תומאס רמר
לידה |
13 בדצמבר 1955 (בן 68) מנהיים, גרמניה המערבית |
---|---|
שם לידה | Thomas Christian Römer |
מקום לימודים |
|
מנחה לדוקטורט | Albert de Pury |
מוסדות |
|
תלמידי דוקטורט | יגאל בן-נון |
פרסים והוקרה | |
תומאס רמר (בגרמנית: Thomas Römer; נולד ב-13 בדצמבר 1955) הוא חוקר מקרא, פילולוג, בלשן והיסטוריון גרמני. מנהל הקולז' דה פראנס בפריז.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רמר נולד במנהיים וגדל במשפחה פרוטסטנטית. מגיל צעיר פיתח תשוקה ללימוד המקרא. במיוחד סיקרנו אותו הפרדוקסים ההיסטוריים והספרותיים הרבים במקרא. למד תאולוגיה ומדע הדתות באוניברסיטאות של היידלברג וטיבינגן. כמו כן למד בלשנות ושפות עתיקות, עברית תנ"כית, אוגריתית ושפות שמיות אחרות, בהדרכתו של פרופסור רולף רנדטורף.
בשנת 1980 עבר לפריז ולמד באקול פראטיק דה אוטז אטיד, שבה השלים את עבודת הדוקטורט שלו, בהדרכתה של חוקרת המקרא פרנסואז פלורנטין-סמית. אחר כך לימד באוניברסיטה הקתולית של פריז.
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2015 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב[1]. את התואר קיבל: ”על תרומתו העצומה והשפעתו כאחד מחוקרי המקרא המובילים בעולם, על גישתו הייחודית למחקר, המשלבת ניתוח טקסטים מקראיים, ידע נרחב בתחומי תרבות המזרח התיכון הקדום, תיאולוגיה, היסטוריה חברתית וארכיאולוגיה, זאת במטרה לשחזר את עולם המקרא ולשפוך עליו אור, ועל המחויבות שנטל על עצמו לחלוק את העולם המרתק של חקר המקרא עם הקהל הרחב[2]”
מחקריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2015, פורסם ספרו "המצאת האלוהים" (The Invention of God), שבו מתחקה רמר אחר שורשיה של האלוהות במקרא, על ידי חקר האמונות של הכנענים וישראל הקדום והקשרם מתקופת הברונזה הקדומה ועד סוף המאה השלישית לפני הספירה. באמצעות שילוב של נתונים ארכאולוגיים, חקר הטקסט התנ"כי, מקורות חיצוניים ומחקר בלשני, מסביר רמר איך האל יהוה, אל הסערות והמלחמה, אשר הגיח מאזור הרי אדום או בצפון-מערב חצי האי ערב, הפך בסופו של דבר לאל הייחודי של הדתות המונותאיסטיות.
רמר מזהה את השלבים הבאים בהתפתחות האלוהות של יהוה:
- במקור, יהוה היה אל הסערות והמלחמה שמקורו מדרום ליהודה וישראל באדום.
- שבטים נוודים (כנראה החַ'בִּרוּ או העפירו) הביאו איתם בשלב מסוים את האלוהות והיא התבססה באזור נחלת שבט בנימין ונחלת שבט אפרים.
- אחר כך אומץ יהוה כאל מגן של שושלות המלוכה בישראל וביהודה ושולב בפנתיאונים המקומיים, שסגדו לו כאחד ממספר אלוהויות, והוא היה בדרגה נמוכה יותר, וכפוף לאלים "אל (האל הכנעני)" ו"שפש" (אל השמש).
- יהוה קלט בהדרגה את תפקידי האלים האחרים והפך בהדרגה לאל העיקרי של ישראל ויהודה.
- לאורך רוב התקופה המלוכה, פולחן יהוה היה דומה וכמעט זהה לפולחנים הפוליתאיסטים האחרים של המיתולוגיה הכנענית במזרח הקרוב. הפולחן התבצע באתרים רבים בבמות ומקדשים, בשילוב עם אלוהות נשית, ובצורה חומרית עם פסלי פולחן וצלמיות.
- בעקבות התבוסה של הממלכה הצפונית ישראל על ידי אשור, גדלה חשיבותה של ירושלים, בתקופת שלטונם של חזקיהו ומנשה, כמקום פולחן של יהוה.
