תולדות היהודים במצרים ובסוריה תחת שלטון הממלוכים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תולדות היהודים במצרים ובסוריה תחת שלטון הממלוכים
תולדות היהודים במצרים וסוריה
תולדות היהודים במצרים וסוריה תחת שלטון הממלוכים.jpg
צילום של הכרך הראשון מתוך סדרת הספרים: "תולדות היהודים במצרים ובסוריה תחת שלטון הממלוכים"
מידע כללי
מאת אליהו (שטראוס) אשתור
שפת המקור עברית
סוגה מונוגרפיה היסטורית
הוצאה
הוצאה בשפת המקור מוסד הרב קוק, ירושלים
שנת הוצאה כרך ראשון: תש"ד-1944; כרך שני: תשי"א-1951; כרך שלישי: תש"ל-1970.
מספר עמודים כרך ראשון: XXIII + 376 + 1 עמודים; כרך שני: XXIV + 561 + 2 עמודים; כרך שלישי: ט"ו + 2 + 202 עמודים.
קישורים חיצוניים
OCLC 83416224
הספרייה הלאומית 001836707

תולדות היהודים במצרים וסוריה תחת שלטון הממלוכים[1] הוא שמה של סדרת ספרים מאת המזרחן, חוקר הלבנט בימי הביניים, אליהו אשתור. הסדרה כוללת שלושה כרכים, שיצאו לאור בין השנים תש"ד (1944) - תש"ל (1970), ומתוארות בהם תולדות הקהילות היהודיות במצרים ובסוריה והעומדים בראשן, בזמן שלטון הממלוכים, משנת 1250 לספירה (רצח האמיר האיובי האחרון תוראן שאה, ותפיסת השלטון במצרים על ידי הממלוכים הבחרים) ועד לשנת 1517 (כיבוש מצרים על ידי העות'מאנים). אשתור שילב בשני הכרכים הראשונים מידע המבוסס על תעודות ומסמכים של התקופה הנחקרת, ממקורות מוסלמיים, נוצריים ויהודיים, לרבות תעודות מהגניזה הקהירית, והיה הראשון לעשות כן.[2]

הרקע לכתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכרך הראשון של הספר הוא עיבוד עבודת הדוקטורט של אשתור, אותה הגיש לסנאט האוניברסיטה העברית בשנת 1943.[3] אשתור החל לאסוף חומר, שישמש אותו לכתיבת העבודה, כבר בשנת 1937 (וככל הנראה אף לפני כן[4]), כאשר היה סטודנט באוניברסיטת וינה. המקורות כללו את המידע שאסף מהחיבורים ההיסטוריים הערביים על תקופה זו, הן אלו שבדפוס והן שבכתב יד, שהיו מצויים בספרייה הקיסרית בווינה. מידע נוסף הוא מצא בכתבי היד שבספריות בברלין, גוטא וליידן, אותם קיבל דרך מחלקת ההשאלה של הספרייה הקיסרית.[3] באותו הזמן, נחשף גם לראשונה לגניזה הקהירית, עת נהג לתרגם, עבור פרופ' שמחה אסף (שישב בארץ ישראל), תעודות בשפה הערבית מן הגניזה, שהיו מצויות בווינה. אשתור אף החל לכתוב את החיבור בווינה,[5] אולם לאחר כיבוש אוסטריה על ידי הנאצים והאנשלוס בשנת 1938, נמלט מווינה לירושלים, בה המשיך את לימודיו לתואר דוקטור באוניברסיטה העברית, בהדרכתו של המזרחן ל. א. מאיר, ובמקביל עבד בבית הספרים הלאומי.[3] בתקופה זו התאפשר לו לבחון מקורות נוספים של התקופה אותה חקר, לרבות תעודות מן הגניזה הקהירית, ובין היתר הצליח לתארך ולשייך לתקופת הממלוכים, מספר תעודות שלא נשאו תאריך.[6]

באביב 1943 קיבל את פרס מוצרי, ובאמצעותו ערך ביקור בן חודש ימים בספריית צ'אהריה בדמשק, בספריית המדרסה האחמדית בחלב ובאוניברסיטה הישועית בביירות, לצורך איסוף מקורות נוספים לעבודת הדוקטורט. בקיץ אותה שנה הגיש את העבודה והוענק לו תואר דוקטור לפילוסופיה.[3]

לאחר קבלת התואר, הוא כתב מחדש מספר פרקים של העבודה, ערך עדכונים על בסיס מקורות שלא נודעו לו לפני כן, והוציאהּ לאור בשנת 1944, ככרך הראשון של ספרו "תולדות היהודים במצרים וסוריה תחת שלטון הממלוכים", תקופת הממלוכים הבחרים.[3]

לצורך כתיבת הכרך השני, על "היהודים במצרים וסוריה תחת שלטון הממלוכים", תקופת הממלוכים הברג'ים (הצ'רקסים), קיבל אשתור את הפרס ע"ש מוריץ ושרלוטה ורבורג, והיה לחוקר הראשון שקיבלו. בעזרת הפרס יכול היה להתפנות מחלק מעבודתו בבית הספרים ולהתמסר לעבודת המחקר על התקופה בה עוסק הספר, וכן להזמין צילומים של כתבי יד ערביים מקושטא ומאוקספורד. הכרך השני מתבסס בעיקר על מקורות בני התקופה, בין היתר ספרי כרוניקה ערביים, ספרי שו"ת של רבנים, ספרי מסעות של צליינים יהודים ונוצרים לארץ ישראל ודוחות סוחרים, בעיקר נוצרים. הוא החל לעבוד על הספר בשנת תש"ד וסיים לכתוב אותו ארבע שנים אחר כך, בשנת תש"ח,[7] הספר נדפס רק בשנת 1951. הכרך השלישי יצא לאור בהפרש שנים גדול עוד יותר, בשנת 1970.

