תומאס באך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תומאס באך
Thomas Bach
לידה 29 בדצמבר 1953 (בן 70)
וירצבורג, גרמניה המערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע כללי
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה
השכלה אוניברסיטת וירצבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
משקל 90 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 1.71 מטרים
ספורט
ענף ספורט סיף עריכת הנתון בוויקינתונים
תת-ענף רומח
תקופת הפעילות 1971–1980 (כ־9 שנים)
מועדון מועדון הסיף טוברבישופהיים
תפקידים נוספים נשיא הוועד האולימפי הגרמני (2006–2013)
נשיא הוועד האולימפי הבין-לאומי (2013–)
הישגים
פרסים והוקרה
  • מסדר ההצטיינות של באדן-וירטמברג (1984)
  • עלה הדפנה הכסוף
  • מסדר הנסיך יארוסלאב הנבון, דרגה 5
  • עיטור הכבוד של הפדרציה הרוסית
  • צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
  • מסדר הנסיך יארוסלאב הנבון, דרגה 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
מאזן מדליות
מתחרה עבור גרמניה המערביתגרמניה המערבית גרמניה המערבית
המשחקים האולימפיים
זהבמונטריאול 1976רומח קבוצתי
אליפות העולם
זהבבואנוס איירס 1977רומח, קבוצתי
כסףגטבורג 1973רומח, קבוצתי
ארדמלבורן 1979רומח, קבוצתי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תומאס באך (בגרמנית: Thomas Bach; נולד ב-29 בדצמבר 1953) הוא עורך דין גרמני, סייף לשעבר ואלוף אולימפי, המשמש כנשיא התשיעי והנוכחי של הוועד האולימפי הבין-לאומי מאז 10 בספטמבר 2013. באך הוא האלוף האולימפי הראשון שנבחר לנשיא הוועד האולימפי הבין-לאומי.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באך נולד בשנת 1953 בווירצבורג, גרמניה המערבית. הוא גדל בטאוברבישופסהיים, שם התגורר עם הוריו עד 1977. באך קיבל תואר דוקטור למשפטים בשנת 1983 מאוניברסיטת וירצבורג.[1][2][3] הוא דובר צרפתית, אנגלית, ספרדית וגרמנית באופן שוטף.[4]

קריירת סייף[עריכת קוד מקור | עריכה]

באך הוא סייף רומח לשעבר שהתחרה עבור גרמניה המערבית. הוא זכה במדליית זהב קבוצתית באולימפיאדת מונטריאול 1976, וכן במדליות כסף, זהב וארד באליפויות העולם של 1973, 1977 ו-1979, בהתאמה.[5] הוא סייף את הקרב האחרון שלו ב-26 באוקטובר 1980 בשאנגחאי.[6]

נשיא הוועד האולימפי הגרמני[עריכת קוד מקור | עריכה]

באך כיהן כנשיא קונפדרציית הספורט האולימפי הגרמנית (DOSB, הוועד האולימפי הגרמני), לפני שהפך לנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). הוא התפטר מתפקיד ראש ה-DOSB ב-16 בספטמבר 2013, לאחר שכיהן כנשיא מאז 2006. הוא הוחלף על ידי אלפונס הורמן, ונשאר חבר במועצת המנהלים של הקונפדרציה.[7]

באך הוביל את ההצעה של מינכן לאירוח אולימפיאדת החורף 2018.[8] בבחירות לעיר המארחת, מינכן השיגה 25 קולות כאשר פיונגצ'אנג נבחרה לעיר המארחת עם 63 קולות.

נשיא הוועד האולימפי הבין-לאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו קודמיו חואן אנטוניו סמראנש וז'אק רוג, באך מתגורר בארמון לוזאן כשהוא נמצא בעיר.

