תומאס בולין, רוזן וילטשייר הראשון

תומאס בולין, רוזן וילטשייר הראשון
Thomas Boleyn
לידה	1477; הבר, הממלכה המאוחדת
פטירה	12 במרץ 1539 (בגיל 62 בערך); טירת היבר, הממלכה המאוחדת
מדינה	ממלכת אנגליה
מקום קבורה	הבר
בן או בת זוג	אליזבת בולין, הרוזנת מווילטשייר (1500–?)
	1530–1536; (כ־6 שנים)
	→ Cuthbert Tunstall תומאס קרומוול ←
פרסים והוקרה
	מסדר הבירית; מסדר האמבט ;

תומאס בולין, רוזן ווילטשייר, רוזן אורמונד הראשון,^[1] ויקונט רוצ'פורד הראשון KG^[2] KB (בערך 1477 – 12 במרץ 1539), מטירת היבר בקנט, היה דיפלומט ופוליטיקאי אנגלי שהיה אביה של אן בולין, אשתו השנייה של המלך הנרי השמיני, ולפיכך היה סבה מצד האם של המלכה אליזבת הראשונה. על ידי הנרי השמיני הוא מונה לאביר מסדר הבירית בשנת 1523, קיבל את תואר ויקונט רוצ'פורד בשנת 1525 ובשנת 1529 מונה כרוזן וילטשייר ורוזן אורמונד.

מקורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נולד בערך ב-1477 בבליקלינג הול בנורפוק, והיה בנו של סר ויליאם בולין (1451–1505) מבליקלינג (תואר אשר נרכש על ידי אביו של סר ויליאם, סר ג'פרי בולין, מרסר עשיר שכיהן כראש ראש עיריית לונדון) ^[3] ואשתו מרגרט באטלר (1454–1539), בתו ויורשת משותפת של תומאס באטלר, רוזן אורמונד השביעי.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסביבות שנת 1500, הוא התחתן עם אליזבת הווארד, בתם הבכורה של תומאס הווארד, רוזן סארי ואליזבת טילני. יש עדות על שישה ילדים, רק שלושה מהם שרדו את הילדות:^[4]

מרי בולין (בערך 1499/1500 - 19 ביולי 1543)
תומאס בולין הצעיר (נפטר לאחר 1506)^[4] מת צעיר;
הנרי בולין (נפטר לאחר 1506) מת צעיר;
ג'ורג' בולין, ויקונט רוצ'פורד (בערך 1504 – 17 במאי 1536), הבן הבכור שנותר בחיים ויורש העצר שמת לפני אביו, לאחר שהוצא להורג ב-1536 יחד עם אחותו המלכה. משנת 1529 הוא השתמש בתואר הזוטר של אביו, ויקונט רוצ'פורד
אן בולין (בערך 1501 – 19 במאי 1536); מאוחר יותר מרקיזת פמברוק (1532–1536); לימים המלכה בת הזוג של אנגליה (1533–1536)

קריירה דיפלומטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצעירותו, תומאס בולין היה פעיל בחצרו של הנרי השביעי.^[5] הוא השתתף בחתונה של הנסיך ארתור עם קתרין מאראגון. בשנת 1503 הוא היה חלק מהליווי של הנסיכה מרגרט טיודור, לסקוטלנד, כדי להינשא למלך ג'יימס הרביעי.^[6] הוא קיבל את תואר אביר מסדר האמבט בהכתרת הנרי השמיני ב-1509.^[7]

מינויו בשנת 1512 כשגריר בארצות השפלה הביא אותו למגע עם העוצרת הארכידוכסית מרגרטה מאוסטריה. כמו תומאס, מרגרט מאוסטריה דיברה צרפתית ולטינית והם הסתדרו מספיק כדי שהיא תקבל את בתו, אן, כעוזרת כבוד.^[8]

בזכות יכולתו והקשרים של משפחתו המורחבת, הפך תומאס בולין לאחד הדיפלומטים המובילים של הנרי השמיני. מינויים ומשימות ידועות כללו:

1511 ו-1517: השריף של קנט.
1512: אחד מקבוצה של שלושה שליחים לארצות השפלה.
1518–1521: שגריר בצרפת, שם היה מעורב בסידורים למפגש "שדה אריג הזהב" בין הנרי למלך הצרפתי החדש פרנסואה הראשון ב-1520.
1521 ו-1523: שליח לקרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
1527: אחד מהנציגים הבכירים לצרפת.
1529: שליח לפגישה של קיסר האימפריה הרומית הקדושה קרל החמישי והאפיפיור קלמנס השביעי, כדי לבקש תמיכה בביטול נישואיהם של הנרי השמיני וקתרין מאראגון. לאחר מכן הגיע נציג נוסף לצרפת.