- עם ירידה בהשפעתה של אשור, יאשיהו הנהיג רפורמה דתית ביהודה, שכללה את הפסקת פולחן האלים האחרים, וכן ריכוז הפולחן ליהוה בירושלים תוך הריסת מקומות הפולחן במקומות אחרים. אך עם זאת יהוה עדיין היה מיוצג על ידי פסל פולחן.
- לאחר חורבן בית המקדש הראשון, הוגלו הכוהנים ובמהלך גלות בבל בהשפעת התרבות הפרסית, יהוה הפך לאל אוניברסלי, מופשט.
מפרסומיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Israels Väter. Untersuchungen zur Väterthematik im Deuteronomium und in der deuteronomistischen Tradition (OBO 99), Academic Press / Vandenhoeck & Ruprecht, Freiburg / Göttingen 1990
- mit J.D. Macchi: Guide de la Bible hébraïque. La critique textuelle dans la Biblia Hebraica Stuttgartensia (BHS), Labor et Fides, Genève 1994
- Dieu obscur : Cruauté, sexe et violence dans l'Ancien Testament (Essais Bibliques 27), Labor et Fides, Genève 1996, 1998
- Le peuple élu et les autres. L’Ancien Testament entre exclusion et ouverture, Éditions du Moulin, Poliez-le-Grand 1997
- Les chemins de la sagesse. Proverbes, Job, Qohéleth, Éditions du Moulin, Poliez-le-Grand 1999
- Moïse « lui que Yahvé a connu face à face » (Découvertes Gallimard 424), Gallimard, Paris 2002
- Jérémie. Du prophète au livre, Éditions du Moulin, Poliez-le-Grand 2003
- mit L. Bonjour: L'homosexualité dans le Proche-Orient ancien et la Bible (Essais bibliques 37), Labor et Fides, Genève 2005
- The So-Called Deuteronomistic History. A Sociological, Historical and Literary Introduction. T&T Clark-Continuum, London 2005
- Psaumes interdits, Éditions du Moulin, Aubonne VD 2007
- Les Cornes de Moïse : Faire entrer la Bible dans l'histoire, Fayard, Paris 2009 (Eröffnungsvorlesung am Collège de France, 5. Februar 2009)[3]
- mit Jean-Marie Durand, Jean-Pierre Mahé: La faute et sa punition dans les sociétés orientales. Peeters, Leuven 2013
- mit Diana Edelman, Philip Davies und Christophe Nihan: Clés pour le Pentateuque, état de la recherche et thèmes fondamentaux (Le Monde de la Bible 65), Labor et Fides, Genf 2013 ISBN 978-2-8309-1518-1
- mit Philip R. Davies: Writing the Bible. Scribes, Scribalism and Script. Acumen Publ., Series « BibleWorld », 2013
- L’Invention de Dieu. Seuil, coll. « Les Livres du nouveau monde », Paris 2014
- La Bible, quelles histoires! Les dernières découvertes, les dernières hypothèses. Labor et Fides, 2014 ISBN 978-2-8309-1541-9
- als Hrsg.: Einleitung in das Alte Testament. Die Bücher der hebräischen Bibel und die alttestamentlichen Schriften der katholischen, protestantischen und orthodoxen Kirchen. (Introduction à l'Ancien Testament). Übers. Christine Henschel. Theologischer Verlag Zürich TVZ, 2013
- Die Erfindung Gottes. Eine Reise zu den Quellen des Monotheismus (Aus dem Französischen übersetzt von Annette Jucknat), Darmstadt 2018.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תומאס רמר, באתר גוגל סקולר
- תומאס רמר, באתר Academia.edu
- דרור פויר, היום שבו אלוהים הגיע, באתר גלובס, 21 במאי 2015
- Yhwh, a God of the Wilderness: A Biblical and Extrabiblical Investigation, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:21:10) - הרצאה באנגלית באוניברסיטת בראון
- The Bible didn't drop from heaven! - Thomas Römer, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 8:41) - ראיון בצרפתית עם תרגום לאנגלית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ספיר פרץ-זילברמן, הרשת החברתית, באתר גלובס, 18 במאי 2015
- ^ פורסמו שמות הזוכים בתארי דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת תל-אביב לשנת 2015
- ^ Videoaufzeichnung der Vorlesung auf der Webseite des Collège de France