ב-9 במאי 2013, באך אישר כי יתמודד על נשיאות הוועד האולימפי הבין-לאומי.[9][10]

הבחירות לנשיאות הוועד האולימפי הבין-לאומי 2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

באך נבחר לכהונה של שמונה שנים כנשיא הוועד האולימפי הבין-לאומי במושב ה-125 של ה-IOC בבואנוס איירס ב-10 בספטמבר 2013. הוא השיג 49 קולות בסבב ההצבעות האחרון, מה שהעניק לו את הרוב הדרוש כדי להיבחר. הוא החליף בתפקידו את ז'אק רוג שכיהן כנשיא הוועד האולימפי מ-2001 עד 2013.[11] באך יהיה זכאי להתמודד לתקופת כהונה שנייה של ארבע שנים במושב ה-134 של ה-IOC ב-2019 ולכהן עד 2025.[12]

באך התמודד בבחירות אלו מול חמישה מועמדים אחרים: סרגיי בובקה האוקראיני, ריצ'רד קאריון הפוארטו ריקני, נג סר מיאנג הסינגפורי, דניס אוסוולד השווייצרי ו-וו צ'ינג-קואו הטייוואני.[12] תוצאת הבחירות הייתה כדלקמן:

בחירת נשיא הוועד האולימפי הבין-לאומי התשיעי[13]
מועמד סיבוב 1[14] סיבוב 2
גרמניהגרמניה תומאס באך 43 49
אוקראינהאוקראינה סרגיי בובקה 8 4
פוארטו ריקופוארטו ריקו ריצ'רד קאריון 23 29
סינגפורסינגפור נג סר מיאנג 6 6
שווייץשווייץ דניס אוסוולד 7 5
טאיפיי הסיניתטאיפיי הסינית וו צ'ינג-קואו 6 —

באך עבר רשמית ללשכה הנשיאותית של ה-IOC במטה הוועד האולימפי הבין-לאומי בלוזאן, שווייץ, ב-17 בספטמבר 2013, שבוע לאחר שנבחר לנשיא.[15]

במושב ה-137 של הוועד האולימפי הבינלאומי ב-10 במרץ 2021, שהתקיים באופן וירטואלי, נבחר באך מחדש לכהונה נוספת בת ארבע שנים כנשיא. באך, שהיה אז בן 67, נבחר מחדש בהצבעה ברוב של 93 קולות מתוך 94 קולות תקפים.[16] זו תהיה כהונתו האחרונה של באך כנשיא הוועד האולימפי הבין-לאומי, שכן חוקי ה-IOC מגבילים את כהונתו של הנשיא לשמונה שנים עם חידוש אחד של ארבע שנים.[17]

הבחירות לעיר המארחת האולימפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך ההצעה הראשון בו של תומאס באך כנשיא היה תהליך הגשת ההצעות לאולימפיאדת החורף 2022. ההצעות היו אמורות להיות מוגשת עד נובמבר 2013 והעיר המארחת, בייג'ינג, בירת הרפובליקה העממית של סין, נבחרה לארח את אולימפיאדת החורף 2022 במושב ה-128 של ה-IOC בקואלה לומפור, מלזיה, ביולי 2015. העיר השווייצרית לוזאן נבחרה לארח את אולימפיאדת החורף לנוער 2020 באותו מושב.

במהלך תהליך הגשת ההצעות לאולימפיאדת הקיץ 2024, הנשיא באך הציע הענקה משותפת של אולימפיאדות הקיץ של 2024 ו-2028 לאחר שמספר ערים משכו את הצעותיהן. מאוחר יותר אישר ה-IOC תוכנית לארח את אולימפיאדת 2024 בפריז, ואת אולימפיאדת 2028 בלוס אנג'לס. הנשיא באך ניהל את ההצבעות שבהן נבחרה פריז לארח את אולימפיאדת הקיץ 2024 ולוס אנג'לס נבחרה לארח את אולימפיאדת הקיץ 2028 במושב ה-131 של ה-IOC בלימה, פרו. שתי הערים נבחרו פה אחד.

מילאנו וקורטינה ד'אמפצו נבחרו לארח את אולימפיאדת החורף 2026 במושב ה-134 של ה-IOC בלוזאן, שווייץ.

פרשת הסימום הרוסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד האתגרים הגדולים ביותר איתם התמודד הנשיא באך כנשיא ה-IOC הוא נאלץ להתמודד עם שערוריית הסמים הרוסית בחסות המדינה. פרשה זו אמנם החלה לפני תחילת כהונתו, אך בכל זאת היא הפכה לנושא דחוף במהלך תקופת נשיאותו. בחקירה התגלה כי רוסיה התעסקה במעבדה למניעת סמים באולימפיאדת החורף 2014 בסוצ'י, וכי הממשלה אישרה שימוש בסמים בקרב הספורטאים האולימפיים הרוסים במשך שנים רבות.[18][19] בנאום בטקסי הפתיחה של אולימפיאדת החורף בפיונצ'אנג 2018, קריאתו "לכבד את הכללים ולהישאר נקיים" התפרשה באופן נרחב כהתייחסות לשערורייה הרוסית.[20] באך ספג ביקורת קשה בתקופת כהונתו על מה שרבים רואים כהעלמת עין ממאמץ הסימום האולימפי בחסות רוסיה.

