תומאס פלאט
 | |||||||
| לידה |
15 ביולי 1833 אוגו, ניו יורק, ארצות הברית .svg){kind=small}  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
6 במרץ 1910 (בגיל 76) ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית .svg){kind=small} | ||||||
| מקום קבורה |
Evergreen Cemetery | ||||||
| מדינה |
ארצות הברית | ||||||
| השכלה |
קולג' ייל | ||||||
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית | ||||||
| חתימה |
 | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
תומאס קולייר פלאט (באנגלית: Thomas Collier Platt; 15 ביולי 1833 – 6 במרץ 1910), שנודע גם כטום פלאט[1] ואיזי בוס,[2] היה פוליטיקאי אמריקאי שכיהן שתי קדנציות כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית (1873– 1877) ושלוש קדנציות כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם ניו יורק בשנים 1881 ו-1897 עד 1909. הוא נודע בעיקר בתור "הבוס הפוליטי" של המפלגה הרפובליקנית במדינת ניו יורק בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. עם מותו, ה"ניו יורק טיימס" קבע כי "לא היה אדם שהשפעתו בקונגרס הייתה קטנה יותר, אך גם לא היה אדם שהשפעתו כמנהיג פוליטי הייתה רבה יותר". הוא ראה את עצמו כ"הסנדק הפוליטי" של מושלים רפובליקנים רבים ברחבי המדינה, כולל תאודור רוזוולט.
פלאט מילא תפקיד מפתח בהקמת העיר ניו יורק רבתי, אשר שילבה יחד את הרבעים של ניו יורק (מנהטן), קינגס (ברוקלין), קווינס, ריצ'מונד (סטטן איילנד) וברונקס.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלאט נולד ב-15 ביולי 1833, באוגו, מחוז טיוגה, ניו יורק לוויליאם פלאט ולסביה הינצ'מן. חבר הסנאט של המדינה נהמיה פלאט (1797–1851) היה אחיו של ויליאם פלאט.
אביו, עורך דין מצליח ופרסביטריאני אדוק, דחף את בנו ללימודי כמורה. פלאט למד באקדמיה המקומית ולאחר מכן במכללת ייל (1850–1852), שם למד תאולוגיה אך לא סיים לימודיו בשל בריאות לקויה.
לאחר שעזב את ייל, עבד במגוון תחומים: עסק ברוקחות במשך עשרים שנה, ערך עיתון קטן, כיהן כנשיא הבנק הלאומי של טיוגה, עסק בעסקי עץ במישיגן, ושימש נשיא חברת רכבות דרומיות. בשנת 1852 נישא לבת דודתו, אלן לוסי ברסטו, ולזוג נולדו שלושה בנים. בתקופת מלחמת האזרחים לא שירת בצבא בשל בריאותו, אך גייס כספים לטובת החיילים ותמך במדיניות הנשיא לינקולן.[3]
בשנת 1879 מונה למזכיר ומנהל בחברת United States Express, וב־1880 הפך לנשיאה. כן כיהן כנשיא מועצת הנמלים של ניו יורק (1880–1888) וכנשיא חברת Tennessee Coal & Iron במשך מספר שנים.
קריירה פוליטית מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]פלאט הצטרף לפוליטיקה עם הקמת המפלגה הרפובליקנית, וב־1856 השתתף בקמפיין של מועמד הנשיאות הראשון שלה, ג'ון פרימונט. הוא נבחר לפקיד מחוז טיוגה (1859–1861) ולאחר מכן לחבר בבית הנבחרים של ארצות הברית, וכיהן מ-4 במרץ 1873 ועד 3 במרץ 1877. עם שובו לניו יורק, חבר לסיעת "האיתנים" בראשות הסנאטור רוסקו קונקלינג, שהתנגדה לנשיא רתרפורד הייז.
ב־1876 ויתר על התמודדות נוספת לבית הנבחרים, אך מונה ליו"ר הוועד הרפובליקני של מדינת ניו יורק.[3]
הסנאט – כהונה ראשונה והתפטרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בינואר 1881 נבחר לייצג את ניו יורק כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם "האיתנים". הוא כיהן זמן קצר בלבד – מ־4 במרץ עד 16 במאי 1881 – אז התפטר יחד עם קונקלינג במחאה על מינויו של ויליאם רוברטסון, יריב פוליטי, לגובה המכס של ניו יורק. ההתפטרות נחשבה מהלך פוליטי שנכשל והסתיימה בהפסדם בבחירות המיוחדות להחלפתם.
בניית כוח פוליטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר ההתפטרות התמקד בבניית "המכונה הפוליטית" בניו יורק. הוא היה ציר בכנסים רפובליקנים לאומיים, וב־1887 כבר נחשב למנהיג בפועל של המפלגה הרפובליקנית בניו יורק, וזכה לכינוי "הבוס הקל".
בבחירות 1884 לנשיאות, על אף השתייכותו ל"איתנים" שהתנגדו למועמד ג'יימס בליין, תמך בו פלאט. בליין הפסיד בבחירות לגרובר קליבלנד.
פלאט היה ממייסדי הפקולטה למשפטים של ניו יורק (New York Law School) ב־1891.
הסנאט – כהונה שנייה ושלישית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב־1897, 16 שנה לאחר התפטרותו, נבחר שוב לסנאטור, ונבחר מחדש ב־1903. הוא כיהן עד 1909. במהלך כהונתו עמד בראש ועדות שונות, ביניהן ועדת התובלה לנמלים ווועדת התעלות.
כדי לחזק את כוחו, קידם את "חוק ניו יורק הגדולה" ב־1898, שאיחד את ברוקלין, קווינס וסטטן איילנד עם מנהטן והברונקס, והקים את העיר ניו יורק במתכונתה המודרנית.
הוא תמך במועמדות תאודור רוזוולט למושל ב־1898, אך כאשר רוזוולט פעל באופן עצמאי נגד "המכונה", ניסה פלאט "להרחיקו" בכך שדחף למינויו כסגן נשיא בבחירות 1900. לאחר רצח מקינלי ב־1901 הפך רוזוולט לנשיא – מהלך שגרם נזק למעמדו של פלאט.
ב־1902 ירדה השפעתו באופן משמעותי כאשר יורשו של רוזוולט כמושל, בנג'מין אודל, השתלט על הנהגת המפלגה בניו יורק.
שנים אחרונות ומורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1901 נפטרה אשתו הראשונה, וב־1903 נישא בשנית לליליאן ג'נאווי, צעירה ממנו בהרבה. הנישואין הסתיימו בפרידה משפטית ב־1906.
ב־1909 פרש מהסנאט בשל מחלה קשה בכליות. מצבו הידרדר וב־6 במרץ 1910 נפטר בביתו בניו יורק. למחרת, הנחה מושל המדינה, צ'ארלס אוונס יוז להניף דגלים בחצי התורן בבנייני המדינה – מחווה חסרת תקדים לסנאטור לשעבר.
פלאט נקבר בבית העלמין אוורגרין שבעיירת הולדתו אווגו.
נינו, תומאס קולייר פלט הבן, היה עורך דין ושופט.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תומאס פלאט, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- תומאס פלאט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ About the Vice President | Levi Parsons Morton, 22nd Vice President (1889-1893). United States Senate via Internet Archive. Retrieved March 8, 2022.
- ^ August 24, 2016. Thomas Collier Platt. Encyclopedia.com. Retrieved March 8, 2022.
- ^ 1 2 Thomas Collier Platt papers. Archives at Yale. Retrieved March 8, 2022.
