בישול בחמה
בישול בחמה הוא מושג בהלכות בישול. בשבת מותר לבשל באמצעות חום השמש, בניגוד לבישול באמצעות אש, שאסור. בישול שלא באמצעות חום ישיר של השמש אלא על ידי בגדים שהתחממו בשמש שנוי במחלוקת בין רבי יוסי ורבן שמעון בן גמליאל כנגד חכמים במשנה ובין אמוראי ארץ ישראל ואמוראי בבל בתלמוד.
מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור הדין הוא במסכת שבת:
ולא יפקיענה בסודרין (כלומר, אסור לבשל ביצה על בגד שהתחמם מהשמש), ור' יוסי מתיר, ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה.
וביארו בתלמוד הבבלי:
אמר רב נחמן: בחמה – דכולי עלמא לא פליגי דשרי; בתולדות האור כולי עלמא לא פליגי דאסיר; כי פליגי – בתולדות החמה: מר סבר גזרינן תולדות החמה אטו תולדות האור, ומר סבר לא גזרינן.
הגמרא אומרת שהבישול בחמה ובמה שהתחמם על ידה (תולדות חמה) מותר מן התורה לדברי הכל, ואילו הבישול באש או במה שהתחמם מהאש ("תולדות האש") אסור לדברי הכל.[1] המחלוקת במשנה היא האם גוזרים שאסור (מדרבנן) לבשל בתולדות חמה עקב הדמיון שלהם לתולדות האש, שהרי מי שרואה את המבשלים בכלים לא יכול לדעת אם התחממו בחמה או באש ויבוא לבשל גם בתולדות האש. לדעת רבי יוסי לא גוזרים, ולכן מותר לבשל את הביצה על הבגד שהתחמם בשמש, ולדעת חכמים גוזרים, ועל כן אסור לבשל בתולדות חמה. ההלכה נפסקה כחכמים, ולכן בישול בחמה עצמה מותר לגמרי, אך בישול בתולדות חמה אסור מדרבנן.[2]ברם, המהרש״ל פסק כי מותר לבשל בחמה בגג שהתחמם בחום השמש כי שם ברור שלא מבעירים אש. אמנם המגן אברהם כתב שאין דבריו מוכרחין.
בתלמוד הירושלמי מובא כי חכמי ארץ ישראל אמרו חמה בין היא ובין תולדותיה מותר לבשל בהם בשבת וכי חכמי בבל אמרו אמנם חמה מותרת אך תולדתה אסורה.
טעם ההיתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בביאור ההיתר לבשל בשבת בחום השמש נאמרו כמה טעמים. רש"י כתב שההיתר הוא משום שאין דרך בישול בכך.[3][4]. האגלי טל ביאר בדבריו שאין כוונתו להיתר השכיח של מלאכה שלא כדרכה המבוסס על "מלאכת מחשבת", אלא שאיכות המלאכה אינה מספקת, שכן טעמו של המתבשל בחמה שונה וגרוע ממה שהתבשל באש, ועל כן בישול זה אינו נחשב בישול כלל, לא רק בדיני שבת. לפי דברים אלו, יובן מדוע לא נחשב בישול בחמה לבישול גם לגבי קרבן פסח,[5] וכן בהלכות בשר בחלב.[6] הסבר נוסף הוא שכיון שמלאכות שבת נלמדות ממלאכת המשכן, רק בישול באש, שכמוהו היה במשכן (בו בישלו סממני צבע) נאסר, אבל לא בישול בשמש.[7]
לפי שיטת רש"י, פוסק הרב משה פיינשטיין שכל בישול בדרך המקובלת אסור משום בישול אף אם לא היה כדוגמתו במשכן.[8] ההבדל בין שיטות אלו להלכה יהיה, לדוגמה, כאשר יש דרך בישול נפוצה שאינה על ידי אש, כדוגמת הבישול באמצעות מכשיר מיקרוגל: אם החסרון של בישול בחמה הוא שאינו דרך בישול טובה או אינו דרך בישול רגילה, בישול בחמה שנפוץ יהיה אסור, אך אם בישול בחמה מותר משום שלא עשו כך במשכן, גם אם הוא נפוץ, הוא מותר. אמנם יש הטוענים שהמיקרוגל אינו דוגמה לדרך בישול נפוצה, היות והוא בעיקר משמש לחימום בלבד (הרב אשר וייס, הרב שי סימינובסקי בתחומין מא).
בתלמוד הירושלמי מבואר כי טעם ההיתר הוא משום דבר שאינו מתכוון שהואיל ואין איסור מצד בישול בתולדת חמה ולא עושה פעולה אסורה, מתירים רבי יוסי ורבן שמעון משום שסוברים שדבר שאינו מתכוון מותר ככתוב ״ שנייא היא שהוא עושה חריץ. אילו אמר בקמח יאות.״, אבל במקום שלא עושה חריץ במתכוון ואינו עושה שום פעולה אסורה מותר.