אשתור פסח כמעט לגמרי על תיאור הקהילות היהודיות בארץ ישראל בתקופה זו, על אף שגם ארץ ישראל נשלטה באותה העת על ידי הממלוכים, מאחר שסבר כי להיסטוריה של היהודים בארץ ישראל "נדרשת חקירה מיוחדת ומעולה בכל פרט ופרט משום תפקידה המיוחד של הארץ בקורות ישראל. החוגים המדעיים המוסמכים הכירו שמחקר זה צריך להיעשות על ידי חבר מלומדים... ומה טעם שיחיד יתחרה במפעל משותף של חבר מלומדים?".[8]

הכרך הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטח הסולטנות הממלוכית, תקופת השושלת הבחרית

הכרך הראשון עוסק בתקופה שבין 12501382, תקופת הממלוכים הבחרים. בתחילתו מובאת הקדמה מאת המחבר וכן רשימה ביבליוגרפית של המקורות בהם השתמש לשם חיבורו. לאחר מכן באים שישה שערים, המחלקים את הדיון בספר לשלוש תקופות (השער הראשון, השער הרביעי והשער החמישי). בסוף הספר מובאת רשימה קצרה של תיקונים והוספות.

החיבור נכתב אפוא על תקופה שאיננה על פי החלוקה המקובלת לתקופות של ההיסטוריה היהודית (התקופה עליה מבוסס חיבורו צריכה לכאורה להיות מזמן פטירתו של הרמב"ם[9] ועד לגירוש ספרד), ואשתור מנסה להצדיק סטייה זו בטענה כי:

בכל זאת כדאי להתחיל את ההיסטוריה של היהודים בארצות המזרח הקרוב בימי הבינים המאוחרים עם הקמת המשטר הממלוכי ולסיים אותו עם הכבוש התרכי כי במחצית הראשונה של המאה השלש-עשרה לא היו המדינות האלו חטיבה פוליטית אחת ואלו מאמצע המאה הי"ג עד שנת 1517 נמצאו כל היהודים במצרים וסוריה, לבנון וא"י (חוץ מרצועת החוף שגם היא נכבשה בשנת 1291) תחת שלטון אחד, תחת משטר פוליטי, כלכלי, חברתי, דתי ותרבותי אחיד.

עמ' XV לכרך הראשון של הספר.

לאורך כל הספר שזר אשתור יחד את ההיסטוריה הכללית של מצרים וסוריה עם תולדות היהודים בארצות אלה. מלבד השפעת השלטון הכללי על היהודים, סבר אשתור שיש לבדוק גם את הגורמים והכוחות שהשפיעו על האוכלוסייה המוסלמית, שכן הם בוודאי השפיעו גם על האוכלוסייה היהודית.[10]

  • מבוא: המבוא לספר, סוקר כללית את התקופה עליה דן הספר. למבוא שלושה פרקים: הפרק הראשון, "הסטרקטורה הפוליטית של המדינה הממלוכית", ובו מפורטות הסיבות לעליית הממלוכים, מוצאם, מה כוללת המערכת הביורוקרטית של שלטונם וכיצד התנהלה; הפרק השני, "הסטרקטורה הכלכלית של המדינה הממלוכית", ובו מובאות הסיבות שלדעת אשתור הביאו לירידה הכלכלית של מצרים, בתקופת שלטון הממלוכים. בעיקר הוא מאשים בכך את הממשלה הממלוכית ובפרט את הצבא, שביקשו להגדיל את הכנסותיהם על חשבון התושבים; והפרק השלישי, "היהודים במצרים ובסוריה בתקופה שלפני שלטון הממלוכים", שבו מתוארים היהודים בתקופת הח'ליפות הפאטמית, שאותה מכנה אשתור "תור הזהב בהיסטוריה של היהודים במצרים",[11] והעדות השונות להן התחלקו (קהילת הבבלים וקהילת הירושלמים).

לאחר פרק המבוא, שישה שערים:

  • השער הראשון, מכבושי המונגולים עד גזרת ס"א: השער מכיל 5 פרקים, ומתוארים בו כיבושי המונגולים בארצות המזרח המוסלמי, ויחסם למוסלמים, ליהודים ולנוצרים. בנוסף, מתוארות תקופות שלטונם של ביברס ושל קלאון, וכן גזרות ס"א, כנגד אנשי החסות הלא מוסלמים (בתקופת שלטונו השנייה של אל-מלך אנ-נאצר מוחמד בן קלאון), לרבות דיון נרחב באגרת השטנה של גאזי אבן אל-ואסטי.
דינר זהב של ביברס ועליו מוטבע סמלו
  • השער השני, בצל הרמב"ם: לשער 2 פרקים, והוא עוסק בעיקר בנגיד היהודים, דוד מימוני, נכד הרמב"ם, וחכמים נוספים מאותו הדור (בעיקר ר' תנחום הירושלמי ופועלו הספרותי, בנו ר' יוסף בן תנחום ועוד).
  • השער השלישי, דרכי הפרנסה: השער הוא בן 4 פרקים, ומתוארות בו דרכי הפרנסה של היהודים לאורך כל התקופה בה עוסק הספר. על בסיס ניתוח מדוקדק של רשימות שונות ותעודות נוספות מן הגניזה וכן תיאורי נוסעים, מפרט אשתור את סוגי המקצועות של היהודים בתחומים השונים, בין היתר בענף המלאכה והתעשייה, ענף המסחר, ומקצועות הרפואה והפקידות.
  • השער הרביעי, תקופת אל-מלך אנ-נאצר: בשער 4 פרקים, הוא עוסק בעיקר בתקופת שלטונו השלישית של אל-מלך אנ-נאצר מוחמד בן קלאון (13091340), ומתוארת בו פעילותם של קנאי האסלאם, בדור ההוא, כנגד התושבים הלא מוסלמים במצרים ובסוריה (היהודים והנוצרים, בעיקר הקופטים). בנוסף מתוארות בפרוטרוט קהילות היהודים במצרים וקהילות היהודים בסוריה, באילו ערים התגוררו ובאילו שכונות התרכזו, אישים מרכזיים, מחלוקות ועוד. אשתור סבור כי בתקופת הממלוכים, החלה ירידה תרבותית אצל יהודי המזרח, והוא מביא מדבריו של יוסף אבן כספי, הבלשן, הפילוסוף ופרשן המקרא הידוע, שבא במיוחד למצרים, בשנת 1312, בתקווה ללמוד פילוסופיה עם הנגיד אברהם בן דוד, מצאצאי הרמב"ם, והתאכזב:

כולם צדיקים אבל בחכמות לא היו מתעסקים וגם בכל המזרח לא היו שם חכמים וקראתי על עצמי 'הוי היורדים מצרים לעזרה' (ישעיהו ל"א א') ואשוב אל ארצי בבשת פנים וכל זמן עמידתי בהליכה ובחזרה היו חמישה חדשים.

