תומאס קוק ובנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תומאס קוק מייסד החברה.
תיאור פעילותה של החברה לקראת מסע וילהלם השני לארץ ישראל, 1898

תומאס קוק ובנו (אנגלית: Thomas Cook and Son) היא חברת נסיעות שהוקמה על ידי תומאס קוק, הנחשבת לחברת הנסיעות הראשונה בתקופה המודרנית. החברה, שהוקמה באמצע המאה ה-19 וזכתה להצלחה רבה, הגישה בספטמבר 2019 בקשה לפשיטת רגל.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקים החברה, תומאס קוק (1808-1892), היה כומר בפטיסטי יליד העיירה דרבישייר שבאנגליה. במהלך המתנה לקו מרכבה עלה אצלו הרעיון לארגן חברה שתקל על נסיעות. ב-5 ביולי 1841, הוא ארגן מסע של 570 מפגינים מלסטר באמצעות רכבת לעיירה לאפבורו (Loughborough) הסמוכה. קוק הסדיר את התשלום לחברת הרכבת בעבור הנסיעה והאוכל במהלכה, וקיבל עמלה על שירותיו. מסע זה היה הפעם הראשונה שבה נשכרה רכבת בעבור שימוש פרטי.

במהלך השנים הבאות הוא המשיך בניהול נסיעות מאורגנות של לחברות ולתלמידי בית ספר, ובשנת 1844 הוא חתם לראשונה על הסכם קבוע להתקשרות עם חברת הרכבות של מחוזי מידלנד (Midland Counties Railway). הצלחה זאת הניעה אותו להקים חברה הפועלת תחת שמו. בשנת 1845 הוא ארגן מסע של כמה מאות תיירים מלסטר לליברפול. ב-1846 הוא פשט רגל לאחר ניסיון לא מוצלח לארגן מסע של כ-350 נוסעים מאנגליה לסקוטלנד, ואולם בשנים הבאות הוא הצליח להתאושש וחברת התיירות שלו החלה להצליח. בשנת 1851 הוא ארגן נסיעות המוניות לביקור בתערוכה הגדולה שנערכה בלונדון. בשנת 1855 הוא ארגן את הסיור הראשון מחוץ לגבולות בריטניה, שבו הוא הדריך שתי קבוצות לבלגיה, הולנד, צרפת - שם המסע כלל ביקור בתערוכה בינלאומית וגרמניה. בשנים הבאות הסיורים הבינלאומיים של החברה גדלו בהקפם, וכללו לא רק את אירופה אלא גם את ארץ ישראל ומצרים. השפעתו במצרים הייתה כה רבה עד שהיו שכינו את תעלת סואץ בשם 'תעלת קוק'.

ב-1865 הוא נכנס לשותפות עם בנו, ג'יימס מייסון קוק, שהיה בעל חוש עסקי מפותח, והם קראו לחברה שלהם 'תומאס קוק ובנו'. משרדי החברה שכנו בלונדון, ובבעלותם היה מלון הסמוך למשרדים, ובו חנות לציוד למטיילים הכולל מדריכים, מזוודות, טלסקופים וכו'. באותה שנה נסע תומאס קוק לראשונה לארצות הברית והחל להרחיב את פעולות החברה ליבשת אמריקה. בשנת 1872, בגיל 63, יצא תומאס לסיור סביב העולם: באוניה לניו-יורק, משם ברכבת לסן-פרנסיסקו, משם באוניה ליפן ומשם לסין, סינגפור, הודו, מצרים וארץ ישראל, טורקיה, יוון, איטליה וצרפת. המסע המורחב ערך 222 יום, ובהמשך הפך לאירוע שנתי, ששימש השראה לספר מסביב לעולם בשמונים יום.

בשנת 1878 חילוקי דעות בין תומאס קוק לבנו ג'יימס הביאו לפרוק השותפות ביניהם, כשהבן השתלט למעשה על החברה. ג'יימס קוק הרחיב מאוד את פעילות החברה מחוץ לאנגליה. בשנת 1890 תומאס וג'יימס הלכו שניהם לעולמם, והחברה עברה לידיהם של שלושת בניו של ג'יימס קוק. בשנת 1928 נמכרה החברה במפתיע לחברה בלגית בשם Wagons-Lits, שהייתה המפעילה של האוריינט אקספרס והמתחרה הרצינית היחידה של תומאס קוק ובנו[2]. החברה המשיכה לשגשג תחת ההנהלה החדשה, אך משנכבשה פריס במהלך מלחמת העולם השנייה והמשרדים הראשיים של Wagon-Lits נוהלו תחת שליטה נאצית, החרימה הממשלה הבריטית את הפעילות האנגלית של החברה. החברה המשיכה לפעול תחת ניהול ממשלתי ובשנת 1941 עברה השליטה בחברה לתאגיד חברות הרכבת הבריטיות. בשנים שלאחר המלחמה המשיכה החברה לשגשג אך הקף השליטה שלה בשוק התיירות קטן עם השנים בעקבות ייסוד חברות תיירות נוספות.

בשנת 1972 הופרטה החברה ונמכרה לידי הבנק הבריטי 'Midland Bank', ולאחר שבנק זה נכנס לקשיים כלכליים, נרכש חלק נכבד מהחברה על ידי רוברט מקסוול בשנת 1988[3]. בשנת 1992 נמכרה החברה ל-Westdeutsche Landesbank (הבנק השלישי בגודלו בגרמניה).

