תומאס וייט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תומאס וייט
Thomas White
תומאס וייט
לידה 14 בדצמבר 1943 (בן 76)
דטרויט, מישיגן, ארצות הברית
שם מלא תומאס יוג'ין וייט
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
השכלה
עיסוק מנהל, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מזכיר הצבא של ארצות הברית ה־18
31 במאי 20019 במאי 2003
(שנתיים)
תחת נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש
גרגורי דלברג
(מזכיר בפועל)
לס בראונלי
(מזכיר בפועל)
שירות צבאי
תומאס וייט
השתייכות הצבא האמריקניהצבא האמריקני צבא ארצות הברית
תקופת שירות 1967 - 1990 (כ־23 שנים)
דרגה בריגדיר גנרל (צבא ארצות הברית) בריגדיר גנרל
תפקידים בשירות
מפקד רגימנט הפרשים המשוריין ה-11
עיטורים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תומאס יוג'ין וייט הבןאנגלית: Thomas Eugene White Jr.;‏ נולד ב-14 בדצמבר 1943) הוא איש עסקים אמריקאי וקצין לשעבר בצבא ארצות הברית. הוא גם היה מנהל בכיר בחברת אנרון שקרסה וכיהן כמזכיר הצבא של ארצות הברית ממאי 2001 ועד נובמבר 2004.

לימודים וקריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תומאס וייט נולד בדטרויט, מישיגן. ב-1963 הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון הטכנולוגי קארס שבעיר. הוא היה חלק מתוכנית הקאדטים הצעירים לשירות צבאי (JROTC) בבית ספרו, שמדי שנה מקנה יתרון לשואפים להתגייס לשירות צבאי. ב-1967 סיים וייט את הכשרתו באקדמיה הצבאית של ארצות הברית, קיבל תואר בוגר במדעים והוצב בצבא ארצות הברית. ב-1974 הוא קיבל תואר מוסמך במדעים בחקר ביצועים מבית הספר של הצי ללימודים מתקדמים. ב-1984 הוא למד במכללת המלחמה של צבא ארצות הברית.

במהלך הקריירה הצבאית הארוכה שלו, שכללה שני סבבי שירות בוייטנאם הוא שימש במגוון תפקידי פיקוד, כולל מפקד הפלוגה הראשונה של רגימנט הפרשים המשוריין ה-11, מפקד רגימנט הפרשים המשוריין ה-11 של הגיס החמישי ומפקד כוח המשימה המיוחד ללוחמת אנטי-שריון.

ב-1989 מונה וייט כעוזר הניהולי למי ששימש אז כראש המטות המשולבים, הגנרל קולין פאוול, שם ציטט הוושינגטון פוסט ידידים משותפים שאמרו שהוא ה"אלטר אגו" של פאוול "בעבודה שמצריכה תחכום פוליטי אדיר". ביולי 1990 סיים וייט את שירותו הצבאי בדרגת בריגדיר גנרל.

קריירה עסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תום שירותו הצבאי נכנס וייט למגזר העסקי הפרטי כסגן יושב הראש של "אנרון שירותי אנרגיה", חברת בת של תאגיד אנרון שאחראית על אספקת אנרגיה במיקור חוץ. הוא היה אחראי על חברת אנרון להנדסה ובניה שניהלה פעילות בניה נרחבת במיזמים מקומיים ובינלאומיים. וייט גם היה חבר בהנהלת אנרון ויושב הראש והמנהל הכללי של תאגיד המבצעים של אנרון.

מזכיר הצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירתו של וייט כמזכיר הצבא הייתה שנויה במחלוקת, על אף הקריירה הצבאית הארוכה שלו, בשל התפקיד שמילא זמן קצר קודם לכן באנרון. מזכיר ההגנה דונלד רמספלד החליט עם זאת לשים את הניסיון העסקי כאחד מדרישות המפתח למועמדים לתפקידים הכפופים אליו.

וייט הושבע לתפקידו ב-31 במאי 2001 והיה אחראי על כל העניינים הקשורים לכוח האדם, כוחות המילואים, מתקנים, סביבה, רכש מערכות נשק וציוד, תקשורת והניהול הפיננסי של צבא ארצות הברית. הוא הוביל כוח של מעל מיליון איש בשירות פעיל, בנוסף לאנשי המשמר הלאומי ו-270,000 עובדים אזרחים. הוא היה אחראי על קרקעות בשטח של כ-60,000 קמ"ר ועל תקציב שנתי של כמעט 70 מיליארד דולר.

זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד הסתבך וייט במחלוקת שנגעה לעבודתו הקודמת באנרון ועל הידע שהיה עשוי להיות לו על כמה מהעסקים המפוקפקים של התאגיד. העובדה שהוא החזיק בכמות לא מבוטלת של מניות התאגיד הכניסה אותו לניגוד עניינים.

ב-2002 נעשה וייט מעורב במחלוקת עם רמספלד על ההצעה לביטול מיזם הארטילריה XM2001 "קרוסידר" של הצבא. וייט תמך בעמדתו של הצבא שהמערכת חיונית לעתידו של הצבא והעביר נקודות לשיחה בדיוני הקונגרס כדי לשכנע בנחיצותו. אף על פי כן, רמספלד החליט שהמיזם לא מתאים למלחמות העתידיות ובסופו של דבר ביטל אותו.

ב-2003 סירב וייט לנזוף בפומבי בגנרל אריק שינסקי על דבריו בוועדת הכוחות המזוינים שיהיה צורך ב"סדר גודל של כמה מאות אלפי חיילים" כדי להחזיק בעיראק לאחר הפלישה אליה. החלטתו זו, בשילוב עם צעדיו של וייט בנוגע למיזם הקרוסידר, חילוקי דעות עם רמספלד בנוגע למיזם הסטרייקר, וניגוד העניינים שלו בנוגע לאנרון, הובילו לדרישתו של רמספלד להתפטרותו של וייט. ב-25 באפריל 2003 התפטר וייט מתפקידו והתפטרותו נכנסה לתוקף ב-9 במאי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תומאס וייט בוויקישיתוף