עמ' 228 לכרך הראשון של הספר.
בתורו אחר הסיבות לירידה זו, מונה אשתור בין השאר את העובדה כי אך טבעי הוא שלאחר תקופת גאות, יצירת הגאונים, יבוא שפל. עם זאת, את הגורם המרכזי לדעתו לירידה הוא תולה בניוון התרבותי של הסביבה המוסלמית באותו הזמן, ובדבריו שלו:

שמשה של יהדות המזרח מתחילה שוקעת עם ירידת הכוח היוצר של תרבות ערב.

עמ' 227 לכרך הראשון של הספר.
כאילו לשם סגירת המעגל, מובא בסוף השער תיאור של "מגפת" שמד שעברה על אותן הקהילות, בתקופה זו.
  • השער החמישי, ממות אל-מלך אנ-נאצר עד סוף הבחרים: לשער 4 פרקים, והוא דן בתקופה שלאחר מותו של אנ-נאצר ועד סוף תקופת הבחרים (1340 - 1382), ובין היתר מתוארים חילופי השלטון התכופים, השפעת המוות השחור במזרח המוסלמי, הנגידים האחרונים למשפחת הרמב"ם (ר' יהושע, נכד הרמב"ם, ור' דוד, בנו), וכן גזרות קי"ד (1354) ורדיפות היהודים, בתקופת אל-צאלח צלאח אל-דין צאלח בן אל-נאצר מחמד (אשתור מכנה אותו אל-מלך אצ-צאלח). בסוף השער מצוינים האירועים שהתרחשו בשלהי תקופת הממלוכים הבחרים.
  • השער הששי, היהודים והחברה: השער האחרון בן 4 פרקים, והוא דן במעמדם של היהודים בחברה; הוא מתאר את חייהם בקרב שכניהם המוסלמים, דרכי ההתמודדות שנקטו כנגד עלילות שהעלילו עליהם, היחסים בין חכמי הדת המוסלמים, הנוצרים והיהודים וההשפעה שהייתה לכל קבוצה על שתי הקבוצות האחרות.

הכרך השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושה פרשים ממלוכים ברג'ים נושאים רמחים

הכרך השני עוסק בתקופה שבין 1382 - 1517, תקופת הממלוכים הברג'יםצ'רקסים). מלבד הקדמה וביבליוגרפיה, כלולים בכרך השני שמונה שערים ונספח על הקראים.

גם בכרך זה, כבכרך הראשון, שזר אשתור יחד את ההיסטוריה הכללית של מצרים וסוריה עם תולדות היהודים בארצות אלה.

  • השער הראשון, הצ'רכסים הראשונים: לשער 3 פרקים, והוא דן באירועים שבתקופת הצ'רקסים הראשונים. תחילה מתוארת תקופת הסולטאן הצ'רקסי הראשון, ברקוק, ובנוסף מפורטים קורות מצרים וסוריה בזמן כיבושן על ידי המצביא המונגולי תימור. השער עוסק גם בנגיד ר' עמרם, הנגיד הראשון מזה זמן רב שלא ממשפחת הרמב"ם. נאמן לסגנונו המיוחד, פותח אשתור את הפרק הראשון של השער הראשון בתיאור ציורי, המזכיר יותר ספרות יפה מאשר ספר מחקר אקדמי:

יום סתיו קריר בשנת 1382. בשעות שלאחרי הצהרים התקדרו השמים והתכסו עננים, ירדו נטפי מטר. גם בלאו הכי לא היתה המולה ברחובות קהיר גדולה כברוב ימי השנה, כי זהו תשעה עשר יום נמשך הצום הגדול של חודש רמצ'אן והתנועה התנהלה בעצלתיים...אך לפתע נשמע מרחוק קול תופים. משער השרשרת... יצאה תהלוכה. לפניה נערים רצים לפנות את הדרך... והנה עוברים השרים היושבים ראשונה במלכות, הקצינים רמי המעלה והפקידים הגבוהים, השופטים העליונים של ארבע האסכולות האורתודוכסיות, הכהנים והסגנים... אחריהם רוכב אמיר הדור פנים על פרדת המלך, גבר חסון בשנות הארבעים, בעל זקן ארוך. ארשת פניו מעידה על מרץ ורצון חזק. מעיניו הגדולות והבולטות נשקפת ערמומיות, והקמטים שהתחילו מסתמנים מסביבן מספרים על יסורים עברו עליו במשך שנים רבות בהיותו עבד נמכר מיד ליד, בשבתו בסוהר בגולה... הסוחרים שאלו זה את זה לפשר הדבר, והשיכ'ים במדרסות התלחשו מפה לאוזן. והנה יצאו כרוזות וקראו שיהא שלום ושלוה, מקח וממכר, משא ומתן. הרחובות קושטו והעיר המתה וכל העם ענה "יחי המלך אל-מלך אצ'-צ'אהר ברקוק" ותבע הארץ בקולם. האם ידעו ההמונים שהריעו לכבוד השולטאן החדש שנפתחה תקופה חדשה בתולדות ארץ הנילוס?