השגת תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולין קיבל את תואר אביר מסדר הבירית בשנת 1523.^[9]^[10]

תביעתו של בולין לתארים אחרים שלו נגזרה מאמו, מרגרט באטלר שהייתה בתו הצעירה והיורשת המשותפת של תומאס באטלר, רוזן אורמונד השביעי.^[11] תומאס באטלר, כאציל אירי, היה צריך לשבת רק בפרלמנט של אירלנד. עם זאת, כידידו האישי של הנרי השביעי הוא זומן לפרלמנט האנגלי בנובמבר 1488 בשם "תומאס אורמונד דה רוצ'פורד". בשלב זה, הוא כבר היה הרוזן השמיני מקאריק והרוזן השביעי מאורמונד.^[12]

במשפט האנגלי, מוצא מצד האם אינו נחשב תקף עבור רוזנויות, ובחוק ברהון, שהיה אז עדיין בשימוש במידה רבה באירלנד, מנהיגים חדשים נבחרו בבחירות. על המנהגים הללו, במקרה של בולין, שיקול חשוב יותר – הוא היה אב לשתי בנות. להנרי השמיני היו רומנים תחילה עם בתו הבכורה של בולין, מרי, ולאחר מכן עם בתו הצעירה, אן. שאיפתו של בולין הייתה כה ניכרת עד ששמועות לא מבוססות אמרו שהוא אפשר לאשתו לנהל רומן עם המלך, אך שמועות אלו נועדו להרחיק את המלך מלהתחתן עם אן, ואף העלו כי היא בתו שלו.^[13] כאשר נטען שהנרי ניהל רומן גם עם אחותה וגם עם אמה של אן, השיב המלך לשמועות: "לעולם לא עם האם".^[14]

בשנת 1525, הנרי השמיני התאהב באן והחל לרדוף אחריה. אביה הועלה למעמד של ויסקונט רוצ'פורד ב-18 ביוני 1525.^[15] התואר התייחס ל"ברונות" של רוצ'פורד שנוצרה כביכול ב-1488 עבור סבו. התואר נכחד מאחר שאורמונד מת ללא יורש זכר ב-1515. בולין נחשב לעיתים קרובות כאדם רעב לכוח, שאפתן ומתוחכם שהקריב את בנותיו למען רווח אישי, אבל הביוגרף שלו, לורן מאקיי, טען שהוא נהנה מקריירה מצליחה מאוד כשגריר וכאיש חצר שנים לפני שבנותיו תפסו את עין המלך. ככל שהתשוקה של הנרי לאן התגברה, כך התגברו התארים של אביה, אם כי התגמולים הללו לא נבעו רק בזכות אן אלא גם בזכותו של בולין עצמה. ^[16] הנרי לחץ על הטוען העיקרי לרוזנות אורמונד, פירס באטלר, לוותר על כל טענותיו לתארים ב-1529. פירס באטלר זכה לתגמול בכך שקיבל את תואר הרוזן מאוסורי חמישה ימים לאחר מכן.

תביעותיו של בולין לרוזנות וילטשייר היו תלויות גם בקרוביו האירים. הפעם, הוא נאלץ לחזור לסבא רבא שלו מצד אמו, ג'יימס באטלר, רוזן אורמונד הרביעי, כדי לבסס תביעה. בעוד ג'יימס באטלר אכן היה הרוזן הראשון מווילטשייר (מהיצירה השלישית), ב-1 במאי 1461 הוא איבד את תאריו ואת חייו כשהוצא להורג על ידי היורקיסטים המנצחים. לאחר מכן התואר התחדש (ביצירה רביעית וחמישית) והוענק לאנשים שאינם קשורים לבאטלר מאורמונד. זה לא מנע את הקמת הרוזנות בפעם השישית. ב-8 בדצמבר 1529 קיבל תומאס בולין, ויקונט רוצ'פורד, רוזן וילטשייר ורוזן אורמונד.^[11]

כמו כן, ב-8 בדצמבר 1529, בנו היחיד של הרוזן מווילטשייר, ג'ורג', קיבל את תואר האדיבות של ויקונט רוצ'פורד. התואר שלו ויקונט, למרות שבתחילה היה תואר נימוס, הפסיק להיות תואר נימוס בלבד מתישהו לפני 13 ביולי 1530.^[11]^[17] ב-17 במאי 1536 הוצא לורד רוצ'פורד להורג על בגידה, וכל תאריו חולטו.^[11]^[18] אלמנתו, ג'יין, ויקונטית רוצ'פורד, לעומת זאת, המשיכה להשתמש בתואר לאחר מות בעלה. ליידי רוצ'פורד הואשמה בעצמה בגין בגידה וראשה נערף בטאוור גרין (לא טאוור היל) בתוך מצודת לונדון ב-13 בפברואר 1542 עם אשתו החמישית של הנרי השמיני, המלכה קתרין הווארד.^[18]^[19]

