תומאס רייטר
 | |
| אסטרונאוט בשירות סוכנות החלל האירופית | |
|---|---|
| לידה |
23 במאי 1958 (בן 60) פרנקפורט, גרמניה |
| לאום |
 גרמני |
| עיסוק בעבר | טייס קרב בחיל האוויר הגרמני |
| בחירה לטייס חלל | 1992 |
| שהייה בחלל | 350 יום, 5 שע' ו־44 דק' |
| משימות | |
| סויוז TM-22, יורומיר 95, STS-121,משלחת 13 לתחנת החלל הבינלאומית, משלחת 14 לתחנת החלל הבינלאומית, STS-116 | |
     | |
תומאס ארתור רייטר (גרמנית: Thomas Reiter; נולד ב־23 במאי 1958) הוא אסטרונאוט לשעבר מטעם סוכנות החלל האירופית, ואחראי על תחום טיסות החלל המאוישות בסוכנות ועל המבצעים שלה. רייטר, טייס לשעבר בחיל האוויר הגרמני ובעל דרגת בריגדיר גנרל, מחזיק בשיא השהייה בחלל לאסטרונאוט שאינו מתוכנית החלל הרוסית או האמריקנית. שיא זה עומד על 350 ימי שהיה בחלל.
השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רייטר, יליד פרנקפורט, גרמניה, הוא בוגר תואר בהנדסה אווירונאוטית מהאוניברסיטה הצבאית של גרמניה במינכן. בשנת 2010 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטה זו. רייטר הוסמך כטייס בחיל האוויר הגרמני וכן השתלם בטיסה בטקסס, ארצות הברית.
קריירה כאסטרונאוט[עריכת קוד מקור | עריכה]
רייטר נבחר כאסטרונאוט מטעם סוכנות החלל האירופית, והשתלם בקורס הקוסמונאוטים של רוסיה. בשנת 1995 טס לחלל בחללית סויוז TM-22, שעגנה בתחנת החלל הרוסית מיר. שם שהה 179 יום, וביצע שתי יציאות מחוץ לתחנה, בהן ריחף בחלל. בשנים 1996-1997, עבר רייטר השתלמויות נוספות בסוכנות החלל הרוסית, והוסמך לפיקוד על חלליות סויוז TM, כולל הנחתת חלליות מסוג זה על כדור הארץ.
רייטר התאמן למשימה בת חצי שנה על תחנת החלל הבינלאומית ושוגר אליה ב-4 ביולי 2006 במעבורת החלל דיסקברי (במשימת STS-121) והצטרף למשלחת ה-13 בתחנת החלל. רייטר היה גם חלק מהמשלחת ה-14 לתחנת החלל, ושב לכדור הארץ במעבורת החלל דיסקאברי במשימת STS-116. שם המשימה שלו בתחנת החלל, כפי שנקבע על ידי סוכנות החלל האירופית היה אסטרולאב.
באוגוסט 2007 מונה רייטר לחבר הנהלת סוכנות החלל הגרמנית - DLR.
במארס 2011, מונה רייטר למנהל תחום הטיסות המאוישות לחלל והמבצעים בסוכנות החלל האירופית. במסגרת אחריותו - טיסות חלל של אסטרונאוטים אירופים, ניהול משימות רכב האספקה החללית מסוג ATV, ניהול מרכז האסטרונאוטים של אירופה, וניהול המקטע הקרקעי של משימות החלל הבלתי מאוישות של סוכנות החלל האירופית, באמצעות מרכז הבקרה (ESOC) הממוקם בדארמשטאט, גרמניה.