עמ' 1 - 2 לכרך השני של הספר.
  • השער השני, קהילות מצרים וסוריה באמצע המאה החמש עשרה: השער הוא בן 4 פרקים, והוא מתאר את קהילות היהודים במצרים וסוריה באמצע המאה החמש עשרה, וקורותיהן במקביל לקורות אותן ארצות. אשתור משתדל לקשר כאן בין האנרכיה השלטונית שהשתררה באותו הזמן, ההידרדרות והניוון התרבותי של האוכלוסייה המוסלמית, יחד עם חוסר הסובלנות והקנאות הדתית שהפגינו כלפי התושבים הלא מוסלמים בארצות אלה, לבין השקיעה התרבותית של הקהילות היהודיות באותן ארצות.
  • השער השלישי, דרכי הפרנסה: השער כולל 4 פרקים, והוא עוסק בדרכי הפרנסה של היהודים בימי הברג'ים. תחילתו בתיאור המשק המצרי והמשק הסורי באותה התקופה. הוא דן בשערי המטבעות ואמצעי התשלום השונים, וניסיונות הסולטאנים לייצב את מערכת הכספים. בין היתר, מביא אשתור בפרוט רב את מחירי החיטה, השעורה והלחם, במצרים (בין השנים 12641497) ובסוריה (בין השנים 12961406),[12] שערי מחירים של מוצרים נוספים, וכן שיעור שכר העבודה של איכרים, סוחרים, אנשי צבא, פקידים, רופאים ועוד; אחר כך דן אשתור במצב הקשה של כל מי שעסק בענפים המלאכה והתעשייה, ובפרט היעלמותם של היהודים מענפים אלה, ככל הנראה עקב פעולותיה ההרסניות של הממשלה; מכאן עובר אשתור לדון בענף המסחר והבנקאות, בו היה חלקם של היהודים רב יותר, ולמעשה טוען כי מרבית היהודים בתקופה זו עסקו בענפים אלה; לבסוף דן אשתור במקצועות הרפואה והפקידות, וחלקם של היהודים במקצועות אלה, והוא אף מביא רשימה של 23 רופאים יהודים ידועים, מתקופה זו (בין השנים 13801514).
  • השער הרביעי, המעמד המשפטי של היהודים: גם לשער זה 4 פרקים, והוא עוסק במעמד המשפטי של היהודים. השער פותח בסקירה כללית של מערכת המשפט במדינה הממלוכית, סדרי השיפוט, הערכאות השונות, יתרונה של האסכולה השאפעית במצרים על שלוש האסכולות האחרות, וסמכויות השיפוט של בתי הדין וראש המשטרה; מכאן עובר אשתור לתאר את המעמד המשפטי של היהודים בפני ערכאות המוסלמים, סדרי הדין, ברירת השיפוט בסכסוכים בין בני העדות והדתות השונות, והעונשים שהוטלו על המורשעים; פרק נוסף עוסק בחוקי ההפליה השונים (בין היתר, תקנות בקשר לבנייה או שיפוץ בתי תפילה לא מוסלמיים; חוקי לבוש שונים, למשל חיוב חבישת מצנפות בצבעים שונים, חיוב חגירת חגורות ועוד; איסור על רכיבה על סוס ואופן הרכיבה על בהמות רכיבה אחרות; איסור רכישת קרקעות, שלא נאכף; איסור העסקת פקידים לא מוסלמים, שבדרך כלל לא נאכף; חוקי ירושה ועזבונות מחמירים והמאבקים לביטולם; איסור התגיירות של בני עדות שונות, לרבות שפחות נוצריות, ועוד), ובעונשים על המזלזלים בכבוד האסלאם. הפרק האחרון בשער זה עוסק במעמד המשפטי של מוסד הנגידות וסמכויות השיפוט של הקהילה היהודית.
  • השער החמישי, המסים: לשער 3 פרקים, והוא מפרט את המסים השונים שהוטלו על היהודים. הוא פותח בדיון בקשר למס הגולגולת (ג'זיה). על מנת להבין מה היה שיעור המס שהפרישו היהודים משכרם, עורך אשתור דיון מפורט בקשר לשיעורי השכר של בעלי המקצועות השונים באותה התקופה, ומגיע למסקנה כי: "מספרים אלה מדברים בלשון ברורה. הם מוכיחים שמס הגולגולת לא היה מס כבד. הסכום שהיהודי או הנוצרי היה צריך להפריש מהכנסותיו בשביל מס זה לא היה מהסעיפים החשובים בתקציבו"[13]; אחר כך דן אשתור בדרכי הגבייה של המס; ולבסוף מפרט בקשר למסים אחרים, שהיו לרוב מסים לא קבועים ונשתנו מזמן לזמן. בין היתר הוטלו מכסים על ייבוא סחורות ואף על מעבר אנשים מאזור לאזור, מס על היין, מס "קדום" (מעין "טיפ" לממונה חדש על אזור או ענף מקצועי), מס נישואין, מס מעבר בשכונות מוסלמיות (לקבורת מתים), מסי רכוש, השתתפות באחזקת הצבא, וקנסות שונים. אשתור טוען כי נטל המס על היהודים היה גדול יותר משאר העדות הלא מוסלמיות.[14]
  • השער הששי, החברה היהודית: השער כולל 4 פרקים, ובו מתוארת החברה היהודית של אותה התקופה: מובא תיאור של שכונות היהודים, בעיקר בקהיר, לרבות תיאור חיצוני של בתיהם ובגדיהם, שפתם, השמות הערביים שאימצו, ודרגת ההתבדלות משכניהם הלא יהודים; מפורטת התנהלות החיים בקרב בני המשפחה ומובאים סדרי הבית; מצוינים מנהגים שונים, בתחום הנישואין, הקבורה ועוד; מתוארת רמת ההשכלה ודרכי החינוך; נדון הקשר לקהילות יהודיות אחרות; מובאים מנהגי התפילה ושאר מנהגים בימי חול, בחגים ובמועדים מיוחדים. אשתור מציין כי היהודים באותה העת היו אדוקים מאוד, בעיקר בקשר לשמירת השבת, וכי התפללו על פי הנוסח שבסידור הרמב"ם[15]; מוזכר מנהג העלייה לרגל לארץ ישראל ולמקומות קדושים ("זיארה"); וכן מובא דיון בקשר למוסדות ניהול הקהילה, לרבות הפרנסים, הזקנים (מתוכם נתמנה שיך' אל-יהוד, נציג הקהילה בפני השלטונות המוסלמים), הדיינים, החכמים, הרבנים ושאר כלי הקודש. אשתור מציין כי השליטה על הקהילה הייתה בידי חוג משפחות מצומצם (בדרך כלל מדובר במשפחות הסוחרים הגדולות) ואילו לחוגים רחבים אחרים בקהילה לא הייתה יכולת השפעה רבה. הקהילה קיבלה החלטות בצורת תקנות ואחת מדרכי הכפייה שהיו לה על בודדים בקהילה שסירבו לקבל את סמכותה הייתה הכרזת חרם על אותו סרבן. עם זאת ועל אף קיום של מוסדות אילו, הוא קובע כי "מצב הקהילות מבחינה ארגונית וכספית הוא... עגום למדי".[16]
