תומאס אוגדן
 | |
| לידה | 4 בדצמבר 1946 (בן 73) |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית  |
| מקום מגורים | סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית |
| השכלה |
בית הספר לרפואה באוניברסיטת ייל קולג' אמהרסט |
| מקצוע | פסיכואנליטיקאי וסופר |
| בת זוג | סנדרה |
| פרסים והוקרה |
פרס סיגורני (2012) |
  | |
תומאס ה. אוגדן (באנגלית: Thomas H. Ogden; נולד ב-4 בדצמבר 1946) הוא פסיכואנליטיקאי וסופר יהודי-אמריקאי. כתב ספרים חשובים בתחום הפסיכואנליזה וכן ספרי סיפורת. מזוהה בעיקר עם הזרם האינטרסובייקטיבי בפסיכואנליזה.
תוכן עניינים
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוגדן גדל בצעירותו בפרוורי ניו יורק. אביו עבד כסדרן בקרנגי הול. לאחר סיום לימודיו בתיכון, החל בלימודי ספרות וטרום רפואה בקולג' אמהרסט במסצ'וסטס, ולאחר סיום התואר הראשון המשיך ללימודי רפואה באוניברסיטת ייל, בה גם השלים התמחות בפסיכיאטריה. הוא עבד כשנה כפסיכיאטר בקליניקת טאביסטוק בלונדון. סיים את הכשרתו כפסיכואנליטיקאי במכון הפסיכואנליטי בסן פרנסיסקו, שם נשאר כחבר סגל. במשך יותר מ-25 שנים ניהל את המרכז למחקר מתקדם בפסיכוזות. הוא גם היה חבר מערכת בכתב העת הבינלאומי לפסיכואנליזה.[1]
אוגדן משמש כיום כמטפל ומדריך במכון הפסיכואנליטי של צפון קליפורניה.[2] גישתו הפסיכואנליטית נחשבת אינטרסובייקטיבית ואינטגרטיבית, עם שילוב של השפעות מתאוריית יחסי אובייקט של מלאני קליין, ופסיכולוגיית האני.[3]
אוגדן זכה ב-2004 במסגרת כתב העת הבינלאומי לפסיכואנליזה בפרס המאמר החשוב ביותר של השנה; ב-2010 זכה בפרס הסקל נורמן על הישג יוצא דופן בפסיכואנליזה; ב-2012 זכה בפרס סיגורני;[4] וב-2014 בפרס הנס לוולד על תרומה בתחום החינוך הפסיכואנליטי.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2016 - Reclaiming Unlived Life: Experiences in Psychoanalysis
- לא אמא שלי (2016), תרגם יואב כ"ץ, הספריה לעם, הוצאת עם עובד, 2018.
- הפרטים שהושמטו (2014), תרגם יואב כ"ץ, הספריה לעם, הוצאת עם עובד, 2017.[5]
- 2013 - The Analyst's Ear and the Critic's Eye: Rethinking Psychoanalysis and Literature (עם בנג'מין אוגדן)
- 2012 - Creative Readings: Essays on Seminal Analytic Works
- על אי היכולת לחלום (2011), תרגמה אפרת גבאי, סדרת "פסיכואנליזה", עם עובד, 2011.
- לגלות מחדש את הפסיכואנליזה (2009), תרגם בעז שלגי, הוצאת "תולעת ספרים", 2013.
- 2005 - This Art of Psychoanalysis: Dreaming Undreamt Dreams and Interrupted Cries
- 2001 - Conversations at the Frontier of Dreaming
- 1997 - Reverie and Interpretation: Sensing Something Human
- 1994 - Subjects of Analysis
- הקצה הפרימיטיבי של החוויה (1989), תרגמו חגית אהרוני ואבנר ברגשטיין, סדרת "פסיכואנליזה", עם עובד, 2001.
- מצע הנפש: יחסי אובייקט והדיאלוג הפסיכואנליטי (1986), תרגמה איריס רילוב, הוצאת "תולעת ספרים", 2003.
- 1982 - Projective Identification and Psychotherapeutic Technique
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- An interview with Thomas Ogden, Psychoanalytic Dialogues, 1 (3), 1991
- תומאס אוגדן באתר עם עובד
- שמשון ויגודר, מתרגם בין שפות הפסיכואנליזה, באתר הארץ, 28 ביוני 2004
- רן לוי, ביקורת על ספרו של תומאס אוגדן: This Art of Psychoanalysis, באתר פסיכולוגיה עברית, 2006
- אריק גלסנר, על "הפרטים שהושמטו", של תומאס אוגדן, המדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות", ינואר 2017
- אמרי סדן, "הפרטים שהושמטו": כשהסופר עצמו הורס את העלילה, באתר וואלה! NEWS, 21 במרץ 2017
- נויה כוכבי, סיפור שמתחיל במציצת אצבע. ראיון עם הפסיכואנליטיקאי תומס אוגדן, באתר הארץ, 30 במרץ 2017
- עופרה עופר אורן, "הפרטים שהושמטו": איך נראית פרוזה שכותב פסיכואנליטיקאי, בבלוג "סופרת ספרים", 7 במרץ 2017
- שרון קנטור, "לא אימא שלי": טלנובלה על גילוי עריות, באתר ynet, 30 ביוני 2018
- עופרה עופר אורן, האם לגיטימי לעודד גילוי עריות?, בבלוג "סופרת ספרים", 2 ביולי 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Cooper, Arnold M. (20 במאי 2008). Contemporary Psychoanalysis in America: Leading Analysts Present Their Work. עמ' 419.
- ^ "PINC Members". PINC San Francisco. בדיקה אחרונה ב-24 בדצמבר 2016.
- ^ איתמר לוי, מתוך הקדמה לספרו של אוגדן "מצע הנפש" בתרגום איריס רילוב, 2003
- ^ "2012 Sigourney Award". Sigourney Award. בדיקה אחרונה ב-24 בדצמבר 2016.
- ^ מוטי פוגל, לא משמיט שום פרט, באתר הארץ, 13 באפריל 2017
