תומאס רוזינגרייב

תומאס רוזינגרייב

לידה	1688 וינצ'סטר, ממלכת אנגליה
פטירה	23 ביוני 1766 (בגיל 78 בערך) דן לירי, אירלנד
מוקד פעילות	ממלכת בריטניה הגדולה
זרם	המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק
סוגה	המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק
כלי נגינה	עוגב

תומאס רוזינגרייב (באנגלית: Thomas Roseingrave, ‏ 1688 - 23 ביוני 1766) היה מוזיקאי ונגן עוגב אנגלי-אירי.

חייו

המחצית הראשונה

רוזינגרייב נולד בווינצ'סטר, אך שנותיו הראשונות עברו עליו בדבלין, שם למד מוזיקה אצל אביו, דניאל רוזינגרייב. ב-1707 נכנס לטריניטי קולג' אך לא השלים את לימודי התואר. ב-1709 נשלח לאיטליה בתמיכתה הכספית של קתדרלת סנט פול כדי "לשפר את עצמו באמנות המוזיקה". בוונציה פגש את דומניקו סקרלטי והתרשם מאוד מנגינתו בצ'מבלו. הוא נסע בעקבותיו לנאפולי ולרומא ובהמשך חייו, הוציא לאור מהדורה של סונאטות מאת סקרלטי לצ'מבלו, שהביאה להתפתחות "פולחן סקרלטי" באנגליה.

רוזינגרייב הלחין יצירות אחדות באיטליה, בהן מזמור תפילה וקנטטה וכנראה חזר לאנגליה ב-1714. ב-1720 הפיק את האופרה של סקרלטי, Amor d'un'ombra e Gelosia d'un'aura, תחת השם "נרצ'יזו", בתיאטרון היימרקט, בתוספת שתי אריות ושני דואטים משלו. בשנת 1725 התמנה לנגן העוגב של כנסיית סנט ג'ורג' בכיכר הנובר. יצא לו שם של מאלתר מוכשר, בעיקר בפוגות. רוזינגרייב רחש כבוד רב למוזיקה של פלסטרינה והיה מיומן מאוד בכתיבה קונטרפונקטית. לדברי המוזיקולוג צ'ארלס ברני, הוא היה מסוגל לנגן את המוזיקה הקשה ביותר בקריאה ראשונה.

המחצית השנייה

בשנות ה-30' של המאה ה-18 הגיע רוזינגרייב לשיאו, בטכניקה ובמיומנות. ואולם, הקריירה המצליחה שלו באה אל קצה כשבקשתו לשאת לאישה גברת צעירה ששבתה את לבו נדחתה. אביה סירב להרשות לה להינשא למוזיקאי. לאכזבה הייתה השפעה פסיכולוגית על רוזינגרייב; דווח שהתנהגותו חרגה לעיתים מן הרציונלי, והוא הזניח את חובותיו. לבסוף פרש ממשרתו ויצא לדבלין. הוא מת ב-Dún Laoghaire בשנת 1766 ונקבר בחלקת משפחתו בחצר של קתדרלת סנט פטריק בדבלין.

הערכה

יצירותיו הטובות ביותר של רוזינגרייב נכתבו לכלי מקלדת והשפעתם של מלחינים אירופאים עליהן קטנה במיוחד. יצירות הצ'מבלו שלו משקפות פה ושם את השפעת סקרלטי, אבל היצירות לעוגב קרובות יותר לסגנון האנגלי של פרסל ובלואו. לעיתים הן כרומטיות מאוד, משקפות את הגישה הדיסוננטית של המוזיקה האנגלית, כמו בפנטזיות לוויול של פרסל. מתגלה בהן אי-סימטריות של פיסוק וצורה, שממנה עולה האפשרות של ביצועים מאולתרים, שבהם התפרסם. עוד כתב יצירות סולו לחליל וקנטטות איטלקיות. בני תקופתו מתחו לא פעם ביקורת על "ההרמוניה האכזרית, כפוית הטובה והמודולציות האקסטרווגנטיות והמופקרות שלו". רוב המלחינים האנגלים במאה ה-18 אימצו להם את הסגנון האיטלקי בנוסח הנדל, ואוהבי המוזיקה האנגלים התרגלו לנינוחות ההרמונית והצורנית של סגנון הגאלאנט. סביר אפוא שהמוזיקה של רוזינגרייב נשמעה לרבים אינטלקטואלית ומיושנת מדי.

מקור

פיטר הולמן: הערך "תומאס רוזינגרייב" מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין

קישורים חיצוניים

• תומאס רוזינגרייב, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• תומאס רוזינגרייב, באתר Discogs (באנגלית)