אל-אשרף סיף אל-דין קאיתבאי, אשר לתקופת שלטונו מוקדש השער השביעי של הכרך השני של ספרו של אשתור
  • השער השביעי, תקופת קאיתבאי: השער הוא בן 3 פרקים, והוא דן בתקופת שלטונו של אל-אשרף סיף אל-דין קאיתבאי. הפרק הראשון דן בעלייה לשלטון של קאיתבאי וביחסים שבינו לבין היהודים. על אף אדיקותו, לא היה קאיתבאי קנאי קיצוני ולא רק שלא רדף את המעוטים הדתיים האחרים, אלא גם דאג להגן עליהם מפני קנאים אחרים (ואף כּוּנה בשל כך על ידי הנזיר פליקס פברי "כורש חדש"), אם כי לא מנע מלסחוט אותם, כפי שסחטו אותם כל הסולטאנים האחרים. רוב הפרק מוקדש לתיאור השתלשלות המחלוקת הגדולה בין חכמי המשפט המוסלמי, שהתפשטה בכל העולם המוסלמי, בדבר הריסת בית כנסת בירושלים על ידי קנאי דת מוסלמים, והצורך בהתערבותו של קאיתבאי כדי להגן על היהודים מפניהם; הפרק השני מתאר את הקהילות היהודיות במצרים ובסוריה בסוף המאה החמש עשרה, בעיקר לפי תאורי הנוסעים משולם מוולטרה, ורבי עובדיה מברטנורא, בקשר ליהודי מצרים וטריפולי (לבנון), ולפי החכם האיטלקי רבי יוסף דמונטנייא בקשר ליהודי דמשק; הפרק השלישי דן בהתמעטות האוכלוסין הגדולה, בתקופה שבין ביקורו של משולם מוולטרה לבין ביקורו של רבי עובדיה מברטנורא, בהתאם לדיווחיהם ועל בסיס מקורות נוספים. אשתור מייחס ירידה גדולה זו למגפה השחורה ומגפות אחרות, למלחמות הממושכות בין הצלבנים והמוסלמים ולמלחמות הפנימיות בין הסיעות השונות של הממלוכים וכן לחוסר הפוריות של הממלוכים עקב האקלים החם של מצרים ותנאי החיים הקשים של האוכלוסייה הערבית.
  • השער השמיני, מגורשי ספרד במצרים ובסוריה: הוא השער האחרון, והוא כולל 3 פרקים, המתארים את פועלם והשפעתם של מגורשי ספרד במצרים ובסוריה. הפרק הראשון מתאר את הגירת יהודי ספרד (לרבות אנוסים) וסיציליה אל ארצות המזרח, והתקבלותם על ידי קאיתבאי, הן משום שראה בהם מקור הכנסה חשוב והן בשל איבתו לשלטון הקתולי. הפרק דן בבני משפחת שולאל, בפרט רבי נתן הכהן שולאל, שהועלה לכס הנגידות במצרים, זמן קצר לאחר הגיעו אליה. הפרק השני דן בגדולי הדור, מגורשי יהדות ספרד, ביניהם הרדב"ז, רבי יעקב בירב, רבי שמואל בן סיד (בן סידליו), והשפעתם והשפעת משפחות מיוחסות אחרות על הקהילות היהודית אליהם הגיעו, לרבות הקהילות היהודית במצרים, בסוריה ובארץ ישראל. בהקשר זה, מציין אשתור שעד להגעת מגורשי ספרד היו במצריים שתי עדות: המסתערבים ("ילידי המזרח דוברי ערבית") והמערביים ("מהגרים ממרוקו ושאר המדינות בצפון אפריקה, אף הם דוברי ערבית"). לאחר הגעת המגורשים, הם ייסדו מוסדות נבדלים, עם בתי כנסת, בתי דין ואף בתי קברות משלהם (בדמשק קמה קהילה נוספת, קהילת הסיצליאנים). עם חלוף הזמן, התמזגו הספרדים והמסתערבים, הראשונים למדו את שפת הערבית והאחרונים אימצו את רוב מנהגי ספרד; הפרק האחרון מוקדש לתקופתו של הנגיד רבי יצחק שולאל, קרובו של רבי נתן הכהן שולאל. תחילת הפרק עוסק בחילופי השלטון התכופים לאחר מותו של קאיתבאי והסבל הרב של האוכלוסייה המקומית בשל כך, והתייצבות המצב (לרבות שיפור היחס ליהודים) לאחר עלייתו שלשטון של אל-אשרף קאנצוה אל-ע'ורי (1501 - 1516). בהמשך הפרק מובאים פרטים ביוגרפיים על רבי יצחק שולאל, וכן על משפחת דיין מקהילת חלב, בצירוף שושלת היוחסין של המשפחה, המתייחסת לבית דוד ולמשפחת ראש הגולה חסדאי בן בוסתנאי ולבית יאשיה בן זכאי. חלק נוסף של הפרק עוסק בבתי המסחר הגדולים שהקימו מגורשי ספרד. החלק האחרון מתאר את שלהי תקופת שלטון הממלוכים, לפני הכיבוש העות'ומאני.
  • נספח, הקראים: העוסק כשמו כן הוא בעדה הקראית. החלק הראשון של הנספח הוא למעשה רשימה של 67 קראים מפורסמים שישבו במצרים ובסוריה, עם מעט פרטים ביוגרפים עליהם. החלק השני מביא ארבע רשימות יוחסין של בני משפחה קראית אחת, המתייחסת ל"נשיא" שלמה בן דוד בן חסדאי בן שלמה בן דוד בן בועז בן יהושפט בן יאשיהו בן שאול בן ענן.

