תולדות הכנסייה של האומה האנגלית (חיבור)

תולדות הכנסייה של האומה האנגלית
Historia ecclesiastica gentis Anglorum

דף 3v מה־Bede של סנט פטרסבורג
מידע כללי
מאת	בדה ונרביליס
שפת המקור	לטינית של ימי הביניים
סוגה	פרוזה

תולדות הכנסייה של האומה האנגלית (בלטינית: Historia ecclesiastica gentis Anglorum) הוא יצירה שנכתבה על ידי בדה ונרביליס בסביבות שנת 731 לספירה ומתארת את היסטוריית הכנסיות הנוצריות באנגליה, ושל אנגליה באופן כללי, עם דגש על צמיחת הנצרות. הוא חובר בלטינית, ומאמינים שהוא הושלם בשנת 731 כאשר בדה היה בן 59 לערך. הוא נחשב לאחד המקורות החשובים על ההיסטוריה האנגלו-סקסונית, ולדברי חוקרים מסוימים מילא תפקיד מפתח בפיתוח הזהות הלאומית האנגלית.^{[דרוש מקור]}

סקירה

בדה ונדביליס כותב את "ההיסטוריה הכנסייתית של העם האנגלי", מתוך קודקס במנזר אנגלברג, שווייץ.

תולדות הכנסייה של האומה האנגלית היא אוסף של חמישה ספרים המהווה את יצירתו הידועה ביותר של בדה, שהושלמה בסביבות שנת 731. הראשון מבין חמשת הספרים מתחיל ברקע גאוגרפי ולאחר מכן מתאר את תולדות אנגליה, החל מפלישתו של יוליוס קיסר בשנת 55 לפנה"ס, תיאור קצר של הנצרות בבריטניה הרומית ואחריו סיפור שליחותו של אוגוסטינוס לאנגליה בשנת 597, שהביאה את הנצרות לאנגלו-סקסים.^{[דרוש מקור]}

הספר השני מתחיל במותו של גרגוריוס הראשון בשנת 604, ועוקב אחר התקדמות הנצרות בקנט והניסיונות הראשונים להפיץ את הבשורה לממלכת נורת'מבריה. אלה נתקלו במכשול כאשר פנדה, מלך מרסיה הפגאני, הרג את אדווין נורת'ומבריה, שזה עתה התנצר, בקרב האטפילד צ'ייס בסביבות שנת 632. המכשול היה זמני, והספר השלישי מתאר את צמיחת הנצרות בנורת'ומבריה תחת המלכים אוסוולד ואוסווי. שיאו של הספר השלישי הוא סיפור כינוס סינוד ויטבי, הנחשבת באופן מסורתי כנקודת מפנה מרכזית בהיסטוריה האנגלית. הספר הרביעי מתחיל בהקדשתו של תאודורוס מטרסוס לארכיבישוף מקנטרברי, ומספר את מאמציו של וילפריד להביא את הנצרות לממלכת סאסקס.

הספר החמישי מתאר את המצב בימי חייו של בדה, וכולל תיאור של עבודת מיסיונרית בפריזיה, ושל הסכסוך עם הנצרות הקלטית על תאריך חג הפסחא הנכון. בדה כתב הקדמה לחיבור, בו הוא מקדיש אותו לקאולוולף, מלך נורת'ומבריה, בה מוזכר שקאולוולף קיבל טיוטה מוקדמת יותר של הספר; ככל הנראה, קאולוולף ידע מספיק לטינית כדי להבין אותה, וייתכן שאף היה מסוגל לקרוא אותה.^{[דרוש מקור]}

הזמנים המתוארים בכל ספר

• ספר 1 הרפובליקה הרומית המאוחרת עד 603 לספירה
• ספר 2 604–633 לספירה
• ספר 3 633–665 לספירה
• ספר 4 664–698 לספירה
• ספר 5 687–731 לספירה

תוכן

ליצירה "תולדות הכנסייה של האומה האנגלית" יש מטרה פולמוסית ודידקטית ברורה. בדה לא רק שואף לספר את סיפורם של האנגלים, אלא גם לקדם את דעותיו על פוליטיקה ודת. מבחינה פוליטית, הוא תומך בנורת'ומבריה מולדתו, ומעצים את תפקידה בהיסטוריה האנגלית מעבר לזה של ממלכת מרסיה, יריבתה הגדולה בדרום. הוא מקדיש מאמץ רב יותר לתאר את אירועי המאה השביעית, כאשר נורת'ומבריה הייתה המעצמה האנגלו-סקסית הדומיננטית, מאשר את המאה השמינית, כאשר לא הייתה כזו. הביקורת היחידה שהוא מעז להטיל על נורת'ומבריה, עיר הולדתו, מגיעה מכתיבה על מותו של המלך אקגפרית' בלחימה נגד הפיקטים בנכטנסמיר בשנת 685.^{[דרוש מקור]}