מגפת הקורונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 במרץ 2020, חברת החדשות בלומברג דיווחו כי באך אמר "לא המילה 'ביטול' וגם המילה 'דחייה' לא הוזכרה" לגבי אולימפיאדת טוקיו 2020 כדי בתגובה להתפרצות מגפת הקורונה בישיבת ההנהלה של הוועד האולימפי הבין-לאומי ביום הקודם.[21] ב-22 במרץ 2020, הודיע ה-IOC כי בתוך ארבעה שבועות תתקבל החלטה אם טוקיו 2020 תתרחש כמתוכנן או אם יש צורך בתזמון מחדש.[22] קנדה הודיעה על פרישה מהמשחקים מאוחר יותר באותו יום, ואוסטרליה עשתה זאת ב-23 במרץ במחאה על סירובו של ה-IOC לדחות את האולימפיאדה לאור המגפה.[23][24] בהמשך החודש, הודיע הוועד האולימפי על דחייה חסרת תקדים של האולימפיאדה ל-23 ביולי - 8 באוגוסט 2021.[25] עד אז אף אולימפיאדה לא נדחתה ורק שתי אולימפיאדות קיץ בוטלו (בעקבות מלחמת העולם השנייה) - אולימפיאדת 1940 שנועדה להיערך בהלסינקי, ואולימפיאדת 1944, שתוכננה להיערך בלונדון.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

באך ספג ביקורת ממרינה הייד בגרדיאן על כך שהשווה בחיוב את הוועד האולימפי הבין-לאומי לפיפ"א בנוגע לשחיתות.[26] אוון גיבסון, גם מעל דפי הגרדיאן, האשים את באך בצביעות על כך שהסכים להיות מעורב במשחקים האירופיים 2015 שהתארחו באזרבייג'ן.[27] 29 עיתונאים חתמו על מכתב פתוח לבאך הקורא לו לגנות את כליאת המתנגדים וההתקפות על חופש הביטוי במדינה.[28]

כשבאך שהה בטוקיו ביולי 2021 כדי לפתוח את אולימפיאדת הקיץ 2020 שנדחתה, באך התייחס לעם היפני כ"סיני", מה שגרם לתגובות חריפות במדיה החברתית.[29] לביקורו של באך בפארק השלום בהירושימה התנגדו קבוצות ניצולים, שחלקן האשימו את באך בשימוש פוליטי בהפצצת האטום כדי "להצדיק את קיום האולימפיאדה בכוח תחת המגפה".[30][31] יתר על כן, הממשלות המחוזיות והעירוניות של הירושימה נאלצו לכסות כ-3.79 מיליון ין (כ-34,000 דולר) עלויות אבטחה עבור באך לאחר שה-IOC סירב לשלם אותן.[32]

כמו כן, בשנת 2021, חשד כי כוכבת הטניס הסינית פנג שוואי נעלמה בכפייה לאחר שהאשימה את ג'אנג גאולי, בכיר במפלגה הקומוניסטית הסינית, בתקיפה מינית. בעקבות סערה בינלאומית, המפלגה הסינית הציגה סרטון "הוכחת חיים" לכאורה. באך שימש כמראיין בסרטון, שבו הצהירה פנג שהיא בטוחה וטובה. ג'אנג ובאך נפגשו ועבדו יחד באולימפיאדת החורף בבייג'ינג 2022.[33][34][35][36] לאחר הראיון, Global Athlete, קבוצת תמיכה בספורטאים, אמרה כי הוועד האולימפי הפגין "אדישות מתועבת לאלימות מינית ולרווחתן של ספורטאיות".[37] פנג השתתפה בכמה אירועים באולימפיאדת החורף 2022, ונפגשה עם באך ובכירים אחרים ב-IOC, שם פנג אמרה שהיא מתכוונת לנסוע לאירופה לאחר מגפת הקורונה.[38]