הכרך השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכרך השלישי יצא לאור כאמור, בשנת 1970, והוא כולל הקדמה, ביבליוגרפיה קצרה ו- 74 תעודות מן הגניזה המצרית,[17] בצרוף תרגום של התעודות הכתובות בערבית יהודית והסבר התוכן והערות נוספות לכל תעודה בספר. בנוסף לתעודות אלו מובאת בסוף הספר "רשימה ותוכן הדברים של תעודות מן הגניזה אשר פורסמו מאז הופעת כרך ב'" (עמ' 145 - 147), המוסיפה עוד 13 תעודות לתקופה הנחקרת.

התעודות עוסקות בעניינים פרטיים (למשל תעודה א', רשימה על לידתו של רבי דוד נכד הרמב"ם), דיני משפחה (כתובות, שידוכין, צוואות, גטין, ייבום, הסכמים בין בעל ואישה), ענייני שחיטה, ענייני מסחר (קבלות על תשלומים, שטרי מכר, שטרי חוב, כתבי בית דין, פשרות), ייפויי כוח, פנקס קהילת קהיר, דוחות בעניינים שונים, בקשות, הוראות מאת הנגיד, מדרש גאולה, ועוד. צילום של שתיים מהתעודות (תעודה מס' ל"ו ותעודה מס' ס"ד) מובא בפתח הספר.