בולין מונה ללורד שומר החותם בשנת 1530. בשנת 1532, בתו אן זכתה לתואר אצולה, שנוצר עבורה כמרקיזת פמברוק, לפני שנישאה להנרי בשנה שלאחר מכן והפכה למלכה בת הזוג. בולין השלים עם ההוצאה להורג המשפטית של אן ושל אחיה לורד רופורד כאשר הנרי השליך אותה לטובת אשתו השלישית, המלכה ג'יין סימור.

בשלב זה בולין הוחלף בתור לורד שומר החותם ועזב בבושת פנים עד מותו כמה שנים לאחר מכן.^[20] הוא סבל מהשפלה סופית כאשר הוכרו טענותיו של פירס באטלר לרוזנות אורמונד והוא הפך שוב לרוזן מאורמונד מ-22 בינואר 1538.^[20] היו שני רוזני אורמונד בממלכה עד מותו בטירת היבר ב-12 במרץ 1539.^[20]

בתרבות נפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תומאס בולין הוצג על ידי סר מייקל הורדן בסרט אן של אלף הימים (1969), על ידי בנג'מין וויטרו ב"הנרי השמיני", ועל ידי ג'ק שפרד ומארק ריילנס בגרסאות הקולנוע של 2003 ו-2008 של The Other Boleyn Girl, בהתאמה. בסדרת The Tudors משנת 2007ניק דאנינג שיחק בתפקיד שמתאר אותו כשאפתן וערמומי, שפועל ללא הרף כדי להביא כוח למשפחתו נגד כולם ותמיד מוכן "להניע" את בתו, אן, שמא הנרי יאבד בה עניין. דייוויד רוב גילם את בולין כזועם ועצבני בוולף הול.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא תומאס בולין, רוזן וילטשייר הראשון בוויקישיתוף

תומאס בולין, רוזן וילטשייר הראשון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ On 22 February 1538, the earldom of Ormond was restored to Piers Butler, 8th Earl of Ormond
^ Richardson 2004, p. 180.
^ Mackay 2018, pp. 18–19.
^ ¹ ² Ridgway 2012, pp. 189–195
^ Thomas Boleyn, Historic UK (באנגלית בריטית)
^ Ives 2005
^ Wilkinson 2009, p. 67
^ Wilkinson 2009, pp. 20–22
^ Shaw 1906, p. 21
^ List of the Knights of the Garter (1348–present)
^ ¹ ² ³ ⁴ Cokayne 1949, p. 51
^ Chrimes 1999, p. 138
^ Weir 2012, pp. 42–44
^ Weir 2012, p. 145
^ Cokayne 1949, p. 739
^ Mackay 2018, p. תבנית:Pn.
^ Cherry 2011, p. 53
^ ¹ ² Cokayne 1945, pp. 141–142
^ Davies 2004
^ ¹ ² ³ Hughes 2004

[1] On 22 February 1538, the earldom of Ormond was restored to Piers Butler, 8th Earl of Ormond

[2] Richardson 2004, p. 180.

[FOOTNOTEMackay201818–19-3] Mackay 2018, pp. 18–19.

[Ridgway-4] ¹ ² Ridgway 2012, pp. 189–195

[5] Thomas Boleyn, Historic UK (באנגלית בריטית)

[6] Ives 2005

[7] Wilkinson 2009, p. 67

[8] Wilkinson 2009, pp. 20–22

[9] Shaw 1906, p. 21

[10] List of the Knights of the Garter (1348–present)

[Peerage51-11] ¹ ² ³ ⁴ Cokayne 1949, p. 51

[12] Chrimes 1999, p. 138

[13] Weir 2012, pp. 42–44

[14] Weir 2012, p. 145

[15] Cokayne 1949, p. 739

[FOOTNOTEMackay2018[[:תבנית:Pn]]-16] Mackay 2018, p. תבנית:Pn.

[17] Cherry 2011, p. 53

[Cokayne_1945_141–142-18] ¹ ² Cokayne 1945, pp. 141–142

[19] Davies 2004

[Hughes-20] ¹ ² ³ Hughes 2004

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

	ערך ללא מקורות
	בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.