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוארי כבוד מדיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוקטורט לשם כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תומאס באך בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Mr Thomas BACH – Deutscher Olympischer Sportbund, IOC Member since 1991". Olympic.org. 29 בדצמבר 1953. נבדק ב-22 באוגוסט 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Vita Thomas Bach : Olympiasieger im Fechten, DOSB-Präsident" (PDF). Dosb.de. אורכב מ-המקור (PDF) ב-4 במרץ 2016. נבדק ב-22 באוגוסט 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Rechtsanwalt Dr. iur. utr. Peter Zimmermann – About me – Dr. iur. utr". Zimm-recht.com. נבדק ב-22 באוגוסט 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Lord of the Rings: new IOC chief Thomas Bach | Sports | DW.COM | 10 September 2013". Dw.de. נבדק ב-22 באוגוסט 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Fechten – Weltmeisterschaften (Herren – Florett). sport-komplett.de
  6. ^ 袁虹衡; 李远飞 (2018-10-10). "奥运冠军吴静钰和国际奥委会主席巴赫及夫人 在青奥会上"家人团聚"" (בסינית). 京报体育. נבדק ב-2022-03-01. 最终侯琨发现了这本详细记录当年巴赫主席作为前西德运动员，随击剑队来华访问的中文资料，并与巴赫主席确认，他最后一场比赛的时间为1980年10月26日，地点在上海{{cite news}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  7. ^ Mackay, Duncan (15 בספטמבר 2013). "Exclusive: Bach to officially resign tomorrow from DOSB after being elected IOC President". Insidethegames.biz. נבדק ב-22 באוגוסט 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Exclusive: Quality of the 2020 Olympic bidders has put the IOC in a very comfortable position, reveals Bach".
  9. ^ "Nachfolger von Jacques Rogge: Thomas Bach kandidiert für IOC-Präsidentenamt". Spiegel Online. 8 במאי 2013. נבדק ב-8 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ "Thomas Bach announces IOC presidential candidacy". Espn.go.com. 9 במאי 2013. נבדק ב-22 באוגוסט 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Zaccardi, Nick (10 בספטמבר 2013). "Thomas Bach elected as ninth IOC president". NBC OlympicTalk. נבדק ב-10 בספטמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ 1 2 "Next IOC President to be elected this Tuesday". 9 בספטמבר 2013. אורכב מ-המקור ב-9 בספטמבר 2013. נבדק ב-10 בספטמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Thomas Bach elected new IOC President". Olympic.org. נבדק ב-10 בספטמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Ser Miang Ng won round one tie-break vote with 56:36 against Ching-kuo Wu.
  15. ^ Mackay, Duncan (17 בספטמבר 2013). "Bach moves into office at IOC headquarters after becoming new President". Insidethegames.biz. נבדק ב-22 באוגוסט 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "German Thomas Bach re-elected IOC president". Anadolu Agency (באנגלית). נבדק ב-10 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "How is the IOC President elected and what is his role?". IOC. נבדק ב-18 בפברואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Butler, Nick (2 בנובמבר 2017). "Bach accuses critics of Olympic movement of ignorance and aggression". Inside the Games. נבדק ב-14 בפברואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Ahead of Russia decision, Thomas Bach warns critics". NBC. 24 בנובמבר 2017. נבדק ב-14 בפברואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Lauletta, Tyler (9 בפברואר 2018). "IOC president Thomas Bach took a shot at Russian doping during his speech at opening ceremony". Business Insider. נבדק ב-14 בפברואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Zimmerman, Max (5 במרץ 2020). "IOC President Reaffirms Commitment to Tokyo Olympics". Bloomberg News. נבדק ב-23 במרץ 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ tagesschau.de. "Olympische Spiele: Das IOC will in vier Wochen entscheiden". tagesschau.de (בגרמנית). נבדק ב-22 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Coronavirus: Olympic doubts grow as Canada withdraws athletes". BBC News. 23 במרץ 2020. נבדק ב-23 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ Vera, Amir; Martin, Jill (23 במרץ 2020). "Canada and Australia will not send athletes to Tokyo Olympics". edition.cnn.com. נבדק ב-23 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "IOC, IPC, Tokyo 