תום זיידמן-פרויד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף תום פרויד)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תום זיידמן-פרויד
אין תמונה חופשית
לידה 17 בנובמבר 1892
וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בפברואר 1930 (בגיל 37)
ברלין, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מחברת, סופרת עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
איור לספר "מסע הדג" מאת זיידמן-פרויד
סמל הוצאת "אופיר" על מהדורת "מסע הדג" מתרפ"ה

תום זיידמן-פרוידגרמנית: Tom Seidmann-Freud‏; 17 בנובמבר 1892 - 7 בפברואר 1930) הייתה ציירת, סופרת ומאיירת ספרי ילדים יהודייה גרמנייה. אחייניתו של הפסיכואנליטיקאי זיגמונד פרויד.

תולדות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בווינה בירת אוסטריה בשם מרתֶה גרטרוד פרויד, אולם כבר בגיל צעיר אימצה לעצמה שם גברי - תום (Tom).[1] מנעוריה הרבתה לצייר ולכתוב. למדה ציור באקדמיה לאמנות של מינכן.

שלמה זלמן שוקן, שראה ב-1919 ציורים שהכינה פרויד, האיץ בש"י עגנון שיחבר לפיהם סדרת שירים לילדים על אותיות האלפבית העברי וכתב לו:

אני מקווה שהמשימה לחבר את החרוזים לתמונות תגרה אותך ותגרום לך שמחה... ציורים רגישים לכל נגיעה שצריך לטפל בהם בזהירות רבה

חיים באר, גם אהבתם גם שנאתם, עמוד 211

אך עגנון שהה במינכן עם פרויד וכתב 22 שירים, אחד לכל אחת מכל אותיות האלפבית העברי. בסופו של דבר, "ספר האותיות" של עגנון ופרויד לא יצא לאור. כתב היד של הטקסט נותר אצל שוקן, והאיורים הוחזרו לפרויד (בשנת 1984 יצא לאור "ספר האותיות", ובו הטקסט של עגנון, אך לא עם ציוריה של פרויד).

לאחר לימודיה נישאה פרויד לתעשיין היהודי יעקב זיידמן. הזוג עבר להתגורר בברלין, שם נולדה ב-1922 בתם, אביבה הררי (נפטרה בשנת 2011).

בברלין היו בני הזוג באי ביתו של שוקן, וכך הכירו את גרשום שלום וחיים נחמן ביאליק, ששהו באותה עת בברלין.

בראשית שנות ה-20 הקימו בני הזוג זיידמן-פרויד את הוצאת הספרים "Peregrin" ("פרגרין", שמשמעותו "זָר", "נווד", "הֵלך", "גולֶה" וגם סוג של עיט) ובה יצאו מספר ספרים לגיל הרך בגרמנית, כולם עם איוריה של פרויד.

במקביל פתחו בני הזוג בשותפות עם חיים נחמן ביאליק את הוצאת "אופיר" ובה יצאו ספרי ילדים בעברית עם איוריה של פרויד. הספר הראשון שיצא בהוצאה המשותפת היה "ספר הדברים", שכלל 16 שירים קצרים לילדים קטנים שמול כל אחד מהם מצויר בעמוד הנגדי ציור. הייתה בספר זה ראשוניות בהיותו אחד הספרים הראשונים שהדגישו את חשיבות האיור בספרות הילדים. הידוע והמוכר מבין ספרי ההוצאה הוא הספר השלישי שיצא בה, "מסע הדג", שנכתב ואויר במקור על ידי פרויד ותורגם לעברית על ידי ביאליק. השותפות הגיעה לקיצה כעבור זמן קצר עקב סכסוכים בין ביאליק ליעקב זיידמן.

ב-1930 נפטרה בברלין.

סגנונה האמנותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנונה הושפע מתנועת התכליתיות החדשה (Neue Sachlichkeit). היא ציירה נושאים ריאליסטיים בדרך מופשטת, תוך שימוש בצורות גאומטריות וצבעוניות רבה.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד בעל החלומות (1922)
  • עשר שיחות לילדים (1922. תר' חיים נחמן ביאליק, 1923) — מבחר מאגדות גרים, אנדרסן ועוד.
  • ספר הדברים (נוסח עברי של חיים נחמן ביאליק, 1923) — חרוזים וציורים לטף על בעלי-חיים וחפצים, הוצאת אופיר, ירושלים, תרפ"ב.
  • מסע הדג (1923. תר' חיים נחמן ביאליק, 1924) — סיפור פיוטי-אמנותי על ילד שדג מביאו אל ארץ אוטופית, בה הכל חיים באושר.
  • ספר סיפורי הארנבת (1924. תר' חיים נחמן ביאליק בשם על הארנבת, 1938) — מעשיות-עם על הארנבת הערומה.
  • בית הקסמים (1927)
  • ספינת הפלאים (1928)
  • ספר המשאלות המוגשמות (1929)
  • הידד, אנו קוראים! (1930)
  • הידד, אנו כותבים! (1930)
  • הידד, אנו מחשבים (1932)
  • ח"ן לטף (2008) בהוצאת עיריית תל אביב-יפו ועם עובד
  • בתחילת 2014 יצא לאור ספרה של לאה נאור, "מרכבה מזהב", ובו איוריה של זיידמן-פרויד ושירים שכתבה נאור בהשראת ספרה של זיידמן-פרויד "שירים לפעוטות".[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים באר, גם אהבתם גם שנאתם, עם עובד, 1994. עמודים 211, 213-215
  • זיוה שמיר, אם תרצו אין זו אגדה, אחרית דבר ל"מסע הדג", עמודים 27 - 31
  • איילה גורדון, איורים עבריים: הספר המאויר לילדים, העידן הבינלאומי, 1925-1900, הוצאת מוזיאון נחום גוטמן 2005. הפרק העשירי מוקדש לתום זיידמן פרויד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תום זיידמן-פרויד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי התעתיק שרווח בתרגום העברי בשנות ה-20 השתרש התעתיק "תום".
  2. ^ יותם שווימר, "מרכבה מזהב": לאייר את המאה הקודמת, באתר ynet, 8 בינואר 2014