יישומים בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]
השימוש בדוד שמש בשבת מבוסס על חימום בחמה, ועל כן יש שסברו שהשימוש בו מותר בשבת על בסיס הלכת בישול בחמה. אף על פי כן, פוסקים רבים כתבו שאין להשתמש במים שהתחממו בו בשבת,[9] מכמה טעמים:
- המים מתחממים על ידי קולטי שמש ולא מהשמש עצמה ולכן חימומם-בישולם מוגדר כבישול בתולדות חמה שאסור מדברי חכמים, כפי שנכתב למעלה, וכך דעת הרב יוסף שלום אלישיב.[10]
- המים שהתחממו בשמש מחממים את המים הצוננים שכבר היו בדוד, ומאחר שהם כבר "תולדות חמה", שוב אין להשתמש בשאר המים.
- מכיוון שבדודי השמש שבימינו מותקנת גם אופציית חימום חשמלית (גוף חימום), קיים חשש שמא אנשים יטעו ויבואו להתיר גם חימום חשמלי (כשם שחז"ל אסרו תולדות חמה שמא יחליפו בינם ובין תולדות האור)[11].
- לדברי הרב פינשטיין שהובאו לעיל, יש מקום לומר, שאפילו אם החימום בדוד הוא בישול בחמה ולא בתולדותיה, הוא אסור מאחר שהשימוש בו נפוץ.
הרב עובדיה והרב יצחק יוסף, לעומת זאת, התירו השימוש בדוד שמש בשבת [12]. הטעם להיתר:
א. כאמור לעיל, חימום המים בדוד השמש הינו בישול בתולדות החמה, היינו איסור מדרבנן.
ב. המים החדשים הנכנסים לדוד כתוצאה מפתיחת הברז מתבשלים בפסיק רישא.
ג. בישולם של המים בפסיק רישא חסר משמעות לאדם בפעולה זו של פתיחת הברז: הוא צריך את המים היוצאים עכשיו מהברז, בישולם של מים נוספים בדוד אינם מעניינו כרגע.
ד. לפיכך מדובר בפסיק רישא דרבנן דלא אכפת ליה.
ה. מכללי הפסיקה למדנו שפסיק רישא דרבנן דלא אכפת ליה - מותר אף לכתחילה.
על בסיס ההיתר של בישול בחמה, יש שכתבו שכל בישול שאיננו מבוסס על אש או דומיה אסור מדרבנן ולא מדאורייתא, לדוגמה: חימום במיקרוגל שכן במשכן לא הייתה דרך הבישול במיקרוגל. מובן שדין זה תקף רק במקרים בהם אין בעצם הפעלת המכשיר איסורי שבת אחרים מלבד מלאכת מבשל.
בהלכות בשר בחלב[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשו"ת רב פעלים[13] כתב שלכאורה הוא קל וחומר, ואם בשבת שהוא איסור סקילה התירו לבשל בחמה, בוודאי יהיה מותר (מדאורייתא, ולא מדרבנן) לבשל בחמה בשר בחלב שהוא איסור לאו, והביא שכן כתב הפרי חדש[14] שאם בישל בחמי טבריה אינו אסור מן התורה. והגר"א[15] כתב "כל שע"י האור הוא דרך בישול", כלומר, שדרך בישול בשר בחלב הוא רק על ידי האש, אבל בחמה זה לא בישול.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב ברוך גיגי, בישול בחמה, ב"בית המדרש הווירטואלי" של ישיבת הר עציון
- בישול בחמה (ללא אש), באתר מכון צומת
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ על פי הגמרא שם, בישול בתולדות האש אסור מדאורייתא כבישול באש עצמה. לעומת זאת, בתלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ג', הלכה ד' נאמר שמן התורה רק בישול באש עצמה אסור, וגם בישול בתולדות האש אסור רק מדברי חכמים, ואכן לפי הירושלמי שם הלכה ג' תולדות חמה מותרות.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שי"ח, סעיף ג'.
- ^ רש"י מסכת שבת ל"ט ע"א
- ^ אמנם, לפי זה הבישול היה צריך להאסר לפחות מדרבנן כמו כל מלאכה הנעשית שלא כדרכה. מכוח קושיה זו וקושיות נוספות יש הדוחים את פירוש רש"י או מפרשים אותו אחרת. ראו מנחת שלמה ח"א סימן יב ענף ב הערה 7.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף מ"א, עמוד א'.
- ^ אגלי טל מלאכת אופה ס"ק מד
- ^ נודע ביהודה תנינא יו"ד סימן מג
- ^ אגרות משה או"ח ח"ג סימן נב
- ^ שמירת שבת כהלכתה פ"א סעיף נא
- ^ הרב יצחק דרזי, שבות יצחק, כרך דיני דוד שמש סימן י' אות א'
- ^ הרב ישראל רוזן, בישול בשבת ללא אש, תחומין, כרך י"ז, עמ' 15
- ^ הרב יצחק יוסף, ילקוט יוסף קש"ע, סימן שיח - בישול בחמה ותולדותיה, ס"ק כח' [1]
- ^ חלק ג' חלק יורה דעה סימן ה'
- ^ סימן פז ס"ק ב
- ^ סימן פז ס"ק א