2020 Organising Committee and Tokyo Metropolitan Government Announce New Dates for the Olympic and Paralympic Games Tokyo 2020". olympic.org. 30 במרץ 2020. ארכיון מ-30 במרץ 2020. נבדק ב-30 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ Hyde, Marina (5 באוגוסט 2016). "Fifa is awful but the Olympics take the gold medal for sleaze". The Guardian. נבדק ב-14 בפברואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ Gibson, Owen (26 ביוני 2015). "Silence over European Games in Azerbaijan is a grim indication of future". The Guardian. נבדק ב-14 בפברואר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ "Open Letter to Thomas Bach, International Olympic Committee President, on Khadija Ismayilova's Imprisonment". Pen America. 15 באפריל 2015. נבדק ב-14 בפברואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ McCurry, Justin (13 ביולי 2021). "Olympics chief mixes up Japanese and Chinese at Tokyo Games presser". The Guardian. נבדק ב-5 בדצמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ "IOC chief Bach to visit Hiroshima despite protests". Kyodo News. 13 ביולי 2021. נבדק ב-6 בדצמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ McCurry, Justin (15 ביולי 2021). "Olympics chief accused of insulting Hiroshima survivors with visit to atomic bombing site". The Guardian. נבדק ב-8 בדצמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ "Hiroshima Pref., city to cover Bach visit security fees after organizing committee refuses". The Mainichi. 14 באוגוסט 2021. נבדק ב-6 בדצמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ "In video call, Chinese tennis player Peng Shaui says she is safe". Al Jazeera. 21 בנובמבר 2021. נבדק ב-22 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ Carpenter, Les (21 בנובמבר 2021). "IOC says President Thomas Bach had video call with missing tennis player Peng Shuai". Washington Post. נבדק ב-22 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ Gan, Nectar (21 בנובמבר 2021). "Chinese tennis star Peng Shuai has finally appeared in public. But here's why the worries aren't going away". CNN. נבדק ב-22 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ "Chinese vice premier meets IOC president". Xinhua. נבדק ב-13 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ "Will Olympics Sponsors Face Blowback Over Peng Shuai?". New York Times.
  38. ^ Busbee, Jay (7 בפברואר 2022). "Peng Shuai, IOC downplay concerns about tennis player's disappearance after meeting in Beijing". yahoo! sports. נבדק ב-18 בפברואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  39. ^ "Grand Cross of the Order of the Phoenix Archives - Greek City Times".
  40. ^ "S. Korean president confers state decoration on IOC chief | Photos | Yonhap News". english.yonhapnews.co.kr. נבדק ב-8 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ "Caid Essebsi decorates IOC President with Grand Cordon of National Merit in Sport". Tunisia News Gazette. 15 במרץ 2016. נבדק ב-14 בפברואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ "Thomas Bach". UCAM. 2015. נבדק ב-14 בפברואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ "IOC chief Bach receives honorary doctorate | Photos | Kyodo News". english.kyodonews.jp. נבדק ב-1 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ "IOC President Bach to receive Seoul Peace Prize | Olympic News". olympic.org. נבדק ב-24 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
נשיאי הוועד האולימפי הבין-לאומי
דמטריוס ויקאלאס (1894–1896) • פייר דה קוברטן (1896–1925) • אנרי דה באייה-לאטור (1925–1942) • סיגפריד אדסטרם (1942–1952) • אוורי ברנדג' (1952–1972) • מייקל מוריס (1972–1980) ‏ • חואן אנטוניו סמראנש (1980–2001) • ז'אק רוג (2001–2013) • תומאס באך (מאז 2013)
נשיא הוועד האולימפי הבין-לאומי ה־9
10 בספטמבר 2013 – הווה
(10 שנים)
סגני נשיא הוועד האולימפי הבין-לאומי ארובהארובה ניקול הוברץ
סינגפורסינגפור נג סר מיאנג
אוסטרליהאוסטרליה ג'ון קואוטס
ספרדספרד חואן אנטוניו סמארנש סאליסאצ'ס
אירועים בתקופתו אולימפיאדת סוצ'י (2014)
אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)
אולימפיאדת פיונגצ'אנג (2018)
אולימפיאדת טוקיו (2020)
אולימפיאדת בייג'ינג (2022)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=תומאס_באך&oldid=38170469"