בנוסף, מכיל כרך זה הוספות לכרכים הקודמים ושלושה מפתחות לשלושת הכרכים: מפתח השמות (עמ' 157 - 186), מפתח המקומות (עמ' 187 - 196) ומפתח העניינים (עמ' 197 - 202).

הביקורת על סדרת הספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר צאת כל אחד מהכרכים לאור, התפרסמו מספר רשימות בקורת על עבודתו של אשתור.[18] בדרך כלל משבחים הכותבים את עבודתו של אשתור, בפרט על היותו הראשון לכתוב את קורות היהודים במצרים ובסוריה, בתקופת הממלוכים, תוך שילוב של כל המקורות (שהצליח להגיע אליהם), המוסלמיים, הנוצריים והיהודיים.[19]

כך למשל, מצר החוקר דוד תמר, על כך שלא כלל אשתור את ארץ ישראל בשני הכרכים הראשונים, מכיוון:

שמחברנו הוא מן היחידים המסוגלים לעבודה נכבדה זו.

ועל צאת הכרך השלישי הוא מוסיף:

הכרך השלישי שנתפרסם זה עכשיו, משלים את החיבור החשוב כולו.

גם החוקר גויטיין כותב:

הכרך השלישי של תולדות היהודים בימי הממלוכים, המונח כעת לפנינו, מפטיר ומכתיר...מפעל חיים, שליווה את המחבר במשך שלושים וחמש שנים לפחות. בצדק ירגיש סיפוק על מוגמר זה, ולומדי ההיסטוריה היהודית וחובביה יקבילוהו בשמחה. במפתחותיו המפורטים הוא עושה אוזניים לידיעותיו המרובות המשוקעות בשלושת הכרכים...

ש"ד גויטיין, "כתבי גניזה מן התקופה הממלוכית", תרביץ, מ"א (תשל"ב), עמ' 59 - 81.[20]

עם זאת, משנות ה-2000 מתבצעות הערכות מחדש של רבים ממחקרי היסוד במדעי היהדות, תוך בדיקה חוזרת של הנחות היסוד ששימשו את החוקרים והקשר בינן לבין המסקנות אליהן הגיעו במחקריהם. במאמר שכתבה על דרכי המחקר של קהילות יהודי ארצות האסלאם בימי הביניים, הקדישה חוקרת הגניזה מרים פרנקל, לאליהו אשתור ולמחקריו, חלק נכבד.[21] פרנקל סבורה כי אשתור העריך במידה רבה (ואולי במידה רבה מדי) את ההיסטוריה הממוסדת והרשמית של התקופה, בפרט משום שלדעתו היו כותביה קרובים לאירועים המתוארים על ידם, ולפיכך אמינים יותר. הוא לא הסתיר את התפעלותו מההיסטוריונים המצריים בני התקופה אותה חקר, על שישבו בעיר הבירה והייתה להם גישה לארכיונים הממשלתיים,[22] וסבר כי חלק מהצלחתו כחוקר היא לחשוף את המקורות האובייקטיביים ביותר, כאשר מידת האובייקטיביות נמדדת לטעמו על פי רמת הדיוק בה העתיקו מקורות מאוחרים מהיסטוריונים אלה.[21]

פרנקל סבורה עוד כי הביוגרפיה האישית של אשתור והתקופה בה חי היו גורמים שהשפיעו במידה רבה על דרכו כחוקר ועל מחקריו, והפכו אותם למחקרים מגמתיים. היא טענה כי "אשתור ראה את עצמו כמעין היסטוריון מוסדי הפועל בשירותו ובחסותו של מוסד אקדמי-לאומי", הבא למלא "שליחות חינוכית לאומית". משום כך, הוא לא יכול היה רק לדווח באופן אובייקטיבי על הממצאים ההיסטוריים שחשף, אלא גם ביקש ליצור "אמפתיה והזדהות כלפי דמויות העבר, לחזק את תחושת העבר המשותף והמוצא המשותף ולהגיש לבני דורו את העבר כמופת חינוכי או כלקח הדורות". ייתכן גם, כי העובדה שנאלץ להימלט מווינה, לאחר האנשלוס, תרמה גם היא למגמתיות בכתיבתו, שכן חש כפליט החייב תודה למציליו[23] ותלוי לפרנסתו בבית הספרים הלאומי, בו החל לעבוד לאחר שהגיע לארץ. משום כך, היה חלק מחוקרי "האסכולה הירושלמית", שלא חקרה את ההיסטוריה היהודית בימי הביניים כחלק מההיסטוריה של כל אזור ואזור בה חיו הקהילות יהודיות, אלא במנותק מהם, וראתה בכל קורות העם היהודי באותה התקופה "כמעין הכנה ומבוא לשיבת העם לארצו" ולהקמת מדינת ישראל.[21]

זאת ועוד, טוענת פרנקל, כי בבואו לחקור את קהילות היהודים בארצות המזרח בימי הביניים, לא יכול היה אשתור להתנתק ממה שראה כאשר הביט בקהילות יהודי המזרח בשנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל, וביקש להסביר לעצמו את הפער שבין מה שהוא סבר כמצב ירוד בהווה של קהילות יהודי ארצות האסלאם,[24] לבין תור הזהב של קהילות אלה בתקופת שלטונה של הח'ליפות הפאטימית ושנים רבות אחר כך בספרד המוסלמית. ההסברים שסיפק לפער זה, השתנו במהלך השנים, ממחקר למחקר ואף מהכרך הראשון לכרך השני, והם משקפים את מידת התנתקותו מתפיסת האסכולה הירושלמית. וכך, בכרך הראשון, כאשר עדיין היה נאמן ל"אסכולה הירושלמית", שהאמינה כי יש לחקור את ההיסטוריה היהודית כמקשה אחת, כאמור כמעט במנותק מההיסטוריה הכללית,[25] הוא חיפש את ההסברים לפער, לא בתולדות אותן ארצות,[26] אלא במעשיהם של הקהילות היהודיות בלבד. הוא סבר כי משום שהעדיפו את ההסתגרות ולימוד התלמוד והקבלה על פני המדע, הספרות והפילוסופיה, הביאו על עצמם יהודי המזרח סטגנציה וניוון רוחניים, והוא אף השווה בין היהודי המזרחי, החי בשלהי תקופת הממלוכים לבין היהודי הגטואי באירופה (ואותה הקבלה להיסטוריה של יהדות ארופה, משמשת אותו גם לחלוקה ההיסטורית שערך, כאשר אסונות וגזירות משמשים כנקודות ציון במעבר מתקופה אחת לשנייה).[21] בכרך השני, סבורה פרנקל, השתחרר אשתור מתפיסות האסכולה הירושלמית, והחל לחפש את הגורמים לפער דווקא בהיסטוריה הכללית של החברה האיסלאמית, שבתוכה חיו יהודי המזרח, ומצא את "האשם" במצב הירוד של יהודי המזרח בשקיעה הכללית של המזרח כולו.[21] הוא המשיך לפתח רעיון זה במאמר מאוחר יותר,[27] אם כי הפעם משתלט עליו שיח אוריינטליסטי, הרואה במזרח המוסלמי מקור לשחיתות ולעריצות ובמערב הנוצרי מקור לחוקתיות ורציונליות.[21]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרטים ביבליוגרפיים על סדרת הספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תולדות היהודים במצרים ובסוריה תחת שלטון הממלוכים, ירושלים: מוסד הרב קוק, 3 כרכים:
    • כרך ראשון: א. שטראוס, תקופת הממלוכים הבחרים, ה’ אלפים י’-ק"מ (צ"ל קמ"ג) / 1250 - 1382, תש"ד-1944 (1 + 376 + XXIII עמודים).
    • כרך שני: א. שטראוס, תקופת הממלוכים הברג'ים, הקמ"ג - רע"ז / 1382 - 1517, תשי"א-1951 (XXIV + 561 + 2 עמודים).
    • כרך שלישי: אליהו שטראוס-אשתור, תעודות מן הגניזה, תש"ל-1970 (ט"ו + 2 + 202 עמודים. כולל מפתחות לשלושת הכרכים).