הנחות יסוד

אחת הנחות היסוד החשובות ביצירה היא שהתנצרות בריטניה הייתה כולה פרי עבודתם של מיסיונרים איריים ואיטלקים, ללא כל מאמץ מצד הבריטים הילידים. נושא זה התפתח מעבודתו של גילדאס, אשר גינה את חטאי השליטים הילידים במהלך הפלישות, עם פירוט של בדה כי הפלישה וההתיישבות של בריטניה על ידי האנגלים והסקסונים היו עונשו של אלוהים על היעדר מאמץ מיסיונרי ועל הסירוב לקבל את התאריך הרומי לחגיגת חג הפסחא. אף על פי שבדה דן בהיסטוריה של הנצרות בבריטניה הרומית, ראוי לציין שהוא מתעלם מעבודתו המיסיונרית של פטריק הקדוש.

ההיסטוריון וולטר גופארט אומר על היצירה כי היסטוריונים מודרניים רבים רואים בה "סיפור מקורות הממוסגר באופן דינמי כהתקדמות בהנחיית ההשגחה העליונה של עם מעולם האלילים לנצרות; צוות של קדושים ולא לוחמים גסים; שליטה בטכניקה היסטורית שאין שני לה לזמנו; יופי של צורה ודיבור; ולא פחות חשוב, מחבר שתכונות חייו ורוחו מציבות מודל למלגות מסורה". גופארט סבור גם שנושא מרכזי בהיסטוריה הוא עניינים מקומיים, נורת'ומבריים, וכי בדה התייחס לעניינים מחוץ לנורת'ומבריה כמשניים לעיסוקו העיקרי בהיסטוריה הצפונית. גופארט רואה את כתיבת ההיסטוריה כמונעת על ידי מאבק פוליטי בנורת'ומבריה בין מפלגה המסורה לוילפריד, לבין אלו המתנגדים למדיניותו של וילפריד.

חלק ניכר מההיסטוריה ה"עדכנית" ב"היסטוריה" עוסק בוילפריד, שהיה בישוף בנורת'ומבריה, וקריירה סוערת שלו מתועדת לא רק ביצירותיו של בד אלא גם ב"חיי וילפריד". נושא בטיפולו של בד בוילפריד הוא הצורך למזער את הסכסוך בין וילפריד לבין תיאודור מטארסוס, הארכיבישוף מקנטרברי, שהיה מעורב ברבים מקשייו של וילפריד.^{[דרוש מקור]}

היצירה כוללת תיאורים רבים של ניסים וחזיונות שנדרשו בנרטיב הדתי של ימי הביניים, אך נראה שבדה נמנע מלספר את הסיפורים יוצאי הדופן יותר; ולמרבה הפלא, הוא כמעט ואינו טוען לאירועים ניסיים במנזר שלו. אין ספק שבדה אכן האמין בניסים, אך אלה שהוא כן כולל הם לעיתים קרובות סיפורי ריפוי, או של אירועים שניתן להסביר באופן טבעי. הנסים שימשו כדוגמה לקורא, ובדה מציין במפורש שמטרתו ללמד מוסר דרך ההיסטוריה, באומרו "אם ההיסטוריה מתעדת דברים טובים של אנשים טובים, הקורא המתחשב מעודד לחקות את הטוב; אם היא מתעדת את הרוע של אנשים רשעים, הקורא האדוק מעודד להימנע מכל מה שהוא חוטא ומעוות."^{[דרוש מקור]}

משל הדרור של בדה

אחד הקטעים המפורסמים ביותר הוא משל הדרור. בשנת 627 התנצר המלך אדווין מנורת'ומבריה. בסיפורו של בדה, המלך כינס ישיבת מועצתו כדי לדון בקבלת הדת החדשה. הכומר הפגאני הראשי, קויפו, הצהיר כי לא זכה לחסד מצד המלך או להצלחה רבה במשימותיו כמו אנשים רבים אחרים, אף על פי שאף אחד לא שירת את האלים בנאמנות רבה יותר, ולכן ראה שאין להם כוח והוא יתנצר. אז דיבר חבר מועצה בכיר:

כך נראים לי חיי האדם הנוכחיים עלי אדמות, מלך, בהשוואה למה שאינו ידוע לנו. אתה יושב וסועד עם מלכיך ועם שרך בחורף; האש בוערת על האח באמצע האולם והכל בפנים חם, בעוד שבחוץ סופות גשם ושלג חורפיות משתוללות; ודרור עף במהירות דרך האולם. הוא נכנס בדלת אחת ועף במהירות החוצה דרך השנייה. ברגעים המעטים שהוא בפנים, הסערה והסופה החורפית אינם יכולים לגעת בו, אך לאחר רגע קצר של שלווה, הוא חומק מעיניך, יוצא מסופת החורף ושוב לתוכה. כך, חיי האדם הללו מופיעים רק לרגע; מה שיבוא לאחר מכן או למעשה מה שקדם לו, איננו יודעים כלל. אם דוקטרינה חדשה זו מביאה לנו מידע ודאי יותר, נראה נכון שנקבל אותה.

תרגום לאנגלית עתיקה

היצירה תורגמה לאנגלית עתיקה מתישהו בין סוף המאה התשיעית לסביבות שנת 930; אף על פי שכתבי היד ששרדו הם בעיקר בניב הסקסוני המערבי, ברור שהמקור הכיל מאפיינים אנגליים ולכן ככל הנראה נכתב על ידי מלומד ממרסיה או שאומן בה. בעבר נחשב התרגום כמי שנעשה על ידי המלך אלפרד הגדול, אך ייחוס זה אינו מקובל עוד, והוויכוח מתמקד בשאלה עד כמה מקורותיו קשורים לחסותו של אלפרד או עמיתיו.^{[דרוש מקור]}

הבאה לדפוס

העותק המודפס הראשון של היצירה הופיע בבית הדפוס של היינריך אגששטיין בשטרסבורג, כנראה בין השנים 1475 ו-1480. פגם בטקסט מאפשר זיהוי כתב היד בו השתמש אגששטיין; לאחר מכן הוא הופיע בקטלוג של הדומיניקנים הווינאים משנת 1513. אגששטיין הדפיס גם מהדורה של תרגום רופינוס ליצירה של אוסביוס, ושתי היצירות הודפסו מחדש, כרוכות ככרך אחד, ב-14 במרץ 1500 על ידי גאורג הוסנר, גם הוא משטרסבורג. הדפסה מחודשת נוספת הופיעה ב-7 בדצמבר 1506, על ידי היינריך גראן וס. ריימן בהאגנו.

מהדורה פריזאית הופיעה בשנת 1544, ובשנת 1550 הוציא ג'ון דה גראב מהדורה באנטוורפן. שתי הדפסות חוזרות של מהדורה זו הופיעו, בשנים 1566 ו-1601. בשנת 1563, יוהאן הרוואגן כלל אותה בכרך השלישי של "אופרה אומניה" בת שמונה הכרכים שלו, וזו הודפסה מחדש בשנים 1612 ו-1688. מיכאל סוניוס הוציא מהדורה בפריז בשנת 1587, שכללה את "ההיסטוריה הקהילתית" באוסף של יצירות היסטוריות אחרות; ובשנת 1587 יוהאן קומלין כלל אותה באוסף דומה, שהודפס בהיידלברג. בשנת 1643, אברהם ווילוק הוציא בקיימברידג' מהדורה עם הטקסט האנגלי העתיק והטקסט הלטיני בטורים מקבילים, הראשונה באנגליה.^{[דרוש מקור]}

