תולדות התשבץ העברי

ארתור קסטלר ב-1969

קדיש סילמן

תשבץ עברי רגיל

תולדות התשבץ העברי החלו בשנת 1924 עם פרסומו של התשבץ העברי הראשון.

בביוגרפיות שונות של אליעזר בן-יהודה מצוין שבין חידושי המילים שלו נמנית גם המילה "תשבץ". עם זאת, לא סביר שחידוש המילה תשבץ של בן-יהודה כוון לחידה הלשונית אליה אנחנו מתכוונים היום במילה תשבץ, שכן בן-יהודה הלך לעולמו בדצמבר 1922, כשנתיים לפני פרסום התשבץ העברי הראשון.

חידוד מוח

הסופר, הפילוסוף והעיתונאי היהודי יליד הונגריה, ארתור קסטלר, מספר בזכרונותיו, בספר "חץ בשמי התכלת", שהוא היה חלוץ מפרסמי התשבצים העבריים. קסטלר, שהיה מזכירו של זאב ז'בוטינסקי וכתב בעיתון "דואר היום", בעת שז'בוטינסקי היה עורכו, הכניס לעיתון, בשנת 1928, מדור בשם "חידוד מוח" ובו התשבץ העברי הראשון. לדברי קסטלר הוא מצא בלשן, שהכין לו שישה תשבצים, אך התלבט בנושא השם כי תרגום השם האנגלי, crossword puzzle, פאזל מילים מוצלבות או מצולבות, עלול היה לעורר את חמת הקוראים הדתיים בגלל הקישור לצלב. הוא התייעץ עם ז'בוטינסקי, שגם הוא חשש משערורייה, לכן החליטו לבסוף על השם "חידוד מוח". איתמר בן-אב"י היה העורך הראשי של "דואר היום", לכן יש המייחסים לו, בטעות, את פרסום התשבץ הראשון, אולם בתקופת פרסום התשבץ הראשון העורך היה זאב ז'בוטינסקי, שמונה לתפקידו על ידי איתמר בן-אב"י והוא זה שקיבל את ההחלטה.

עם זאת, עיון מודרני הראה כי דבריו של קסטלר אינם מאומתים בעיתונות התקופה, והמדור "חידוד מוח" היה מדור חידות כללי, בו לא פורסמו תשבצים; עם זאת, האדם הראשון שפרסם מדור חידות בעיתונות הארץ ישראלית עדיין היה קסטלר; התשבץ העברי הראשון ב-"דואר היום" הופיע ב-13 במרץ 1931, מספר שנים לאחר הפסקת עבודתו של קסטלר, ובתקופה בה איתמר בן אב"י היה עורך העיתון, והיה חתום על שם "שמשון", שהוא ככל הנראה אחד משמות העת של קדיש סילמן.

חידת שתי וערב

קסטלר היה יוזם התשבץ העברי הראשון בארץ ישראל, אך אדם אחר, הסופר העברי דניאל פרסקי, היה מחבר התשבץ העברי הראשון, תשבץ שפורסם בשם "חידת שתי וערב", בנובמבר 1924, בגיליון מס' 8 של שבועון לילדים "עדן", בניו יורק, ארצות הברית. תשבץ זה היה בעל צורה של מגן דוד.

השם המפורש "תשבץ" הוענק על ידי הסופר קדיש סילמן, שפרסם בירושלים שבועון ספרותי בשם "אספקלריה" ובמסגרתו השתמש לראשונה, בעבור חידה לשונית זו, בצירוף המילים: "חידת תשבץ".

אסתר גולדנברג, חוקרת הלשון העברית וחברת האקדמיה ללשון העברית, כתבה על כך ב"רגע של עברית – לתולדות התשבץ":

”תחילה שימש החידוש הזה שֵׁם לשעשוע קל של שיבוץ מילים החסרות במשפט, ואחר כך יועד לחידה נכבדת יותר, שהלכה ונתחבבה מאוד על הכול, הלוא היא התשבץ המוכר כיום. ברבות התשבצים נעלמה המילה 'חידת' ונשאר התשבץ לבדו.”

כתיב עברי בתשבצים

לתשבצים הכתובים בעברית יש מספר אפיונים מיוחדים הנובעים מהשפה. ראשית, היא נכתבת מימין לשמאל ולא כמקובל בשפות המשתמשות במיני האלפבית שמקורם באלפבית הלטיני או היווני, הנכתבים משמאל לימין. בעברית הכתובה אין אותיות המייצגות את התנועות, לכן המילים קצרות יותר ומספר המשבצות, המוקדשות לנקודות שחורות, גבוה יותר.

בעברית הפונמה ב יכולה להתבצע כב' רפה, כאשר היא מופיעה בין תנועות ומקרים נוספים, או כבּ' דגושה בשאר המקרים, כלומר בתחילה מילה, או לאחר שווא נח. בשפות אחרות (לדוגמה, צרפתית) שני ביצועים אלו (b ו-v) הם פונמות נפרדות. מכאן שמחברי תשבצים עבריים יכולים להשתמש באות ב' רפה במאוזן ובצורתה הדגושה במאונך באותה משבצת והפותרים צריכים להיות מוכנים לכך. הדבר נכון גם לגבי אותיות נוספות, ו', כ', פ' וש'.

בתשבצים בשפה העברית לא תמיד ברור מהו הכיתוב הנכון לצורך שיבוץ המילים בתשבץ. יש מחברים המשתמשים בכתיב חסר, יש המשתמשים בכתיב מלא, ויש המשתמשים בדרך ביניים. בעבר היה מקובל בקרב מחברי תשבצים, שהפיתרונות המבוקשים צריכים להופיע בכתיב חסר, תוך ציון כל הגדרה החורגת מכלל זה, אך בהמשך השתנתה המגמה, ורוב התשבצים מבוססים על כתיב ביניים, הדומה לכתיב המקובל בבתי ספר ובעיתונות. יש בין מחברי התשבצים מי שמפרסם את דרך הכתיבה הנהוגה בתשבצים שלו, יש שאינם מפרסמים, וגרוע מכך – יש מחברים שאינם עקביים, המשתמשים לעיתים בכתיב חסר ולעיתים בכתיב מלא.

מוסכמה נוספת בכתיבת המילים בתשבצים היא שהגרסה המבוקשת היא הגרסה המילונאית, ללא הטיות. במקרים חורגים מקובל לציין זאת בהבלטה.

קישורים חיצוניים

• כתיב עברי בתשבצים באתר של הוצאת ענבר
• חן מלול, התשבץ העברי הראשון, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, ספטמבר 2019