מאמרי ביקורת על כרכי הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • J. B. Segal, (Review of) History of the Jews in Egypt and Syria under the Mamlook'os (In Hebrew), Vol. II by A. Strauss, Bulletin of the School of Oriental and African Studies, University of London: Vol. 17, No. 2 (1955), pp. 378 - 379.
  • A. L. Udovitch, (Review of) History of the Jews in Egypt and Syria under the rule of the Mamlūks. Vol. III, by E. Ashtor, Bulletin of the School of Oriental and African Studies, University of London: Vol. 36, No. 1 (1973), pp. 139 - 140.
  • Moshe Perlmann, (Review of) Toledot ha-Yehudim be-Mizra-yim ve-Suria tahat Shilton ha-Mamlukim (History of the Jews of Egypt and Syria under the Rule of the Mamluks by E. Ashtor, Jewish Social Studies, Vol. 35, No. 2 (Apr., 1973), pp. 165 - 167.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר ופרטים עליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרי ביקורת על סדרת הספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שם הספר בשני הכרכים הראשונים הוא: "תולדות היהודים במצרים וסוריה תחת שלטון הממלוכים", ורק בכרך השלישי מופיע השם: "תולדות היהודים במצרים ובסוריה תחת שלטון הממלוכים".
  2. ^ ראו דברי אשתור בעמ' XIII להקדמה לכרך הראשון של ספרו תולדות היהודים במצרים וסוריה תחת שלטון הממלוכים, תקופת הממלוכים הבחרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ד-1944: "הסופר הבא לכתוב את קורות היהודים תחת שלטון הממלוכים מוצא אפוא מחקרים אחדים על נושאים השייכים לאותה תקופה, אולם לשווא יחפש אף מאמר אחד המוקדש דווקא לתקופה זו המבוסס על תאום המקורות השונים ועל-כן הוא נאלץ ללקט את הידיעות הבודדות ולהתגבר עצמו על כל המכשולים הכרוכים באופי המקורות".
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 ראו עמ' XVI להקדמה לכרך הראשון של ספרו תולדות היהודים במצרים וסוריה תחת שלטון הממלוכים, תקופת הממלוכים הבחרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ד-1944 (ההפנייה הראשונה להקדמת הספר נמצאת במאמרו של נחמיה לבציון, "פרופסור אליהו אשתור ז"ל - דרכו בחקר תולדות היהודים בארצות האסלאם", פעמים 21 (תשמ"ה), מכון בן צבי, עמ' 134 - 138.).
  4. ^ ראו ש"ד גויטיין, "כתבי גניזה מן התקופה הממלוכית", תרביץ מ"א (תשל"ב), עמ' 59 - 81, באתר JSTOR (גישה מוגבלת). במאמר ביקורת זה, שנכתב לאחר פרסום הכרך השלישי בסדרה, מציין גויטיין, בעמ' 59, כי: "בשעה שאני כותב טורים אלה מונחים לפני שלושה תדפיסים על נושא זה מן השנים 1936 - 1938, שכתב אותם המחבר בווינה עוד קודם שעלה לארץ בשנת 1938. הוא בא הנה ומחקרו בידו".
  5. ^ ראו ש"ד גויטיין, "כתבי גניזה מן התקופה הממלוכית", תרביץ מ"א (תשל"ב), עמ' 59 - 81, בעמ' 59. באתר JSTOR (גישה מוגבלת).
  6. ^ ראו עמ' י' להקדמה לכרך השלישי של ספרו תולדות היהודים במצרים ובסוריה תחת שלטון הממלוכים, תעודות מן הגניזה, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ל-1970.
  7. ^ ראו עמ' III - XVI להקדמה לכרך השני לספרו תולדות היהודים במצרים וסוריה תחת שלטון הממלוכים, תקופת הממלוכים הברג'ים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"א-1951.
  8. ^ לציטוט ראו עמ' XV להקדמה לכרך הראשון של ספרו תולדות היהודים במצרים וסוריה תחת שלטון הממלוכים, תקופת הממלוכים הבחרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ד-1944 (ההפניה הראשונה לציטוט, נמצאת במאמרה של מרים פרנקל, "תיבת ההיסטוריה של יהודי ארצות האסלאם בימי הביניים - ציוני דרך וסיכויים", פעמים 92 (תשס"ב), מכון בן צבי, עמ' 23 - 61 (על אשתור ראו עמ' 38 - 47), בעמ' 40).
  9. ^ ראו למשל חיבורו של יעקב מאן, על הקהילות היהודיות במצרים ובסוריה תחת שלטון הח'ליפות הפאטימית, היא התקופה הקודמת לתקופת הממלוכית (The Jews in Egypt and in Palestine under the Fatimid Caliphs), המסתיים בשנת מותו של רמב"ם.
  10. ^ נחמיה לבציון, "פרופסור אליהו אשתור ז"ל - דרכו בחקר תולדות היהודים בארצות האסלאם", פעמים 21 (תשמ"ה), מכון בן צבי, עמ' 134 - 138.
  11. ^ עמ' 30 לכרך הראשון של ספרו תולדות היהודים במצרים וסוריה תחת שלטון הממלוכים, תקופת הממלוכים הבחרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ד-1944.
  12. ^ על סוריה מפרט אשתור פחות מאשר על מצרים
  13. ^ לציטוט ראו עמ' 291 לכרך השני של ספרו תולדות היהודים במצרים וסוריה תחת שלטון הממלוכים, תקופת הממלוכים הברג'ים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"א-1951.
  14. ^ ראו עמ' 315 לכרך השני של ספרו תולדות היהודים במצרים וסוריה תחת שלטון הממלוכים, תקופת הממלוכים הברג'ים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"א-1951.
  15. ^ לעיון בסידור הרמב"ם ראו דניאל גולדשמידט, ‏סדר התפילה של הרמב'ם ע'פ כ'י אוקספורד, ידיעות המכון לחקר השירה העברית, כרך שביעי, ירושלים ותל אביב: הוצאת שוקן, תשי"ח-1958, עמ' 183 - 213, באתר HebrewBooks.
  16. ^ לציטוט ראו עמ' 395 לכרך השני של ספרו תולדות היהודים במצרים וסוריה תחת שלטון הממלוכים, תקופת הממלוכים הברג'ים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"א-1951.
  17. ^ בפרט תעודות המצויות באוסף טיילור - שכטר שבאוניברסיטת קיימברידג', בספריית המוזיאון הבריטי, ובספרייה הבודליינית שבאוניברסיטת אוקספורד. ראו עמ' ט' להקדמה לכרך השלישי של ספרו תולדות היהודים במצרים ובסוריה תחת שלטון הממלוכים, תעודות מן הגניזה, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ל-1970.
  18. ^ ראו מדגם של רשימות הבקורת בפרק: "לקריאה נוספת", "מאמרי ביקורת על כרכי הספר".
  19. ^ ראו גם מה שכתב אשתור בעמ' XII להקדמה לכרך הראשון של ספרו תולדות היהודים במצרים וסוריה תחת שלטון הממלוכים, תקופת הממלוכים הבחרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ד-1944: "כבר נאמר שבתקופה זו לא עסקו ההיסטוריונים שלנו באופן שיטתי. אף אחד לא נגש לחקור על נושא זה בכל המקורות הנ"ל אלא כמעט כל הסופרים והמלומדים שכתבו על קורות היהודים בזמן ההוא הסתמכו רק על סוג אחד של מקורות...".
  20. ^ מתוך אתר JSTOR. צפייה מוגבלת.
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 21.3 21.4 21.5 מרים פרנקל, "תיבת ההיסטוריה של יהודי ארצות האסלאם בימי הביניים - ציוני דרך וסיכויים", פעמים 92 (תשס"ב), מכון בן צבי, עמ' 23 - 61 (על אשתור ראו עמ' 38 - 47).
  22. ^ עמ' VII להקדמה לכרך הראשון של ספרו תולדות היהודים במצרים וסוריה תחת שלטון הממלוכים, תקופת הממלוכים הבחרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ד-1944 (ההפנייה לדברי אשתור בהקדמה לספרו, על ההיסטוריונים המצריים הנ"ל, מצויה לראשונה במאמרה של פרנקל, בעמ' 39).
  23. ^ פרופ' שמחה אסף סייע לאשתור להחלץ מאוסטריה ולהגיע לארץ ישראל. ראו פרנקל, בעמ' 40, הערת שולים 66.
  24. ^ ראו למשל מה שכתב בעמ' II להקדמה לכרך הראשון של ספרו תולדות היהודים במצרים וסוריה תחת שלטון הממלוכים, תקופת הממלוכים הבחרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ד-1944: "בימינו שבים בני הגולה אל מולדת אבותם ונפגשים בארץ ישראל ושכנותיה בקהלות ירודות ומאובנות וכזאת מספרים נוסעים-סופרים רבים מיהודי אירופה שבקרו בארצות ההן מסוף ימי הביניים. לפנינו פרובלימה חשובה של ההיסטוריה הישראלית - שקיעת היהדות במזרח. התמורה המכרעת הזאת התחוללה בימי הביניים המאוחרים, בתקופת הממלוכים, והיא היא נושא הספר הזה." (השימוש בציטוט נעשה לראשונה במאמרה של פרנקל, בעמ' 41).
  25. ^ השימוש במקורות המוסלמים, לא נועד - לטענת פרנקל - לקביעת זיקה בין קורות היהודים, הנוצרים והמוסלמים, כפי שסבור לבציון (ראו עמ' 135 למאמרו), אלא רק לשם שרטוט המסגרת ההיסטורית ומציאת אזכורים ועדויות למצב היהודים (עמ' 41 למאמרה של פרנקל).
  26. ^ ראו מה שכתב בעמ' II להקדמה לכרך הראשון של ספרו תולדות היהודים במצרים וסוריה תחת שלטון הממלוכים, תקופת הממלוכים הבחרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ד-1944: "אין להסתפק בהסבר כללי ולומר שירידת היהודים בארצות המזרח היתה תוצאה ישירה של הירידה הפוליטית, כלכלית ותרבותית של ארצות אלה כי ליהודים היתה בכל מדינה עמדה פוליטית-חוקית מיוחדת במינה ומרכזים רוחניים חשובים נוצרו בארצות אשר דרגתן התרבותית היתה נמוכה מאוד".
  27. ^ אליהו אשתור, "קוים לדמותה של הקהילה היהודית במצרים בימי הביניים", ציון ל' (תשכ"ה), עמ' 61 - 78, 128 - 157. לבעיית הניוון של המזרח המוסלמי מול הקידמה באירופה, הקדיש אשתור מספר מאמרים נוספים, באנגלית, שרוכזו לאחר מותו, בקובץ מאמריו החמישי, Eliyahu Ashtor (edited by Benjamin Z. Kedar), Technology, industry, and trade, the Levant versus Europe, 1250-1500, London: Variorum Reprints, 1992 (X + 331 pages) (reprint of 9 articles published between 1977 and 1984, in English, French or Italian. לתקציר תוכן הקובץ ראו Technology, Industry and Trade, אפריל 1992, באתר של הוצאת הספרים Ashgate.