תרגומים

• סוף המאה התשיעית: (in Old English) תרגום אנונימי ומקוצר, אולי בהצעתו של אלפרד הגדול.
• 1565: (אנגלית) תומאס סטייפלטון (אנטוורפן: ג'ון לאט, בסימן האונס) טקסט מלא.
• 1723: (אנגלית) ג'ון סטיבנס (לונדון: ג'יי. באטלי בדוב בפטרנוסטר רואו, וט. מייגן בדרורי ליין ) טקסט מלא
• 1845: (אנגלית) ג'ון אלן ג'יילס (לונדון: ג'יימס בון) טקסט מלא.
• 1866: (גרמנית) מ"מ ווילדן. Kirchengeschichte des englischen Volkes" (Schaffhausen: Hurter).
• 1903: (אנגלית) ליונל ססיל ג'יין (לונדון: ג'יי.אם. דנט, טמפל קלאסיקס) טקסט מלא.
• 1907: (אנגלית) AM Sellar (לונדון: ג'ורג' בל ובניו) טקסט מלא.
• 1910: (אנגלית) וידה דאטון סקאדר (לונדון: ג'יי.אם. דנט) טקסט מלא.
• 1955: (אנגלית) ליאו שרלי-פרייס (פינגווין, הודפס מחדש עם תיקונים 1965, תוקן 1968, תוקן 1990) טקסט מלא.
• 1969: (אנגלית) ברטרם קולגרייב ו־RAB מיינורס (אוקספורד: הוצאת קלרנדון, הדפסה מחודשת עם תיקונים 1992) טקסט מלא דו-לשוני ; טקסט מלא באנגלית.
• 1982: (גרמנית) Günter Spitzbart (Darmstadt: Wissenschaftliche Buchgesellschaft).
• 1989: (סינית) צ'ן ווי-ג'ן וג'ואו צ'ינג-מין (בייג'ינג: הוצאת מסחרית, מהדורה ראשונה 1991).
• 1995: (צרפתית) Philippe Delaveau, Histoire ecclésiastique du peuple anglais" (פריז: Gallimard).
• 1999: (צרפתית) אוליבייה שרוויניאק, פלורנס בורגן, ז'אק אלפסי, מתייה לסקייאר ואגנס מולינייה, "Histoire ecclésiastique du peuple anglais" (פריז: Les Belles Lettres).
• 2003: (רוסית) ואדים ארליקמן, Церковная история народа англов" (סנט פטרסבורג: Алетейя).
• 2005: (צרפתית) פייר מונה ופיליפ רובין, Histoire ecclésiastique du peuple anglais", הערות מאת André Crépin, ed. מייקל לפידג' (פריז: Cerf).
• 2008: (יפנית) Hirosi Takahashi (טוקיו: Kodansha).
• 2008: (צ'כית) Jaromír Kincl ו Magdaléna Moravová, Církevní dějiny národa Anglů (פראג: ארגו).
• 2009: (איטלקית) Paolo Chiesa, Storia degli Inglesi, עורך. מ' לפידג' (מילאנו: Fondazione Valla-Arnoldo Mondadori).
• 2015: (סלובנית) בוגדן קולאר ומירן סאיוביץ', Cerkvena zgodovina ljudstva Anglov (Celje: Mohorjeva družba).

מקורות

• Abels, Richard (1983). "The Council of Whitby: A Study in Early Anglo-Saxon Politics". Journal of British Studies. 23 (1): 1–25. doi:10.1086/385808. JSTOR 175617.
• Bede (1994). McClure, Judith; Collins, Roger (eds.). The Ecclesiastical History of the English People. Oxford, UK: Oxford University Press. ISBN 978-0-19-953723-5.
• Blair, Peter Hunter (1990). The World of Bede (Reprint of 1970 ed.). Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 0-521-39819-3.
• Brown, George Hardin (1999). "Royal and Ecclesiastical rivalries in Bede's History". Renascence. 51 (1): 19–33. doi:10.5840/renascence19995213.
• Farmer, David Hugh (1978). The Oxford Dictionary of Saints. Oxford: Oxford University Press. ISBN 0-19282-038-9.
• Higham, N. J (2006). (Re-)Reading Bede: The Historia Ecclesiastica in Context. Routledge. ISBN 978-0415353687.
• Lapidge, Michael (2014). "Bede, OE". The Wiley Blackwell Encyclopedia of Anglo-Saxon England (2nd ed.). Chichester, UK: Wiley Blackwell. p. 62. ISBN 978-0-631-22492-1.
• Ray, Roger (2001). "Bede". Blackwell Encyclopedia of Anglo-Saxon England. Malden, MA: Blackwell. pp. 57–59. ISBN 978-0-631-22492-1.
• Thacker, Alan (1998). "Memorializing Gregory the Great: The Origin and Transmission of a Papal Cult in the 7th and early 8th centuries". Early Medieval Europe. 7 (1): 59–84. doi:10.1111/1468-0254.00018.
• Tyler, Damian (באפריל 2007). "Reluctant Kings and Christian Conversion in Seventh-Century England". History. 92 (306): 144–161. doi:10.1111/j.1468-229X.2007.00389.x.
• Waite, Greg (2025). "The Old English Bede: A Short Introduction, ROEP: Resources for Old English Prose, University of Oxford, 2025".