ב-23 בספטמבר 2019 הפסיקה החברה לפעול לאחר שקרסה תחת נטל חובותיה.[4]

חידושים בתחום התיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור חברת תומאס קוק ובנו היא למעשה חברת הנסיעות הראשונה בעולם, וככזאת רבים ממושגי היסוד המוכרים היום בתחום התיירות, הם למעשה חידושים של החברה, ובעיקר של מייסדה תומאס קוק.

  • בשנת 1846 כהכנה למסע התיירות שאירגן תומאס קוק לליברפול הוא בחן היטב את המסלול והוציא לאור חוברת של 60 עמודים המתארת את המסע. חוברת זאת נחשבת לספרון התיירות (brochure) הראשון שהודפס.
  • בשנות ה-70 של המאה ה-19, כחלק מארגון המסעות ברחבי אירופה תומאס קוק התקשר עם בעלי מלונות ברחבי היבשת וקיבל הנחות לנוסעיו בלינה ומזון בתמורה להפניית נוסעיו אל אותם מלונות. בעקבות כך הוא הדפיס בשנת 1868 קופונים שאותם הנוסעים יכלו לרכוש באנגליה, ולשלם עבורם תמורת הלינה והמזון במלונות המיועדים ברחבי היבשת.
  • המחאות נוסעים (Traveler's check) - בשנת 1874 החל תומאס קוק בהדפסת מעין אגרות חוב, שלהם הוא קרא 'circular note' שאותם יכלו הנוסעים לרכוש באנגליה ולהחליף בכסף מקומי ברחבי היבשת. אגרות אלו הפכו ברבות הימים להמחאות הנוסעים המקובלות היום.

אחד החידושים המרכזיים בפעילות חברת תומאס קוק ובנו הייתה בהוזלת עלויות הנסיעה והשהייה בחו"ל. בעקבות כך התאפשר לשכבות הביניים לצאת לטיולי נופש ברחבי העולם, זכות שעד לאותה תקופה הייתה שמורה רק למעמד העליון (למורת רוחם הגלויה של אנשי המעמד העליון).

נסיעות מפורסמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1872 הוביל תומאס קוק בעצמו סיור מסביב לעולם. הסיור עלה 210 גינאות לאדם. מסע זה הפך לנוח בעקבות פתיחת תעלת סואץ 3 שנים קודם לכן ב-1869. הסיור כלל מסע באוניית קיטור מאנגליה לארצות הברית, חציית ארצות הברית לרוחבה ברכבת, משם באונייה ליפן - ובהמשך עבר המסע בהודו ובסין. המסע הראשון נגמר עבור רוב הנוסעים בים האדום - אשר משם עלו הנוסעים על אונייה חזרה לאנגליה - בעוד שתומאס קוק עצמו המשיך משם לסיור במצרים וארץ ישראל, טורקיה, יון איטליה וצרפת. קוק חזר לאנגליה לבסוף לאחר 222 יום. בהמשך הפכו המסעות מסביב לעולם לאירוע שנתי, ולהצלחה מסחרית גדולה. מסעות אלו היוו את ההשראה לספרו של ז'ול וורן 'מסביב לעולם ב-80 יום'.

בשנת 1884 הגנרל האנגלי המפורסם ומושל סודאן צ'ארלס גורדון היה לכוד בחארטום בעקבות מצור על כוחותיו של אנשי המרד המהדי. ג'ון מייסון קוק התבקש על ידי הממשלה הבריטית לארגן את הסיוע הלוגיסטי שנדרש עבור כוחות הסיוע שנשלחו לעזרתו של הגנרל גורדון. כוחות הסיוע כללו 18 אלף חיילים, ודרשו העברה של 40 אלף טונות ציוד. ואולם כוחות הסיוע לא הצליחו להגיע לחרטום בזמן, ובינואר 1885 חרטום נפלה, והגנרל גורדון הוצא להורג.

בשנת 1898 טיפלה חברת תומאס קוק בצדדים הלוגיסטיים של מסע וילהלם השני לארץ ישראל[5].

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארץ ישראל היתה כלולה ביעדים של חברת תומאס קוק ובנו. בשנת 1896 התפרסם בהמליץ[6]:

"אדון תומס קוק, הקבלן הגדול אשר על דגלו יהנו כל התרים [התיירים] העשירים זה שנים רבות, ‬כונן עתה סדר מסע מסודר לכל ימי התקופה ‬הזאת: אחת לשבועיים תצא אניה מיוחדת מליברפול נושאת תרים, ועברה ארץ איטליה, ומצרים, וסוריה, ואזיה ‬הקטנה, ויון, ושבה למקומה הראשון ששים יום אתרי צאתה, והוצאות המסע ששים ליטרה שטרליננ, ליטרה ליום, כי הוריד את המחיר כמעט עד לחציו, וכל תקותו היא רק כי בזאת ירבו הנוסעים מאד..."

בימי המנדט פעל סניף החברה בארץ ישראל בהנהלה ערבית (המנהל היה דימיטרי סלמה[7]), ובקרב הציבור היהודי עלו טענות שהיא מחרימה את נותני השירות היהודים[8][9] ואינה חושפת את התיירים ליישוב היהודי בארץ ישראל[10][11]. מנגד, היו ששבחו את יחסו הטוב של מנהל הסניף ליהודים[12].

בשנת 1953 היה לחברה סניף בירושלים ברחוב דוד המלך וסניף בחיפה[13], אך בסוף מאי 1953 נסגר הסניף בחיפה ועלו שמועות שהיא נענתה לחרם הערבי[14][15].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]