תומאס אוגדן
 | |
| לידה | 4 בדצמבר 1946 (בן 73) |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית  |
| מקום מגורים | סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית |
| השכלה |
|
| מקצוע | פסיכואנליטיקאי וסופר |
| בת זוג | סנדרה |
| פרסים והוקרה |
פרס סיגורני (2012) |
  | |
תומאס ה. אוגדן (באנגלית: Thomas H. Ogden; נולד ב-4 בדצמבר 1946) הוא פסיכואנליטיקאי וסופר יהודי-אמריקאי. כתב ספרים חשובים בתחום הפסיכואנליזה וכן ספרי סיפורת. מזוהה בעיקר עם הזרם האינטרסובייקטיבי בפסיכואנליזה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוגדן גדל בצעירותו בפרוורי ניו יורק. אביו עבד כסדרן בקרנגי הול. לאחר סיום לימודיו בתיכון, החל בלימודי ספרות וטרום רפואה בקולג' אמהרסט במסצ'וסטס, ולאחר סיום התואר הראשון המשיך ללימודי רפואה באוניברסיטת ייל, בה גם השלים התמחות בפסיכיאטריה. הוא עבד כשנה כפסיכיאטר בקליניקת טאביסטוק בלונדון. סיים את הכשרתו כפסיכואנליטיקאי במכון הפסיכואנליטי בסן פרנסיסקו, שם נשאר כחבר סגל. במשך יותר מ-25 שנים ניהל את המרכז למחקר מתקדם בפסיכוזות. הוא גם היה חבר מערכת בכתב העת הבינלאומי לפסיכואנליזה.[1]
אוגדן משמש כיום כמטפל ומדריך במכון הפסיכואנליטי של צפון קליפורניה.[2] גישתו הפסיכואנליטית נחשבת אינטרסובייקטיבית ואינטגרטיבית, עם שילוב של השפעות מתאוריית יחסי אובייקט של מלאני קליין, ופסיכולוגיית האני.[3]
אוגדן זכה ב-2004 במסגרת כתב העת הבינלאומי לפסיכואנליזה בפרס המאמר החשוב ביותר של השנה; ב-2010 זכה בפרס הסקל נורמן על הישג יוצא דופן בפסיכואנליזה; ב-2012 זכה בפרס סיגורני;[4] וב-2014 בפרס הנס לוולד על תרומה בתחום החינוך הפסיכואנליטי.
המודל התאורטי של אוגדן[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוגדן נשען במידה רבה על המודל של מלאני קליין. למודל זה הוסיף את העמדה האוטיסטית-מגעית. אוגדן מתאר את העמדה האוטיסטית-מגעית כעמדה ראשונית וגולמית בחיים, המוקדמת לכל סימבוליקה ומנגנוני הגנה פרימיטיבים והנשלטת על ידי החושים (בעיקר חוש המישוש), וקושר מעבר מוצלח של שלב זה ביכולת ליצור תיחום רגשי. מושג נוסף של אוגדן הוא השלישי האנליטי (The Analytic third), אוגדן מתאר את המושג כ"התנסות בהימצאות בו זמנית בתוך האינטרסובייקטיביות של מטפל (אנליטיקאי)-מטופל ומחוצה לה, סובייקטיביות שלישית זו, השלישי האנליטי האינטרסובייקטיבי, היא תוצר של הדיאלקטיקה הייחודית הנוצרת על ידי (בין) הסובייקטיביות הנפרדת של האנליטיקאי וזו של המטופל במסגרת האנליטית".[5]
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1994 - Subjects of Analysis
- 1997 - Reverie and Interpretation: Sensing Something Human
- 2001 - Conversations at the Frontier of Dreaming
- הקצה הפרימיטיבי של החוויה (1989), תרגמו חגית אהרוני ואבנר ברגשטיין, סדרת "פסיכואנליזה", עם עובד, 2001.
- מצע הנפש: יחסי אובייקט והדיאלוג הפסיכואנליטי (1986), תרגמה איריס רילוב, הוצאת "תולעת ספרים", 2003.
- 2005 - This Art of Psychoanalysis: Dreaming Undreamt Dreams and Interrupted Cries
- על אי היכולת לחלום (2011), תרגמה אפרת גבאי, סדרת "פסיכואנליזה", עם עובד, 2011.
- 2012 - Creative Readings: Essays on Seminal Analytic Works
- לגלות מחדש את הפסיכואנליזה (2009), תרגם בעז שלגי, הוצאת "תולעת ספרים", 2013.
- 2013 - The Analyst's Ear and the Critic's Eye: Rethinking Psychoanalysis and Literature (עם בנג'מין אוגדן)
- 2016 - Reclaiming Unlived Life: Experiences in Psychoanalysis
- הפרטים שהושמטו (2014), תרגם יואב כ"ץ, הספריה לעם, הוצאת עם עובד, 2017.[6]
- לא אמא שלי (2016), תרגם יואב כ"ץ, הספריה לעם, הוצאת עם עובד, 2018.
- 1982 - Projective Identification and Psychotherapeutic Technique.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- An interview with Thomas Ogden, Psychoanalytic Dialogues, 1 (3), 1991
- תומאס אוגדן באתר עם עובד
- שמשון ויגודר, מתרגם בין שפות הפסיכואנליזה, באתר הארץ, 28 ביוני 2004
- רן לוי, ביקורת על ספרו של תומאס אוגדן: This Art of Psychoanalysis, באתר פסיכולוגיה עברית, 2006
- אריק גלסנר, על "הפרטים שהושמטו", של תומאס אוגדן, המדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות", ינואר 2017
- אמרי סדן, "הפרטים שהושמטו": כשהסופר עצמו הורס את העלילה, באתר וואלה! NEWS, 21 במרץ 2017
- נויה כוכבי, סיפור שמתחיל במציצת אצבע. ראיון עם הפסיכואנליטיקאי תומס אוגדן, באתר הארץ, 30 במרץ 2017
- עופרה עופר אורן, "הפרטים שהושמטו": איך נראית פרוזה שכותב פסיכואנליטיקאי, בבלוג "סופרת ספרים", 7 במרץ 2017
- שרון קנטור, "לא אימא שלי": טלנובלה על גילוי עריות, באתר ynet, 30 ביוני 2018
- עופרה עופר אורן, האם לגיטימי לעודד גילוי עריות?, בבלוג "סופרת ספרים", 2 ביולי 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Cooper, Arnold M. (20 במאי 2008). Contemporary Psychoanalysis in America: Leading Analysts Present Their Work. עמ' 419.
- ^ "PINC Members". PINC San Francisco. בדיקה אחרונה ב-24 בדצמבר 2016.
- ^ איתמר לוי, מתוך הקדמה לספרו של אוגדן "מצע הנפש" בתרגום איריס רילוב, 2003
- ^ "2012 Sigourney Award". Sigourney Award. אורכב מ-המקור ב-2016-08-18. בדיקה אחרונה ב-24 בדצמבר 2016.
- ^ [1],בטיפולנט - השלישי האנליטי
- ^ מוטי פוגל, לא משמיט שום פרט, באתר הארץ, 13 באפריל 2017
