכונה גם תאוריית הצורות (אנ'), דבר המהווה התרחקות מתאוריות שהובילו להתפתחות התאוריה האבולוצוניות.
אריסטו טעה בקביעות רבות שלו לגבי מהות העולם והחיים. הוא סבר כי העולם הוא נצחי ובלתי משתנה ושכל היצורים בו נוצרו באופן ספונטני. לדעתו חלק מהיצורים ממשיכים ונוצרים בצורה זו כל הזמן. הוא האמין כי הסדר בטבע הוא קבוע וכי החיים מסודרים במעין שרשרת קיום מהיצור ה"ירוד" והפשוט ביותר עד למורכב ביותר, אך אין התפתחות או אבולוציה. אמונותיו של אריסטו השפיעו על החשיבה במערב במשך מאות שנים, ואת שרשרת הקיום השגויה שלו אפשר לפגוש גם בימי למארק ואף בימנו אנו.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תרגום לאנגלית של תולדות בעלי החיים, באתר פרויקט גוטנברג
- תרגום לאנגלית של תולדות בעלי החיים,ארכיון האינטרנט, Clarendon Press, אוקספורד, משנת 1910–1931, * עותק נוסף בהוצאה לאור משנת 1897, ארכיון האינטרנט
- תרגום לאנגלית של תולדות בעלי החיים, באתר librivox.org, תרגום מאת הביולוג D'Arcy Wentworth Thompson
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 Singer, 1931, 39–40
- ↑ Boylan, Michael (26 בספטמבר 2005). "Aristotle: Biology". Internet Encyclopedia of Philosophy. Martin, TN: University of Tennessee at Martin. OCLC 37741658.
- ↑ Aristotle. Physics. Translated by R. P. Hardie and R. K. Gaye. The Internet Classics Archive. Book II. OCLC 54350394.
- ↑ יונת אשחר ונעם לויתן,השאיפה לאבולוציה של למארק, גליליאו, בבלוג "תיבת נעם - מחשבות ביולוגיות", 13 במאי 2015